תשכח את פריז

אולמרט לא בלט בוועידה, ונאלץ לצפות בנשיא הסורי גונב לו את ההצגה. עכשיו הוא חוזר הביתה, לצרות

על רקע הארכיטקטורה המפוארת של ארמון האליזה הנשיאותי, נראתה עגמומיותו של ראש הממשלה, אהוד אומלרט, גדולה מתמיד. הפעם הוא לא הכוכב. מי שתפס את הבכורה היה דווקא נשיא סוריה, בשאר אסד, שזכה לשלל ראיונות ברדיו ובטלוויזיה, ושתמונתו עיטרה את העמודים הראשונים בעיתונים. הנשיא הצרפתי הקדיש הקדיש לאסד שעה מזמנו, בעוד שבפגישה עם אולמרט והנשיא הפלסטיני, הסתפק ברבע שעה. אסד הוא השמש המפציעה בשמי המערב בעוד אולמרט מפלס את דרכו החוצה מלשכת ראש הממשלה בירושלים.

 

מלכתחילה נראתה הוועידה של סרקוזי שאפתנית מדי. מגלומנית, כפי שטענו

נגדו באופוזיציה. העיתון "לה פריזיאן" הכתיר את האירוע: "ההימור של סרקוזי". אחרי אנאפוליס ובלי ארה"ב בתמונה, מה יכול כבר נשיא צרפתי לא מוערך בארצו שלו לעשות למען המזרח התיכון המדמם? מה יוכל להביא לבוקה מבולקה הזאת, המאיימת כך על שלום העולם? ובכן, מסתבר שיש חיים אחרי אנאפוליס ואחרי ג'ורג' בוש. ועידת פריז הוכיחה זאת. יש אירופה ויש לה נשיאה תורנית - צרפת, האוחזת בשרביט המנצח ומוליכה מהלך לשלווה עולמית במזרח התיכון תחילה.

 

מנהיגיהם של יותר מארבעים מדינות התכנסו בפריז ערב יום הבסטיליה , ה-14 ביולי, יום העצמאות של צרפת. מנהיגים אירופים, מנהיגים בינלאומיים כמו מזכ"ל האו"ם, מנהיגים מהמזרח התיכון. המטרה התיאורטית - שילוב ידיים בין אירופה למזרח התיכון להנעת מיזמים משותפים. המטרה המעשית - להעביר את אסד הסורר דרך הדלת הראשית, מנתין איראני מוצהר, לחבר נחשב בציר המדינות המתונות. אסד הוא המטרה. כל היתר, כולל ישראל ואולמרט, תפאורה.

 

בינתיים, בלי לחיצות ידיים

יותר מ-2,000 עיתונאים מהעולם הגיעו לפריז. אחד מאולמות הענק ב"גרנד פאלה" - הארמון הגדול שאירח את הכנס - הוקדש לצוותי התקשורת. העיתונאים התרוצצו כעכברים מורעלים בכל פעם שנצפתה תזוזה של סורי תורן באולם. ההתרגשות עלתה למדרגות בלתי נסבלות כאשר שר החוץ הסורי, ואליד אל-מועלם מיהר בשולי האולם לאחד מחדרי הישיבות. "תרצה לדבר אדוני השר?" שאלנו אותו. הסורי זקף סנטר אל מול התג המוכיח שאנו ישראלים והתעלם במופגן. אין דיאלוג בינתיים בין סוריה לתקשורת הישראלית.

 

כשאולמרט נכנס לאולם המליאה של הכנס הוא ישב בצד אחד של שולחן עגול ענק, ואסד בצד השני. רחוקים, כרחוק כוכב מן האדמה. דן ויליאמס מרויטרס טען שהצלם שלו תיעד את אולמרט לוחץ ידיים למנהיגים שסביב, בעוד אסד מסובב את גבו ומפנה את מבטו, מתרחק ומתעלם. פמליית אולמרט הכחישה בכל התוקף. אבל מה שאין עליו עוררין הוא ששעה קלה לפני תורו של אולמרט לנאום בנושא המים, עזב אסד את האולם. המסר, מסביר לנו גורם דיפלומטי בכיר במשלחת לפריז, הוא לא לישראל. זהו מסר לעולם הערבי, לאיראן ולעם הסורי. אני לא בידיים של הישראלי, אומר אסד לכאורה.

אולמרט מושיט יד בוועידה. ברקע: אסד מסתיר את פניו (צילום רויטרס)

 

דיפלומט ישראלי אחר הבקיא בהוויה הסורית הסביר שאסד עשה צעד גדול בעצם הגיעו לפריז, בעצם ישיבתו תחת אותה קורת גג וסביב אותו שולחן עם מנהיג ישראל. "הוא את המחווה שלו עשה בעצם נכונותו להחליף שגרירויות עם לבנון. מחווה לאולמרט, כמו ללחוץ את ידו, או אפילו לשבת באולם כשישראלי נואם, היא יותר מדי בשבילו. גם כך הוא חושש שמא נגרר מהר מכפי שהוא רוצה אל המערב. יש עליו לחצים גדולים מאוד, בעיקר מאיראן". הסביר.

 

כולם מתעניינים ב"דיקטטור מדמשק"

כך או כך, אסד ממקד בפריז את מרב תשומת הלב. לא רק התקשורת מחפשת לראות מה השתנה במי שזכה לכינוי "הדיקטטור מדמשק". כולם רוצים לראות מה קורה עם מי שעדיין רתום לאינטרסים איראניים, מי שארה"ב מאשימה אותו בסיוע למורדים בעיראק, מי שישראל והמערב מטילים עליו אחריות כנותן חסות לטרור איסלאמי קיצוני ממפקדות בדמשק ועד להברחת נשק לחיזבאללה. מנהיגי המערב שלחצו את ידו, אלה שעודדו את התהליכים הפוליטיים הפנים לבנוניים ואלה שמעודדים את השיחות העקיפות עם ישראל דרך טורקיה, רצו ללמוד יותר עם מי יש להם עסק. האם הכוכב החדש יכול להתנתק מציר הרשע.

 

בזמן ששורות אלה נכתבות, מתנגן ההמנון הצרפתי - המארסֵיֶיז - וצועדים טורי החיילים מתחת

למטס מרשים של הצבא הצרפתי בשדרות האליזה בפריז. על הבמה שבכיכר הקונקורד, במורד הרחוב, עומדת שורת מנהיגים אירופים ומזרח תיכוניים. סרקוזי במרכז, מימינו באן קי-מון, קצת רחוק יותר אהוד אולמרט. משמאל הנשיא המצרי מובראק והנשיא הסורי, בשאר אסד, בחליפה בהירה - כיאה לכוכב.

 

אולמרט צופה במצעד ומביט בעגמומיות בכוכב החדש שגנב את ההצגה בפריז. מצד אחד הוא צריך לברך, הרי פתיחת שערי המערב לאסד חיונית גם לאינטרסים של ישראל, זאת הדרך לעצור את ציר הרשע. גם הוא הרי מדבר עם אסד עקיפות. אבל עדיין לא נעים להיות התפאורה באירוע שבסופו של יום, נוכחותך בו נדחקת הצידה.