יאאנה

יאנה גור היא כרגע הבחורה הכי יפה על המסך שלכם וההברקה הליהוקית של יוצרי "לאהוב את אנה" בערוץ 10. בראיון אישי היא מספרת על המוות הטרגי של אמה, על התמכרותה לחדשות, ועל החיים הזוהרים של כוכבת טלוויזיה בישראל ("אני מקבלת אקסטרה רטבים בברגר קינג"). לגור איתה

עד סוף הראיון הזה אתם תתאהבו ביאנה גור. כדאי שתדעו את זה למקרה שיש לכם תוכניות להמשך היום. בטלו אותן. תדליקו מזגן. בהו בתמונות שלה, דמיינו שאתם איבגי. תעשו אמבטיה קרה, תאכלו אבטיח, אל תענו לטלפון. מי זה כבר יכול להיות? דברו איתו מחר.

 

גור, בת 25, מגיעה לפגישה שלנו בבית קפה במכנסי שורטס שחורים, חולצת פסים מכופתרת ונעלי אצבע, ללא איפור. אני מכירה, את הפנים שלה זה שנים הרבה מכל מיני קמפיינים הפקות אופנה, כמו גם מקליפים של אסף אמדורסקי, אבל במציאות היא הרבה יותר יפה מאשר בכל קמפיין ותמונה מרוטשת. היא גם נחמדה מאוד, ובניגוד לדימוי הקר שלה היא ממש חמה וחייכנית, זאת למרות סיפור חייה הלא פשוט.

חמה וחייכנית, למרות הדימוי הקר. יאנה גור (צילום: יריב פיין וגיא כושי)

 

עבור רוב האנשים יאנה גור היא שם לא מוכר. היא עלתה לארץ מטשקנט שבאוזבקיסטן לפני שבע שנים, בגיל 18 וחצי, ומאז היא מדגמנת פול טיים. למרות שרוב הסיכויים שלא הכרתם עד שמה עד פמפומי הפרומו לדרמת הדגל של ערוץ 10 "לאהוב את אנה", היא נחשבת לאחת הדוגמניות המצליחות בארץ, ואחראית לעשרות קמפיינים, כמו למשל של הוניגמן, המשביר לצרכן, יוסף, תכשיטי פדני ועוד. גם בחו"ל היא נחשבת לדוגמנית עובדת מצליחה וחוץ מהקמפיין העולמי לחברת הקוסמטיקה פופה היא הצטלמה גם לכתבות מערכת למגזיני האופנה הנחשבים ביותר כמו "אל", "ווג", "מארי קלייר", "ניילון" ו"קוסמופוליטן". אבל עכשיו זו הפעם הראשונה שהיא מופיעה בטלוויזיה, על המסך שלכם, מה שמאפשר לה להתראיין על נושאים קצת יותר מגוונים מ"את מעדיפה חסה אייסברג, משי או ערבית?" ו"ראית פעם דוגמנית עושה קוק?" הבלתי נלאה.

 

גור מככבת בתפקיד הראשי ב"לאהוב את אנה". היא אנה, עולה חדשה שמנשה (משה איבגי) פוגש באינטרנט באתר הזמנת לכלות, והיא מגיעה ארצה לחיות איתו, לבנות ולהיבנות, למרות קשיי השפה, הבדלי הגילים והזקן העצום שלו. גור, לעומת אנה, עלתה ארצה בגיל צעיר יותר, ולא חיכה לה כאן שום מנשה.

מפחדת מטייפקאסט הרוסייה היפה. גור (צילום: יריב פיין וגיא כושי)

 

"עליתי בגיל 18 וחצי, לא ידעתי עברית, אבל ידעתי שאעלה", היא אומרת בעברית לא מושלמת, שעוברת היטב בליווי חיוך ממיס על כל שגיאה לשונית. "אחותי הגדולה עלתה חמש שנים לפניי, אמא מאוד רצתה שנעלה, ואני חונכתי לעשות מה שאמא אומרת. בגיל 18 וחצי הייתי עצמאית, טשקנט זה מקום שקל ללכת בו לאיבוד. אם את באה ממשפחה לא מסודרת, את יכולה ללכת לאיבוד אם אין לך שוחד לתת. הכל שם בכסף. כשאת מתבגרת יש כל מיני דברים שאת רוצה אז הרבה הולכות עם גברים מבוגרים. אמא שלי גידלה אותנו לבד, ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת ארבע, בגלל שהיא היתה קשה איתנו זה שמר עלינו ולא הידרדרנו לכל מיני מקומות. רק היום אני מבינה".

 

היא עזבה חבר ואת אמא ועלתה לארץ. די מהר התבססה בקריירת דוגמנות, והכירה את בן זוגה בשבע השנים האחרונות, איש העסקים שמתפקד גם כסוכן האישי שלה, דוד ישעיהו. כשהתחילה להתבסס החלה לתמוך כלכלית באמה, שנשארה אז באוזבקיסטן. "אמא שלי, אולגה, היתה החברה הכי טובה שלי. היא היתה סדרנית מוניות, עבודה קשה במשמרות וכל זה בשביל 60 דולר בחודש. לא שווה, והיא עבדה מהבוקר עד הבוקר, 24 שעות, עובדת עוד לילה ואז יומיים חופש. אבל לא היתה לה ברירה כי היא פרנסה לבד שתי בנות וגם סבתא שבחיים לא עבדה. פעם אחת אוטובוס דרס אותה והיא הלכה לעבודה על קביים".

 

הרגשת שהכסף מהדוגמנות מאפשר לך להחזיר לה?

 

"החזרתי כמה שרק יכולתי, אבל תמיד הרגשתי שזה כלום. לא מתקרב לאחוז אחד ממה שהיא נתנה לי, כל מה שלא היה לה היא נתנה. כל חצי שנה נסעתי אליה לטיול, הייתי כמו נרקומן שחייב את המנה. זה היה לי מאוד חשוב. מאז שעברתי לארץ תמכתי בה כלכלית, אבל ההרגלים שלה לא השתנו. למשל, היא היתה רגילה ללכת לקניות בשוק מסוים, אמרתי לה 'קחי מונית', והיא לא היתה מסוגלת. זה נראה לה בזבוז כסף. זה הרגל".

 שם לא מוכר, אבל הפנים - של אחת הדוגמניות המצליחות בארץ. יאנה גור (צילום: דודי חסון)

 

לפני שנתיים וקצת עלתה אמה של גור מאוזבקיסטן לישראל, במה שהגדירה אז גור כהתגשמות חלומה הגדול ביותר. אך בדיוק כשהיה נדמה היה שיש הפי אנד לסיפור הזה, הכל השתבש. פחות מחצי שנה לאחר שעלתה לארץ נפטרה האם, אולגה, מדום לב והיא בת 52 בלבד. סיפורה המרגש של גור נחשף בכתבה ששודרה ב"אולפן שישי" כחודש לפני תחרות פרסי האופנה של ישראל, שבה היתה אחת המועמדות, לצד אסתי גינזבורג ואנה זאיקין לתואר דוגמנית השנה, אותו קטפה לבסוף בר רפאלי.

 

"זה היה נורא פתאומי, זה נופל עלייך ואת אומרת 'מה... איך אני... איך אני ממשיכה?' הפחדים שמתחילים, לא מהבחינה הכלכלית, אלא הביטחון הזה שהורים נותנים, שלא משנה מה יקרה הם תמיד יהיו שם בשבילך ויקבלו אותך גם אם תעשי את הדבר הכי נורא. איבוד הביטחון הזה הוא הפחד הכי גדול. פתאום הרגשתי לבד בכל העולם הגדול הזה. מהיום הראשון שעבדתי בדוגמנות, מהשער הראשון, תמיד עניין אותי רק מה אמא חושבת, לא עניין אותי אף אחד, רק מה הדעה של אמא. הייתי מתרגמת לה את הכתבות, וגם ב'דוגמנית השנה', כאב לי שאמא לא שם. בואי נגיד שכל הישג בחיים שיש לי מאז ושיהיה לי בעתיד לא יעשה אותי מאושרת או מבסוטית בצורה אבסולוטית, כי תמיד תהיה חסרה לי הדעה של אמא".

כל הישג בחיים לא יעשה אותי מאושרת או מבסוטית בצורה אבסולוטית. יאנה גור (צילום: אלכס ליפקין)

 

מי שעזר ליאנה בהתמודדות הכואבת עם מותה הפתאומי של אמה היה החבר, דוד ישעיהו, אותו הכירה כדוגמנית מתחילה בקארין מודלס. שנתיים לאחר שהתאהבו הוא אף עבר בעקבותיה לסוכנות הדוגמניות "ארט פורם", הפך למנהל הסוכנות ולאחר מכן עזב. "הוא עבר תקופה לא פחות קשה ממני. הוא תמך בי ודאג לי והיה שם בשבילי", היא אומרת. "רק בזכותו באמת התחלתי לראות את ההמשך שלי בחיים. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל זכיתי לבן זוג הכי מדהים שיש. אין עוד אחד שידאג לי כמו שהוא, שיפנק אותי ויתמוך בי".

 

כדי להתאושש מהטראומה עברו גור ובן זוגה להתגורר בניו יורק יחד עם כלבם המשותף והאהוב לואי. כשגור מדברת עליו עיניה בורקות והיא אף מראה לי תמונה שלו בסלולרי ומספרת שהמחשבה להשאיר את לואי בארץ אפילו לא חלפה בראשם. אוהבי הכלבים מתבקשים לשחרר עכשיו "אווו" קולני. מבחינת גור המעבר לתפוח הגדול היה הכרחי, תל אביב פשוט היתה פצע פתוח אחד גדול. "בארבעה וחצי החודשים שאמא היתה פה טיילנו, הלכנו הרבה ברגל בתל אביב והרגשתי שכל מקום שאני הולכת בו מזכיר לי את אמא. הייתי צריכה להתרחק מזה קצת, בגלל זה טסנו לניו יורק".

פנים מוכרות. גור על שער

 

דברים טובים קוראים לגור בצורה לא מתוכננת. "כשעליתי לארץ עבדתי כמנקה בבניין אמדוקס, שם פגשתי מישהי בשם נועם עמית, ששכנעה אותי שאני צריכה ללכת לקארין מודלס. היא באה אליי הביתה, לקחה אותי לפגישה בתל אביב והחזירה אותי כמו תינוקת. אנחנו עד היום חברות טובות".

 

גם המהלך שבסופו של דבר הנחית אותה בפריים טיים שלכם התחיל באופן מקרי. "הבמאי של הסדרה, ציון רובין, ראה במקרה את הכתבה עליי בערוץ 2, והוא לא רואה אקטואליה בדרך כלל. הוא לא ידע מי אני, ראה את הסוף של הכתבה, אבל משהו נחרת לו בראש. בינתיים הם התחילו לעשות אודישנים ואז הוא ראה אותי שוב, בקליפ של אסף אמדורסקי 'אל תעזבי את תל אביב', והגיע אליי".

  

איך התכוננת?

 

"התכוננתי לבד, זה לא היה טקסט כזה גדול, יום לפני זה עשינו פגישה עם ציון והוא אמר איך הוא רואה את אנה. היא מאוד רגועה, יש בה מסתורין, בחורה טובה ועדינה והייתי צריכה להשתמש במבטים. זה הטיפ הכי חכם שציון נתן לי לדמות הספציפית הזאת. גם כשהיא לא מדברת אפשר להבין מה היא מרגישה, וזה היה מאוד חשוב בגלל שיש לה כל מיני סודות".

 

חמישה ימים אחרי האודישן קיבלה גור תשובה חיובית ומשם הדרך לקלוז־אפ ההיסטרי שבמחלקת הפרומו של ערוץ 10 כל כך אוהבים היתה מאוד קצרה. בן זוגה של גור ויתר על עבודה שווה מאוד במשרד נדל"ן יוקרתי, השניים ארזו מזוודות ואת לואי וחזרו לארץ אחרי חצי שנה בלבד בניו יורק.

 

כדוגמנית שהפכה לשחקנית, נעזרת במורה פרטית למשחק?

 

"הבמאי אמר לי לא לקחת מורה פרטית. הוא אמר 'מה שיש לך זה בול מה שאני מחפש'. לפעמים כשאני רואה סרט אני חושבת איך אני הייתי עושה את זה. הבנתי מהתפקיד הזה שזה מאוד חשוב להבין את הדמות מבפנים, וזה מה שעשיתי. נכנסתי לנעליים שלה לגמרי. דמיינתי שאני אותה אנה, הגעתי לקיבוץ, אין לי פה אף אחד, שאני בודדה, יש לי סיפור מטורף".

 

הגעת ישר מאפס לעבוד עם איבגי המיתולוגי. חששת?

 

"הייתי לחוצה לפני הצילומים, במהלך החזרות, בימים הראשונים. אחרי זה כבר את מכירה את הבנאדם, יושבים, מדברים, מתעניינים. נוצרה כימייה. אז גם לעבוד היה ממש כיף. מצד אחד כשביקשתי ממנו טיפים אמר, 'עזבי, לא רוצה לבלבל אותך', מצד שני, בקטנות הוא היה פוגע בדבר נכון. כשקראתי את התסריט והיו לי סצנות שאני צריכה לבכות, חשבתי 'איך אבכה?' התכוונתי להיזכר בדברים עצובים, ואז כשצילמנו את הסצנה, הוא אמר לי, 'אל תתחילי להיזכר מה קרה לך, תרגישי את זה מהבטן'. כשהבנתי למה הוא מתכוון נכנסתי לתוך זה והרגשתי את הדמעות מצטברות בעיניים. זה הבית ספר הכי טוב".

 

עם מי מבין חברי הקאסט נהנית לעבוד במיוחד?

 

"נהניתי לעבוד עם כולם. הסצנות שאני הכי אוהבת זה של אנה ויעקב, אותו משחק יואב רוטמן. אני אוהבת את הסיפור, כי הוא מוצא בה סוג של אמא. זה ילד מדהים ומוכשר, שלומד מהר ותמיד התעניין ושאל את כל השחקנים איך הוא, כל הזמן רציתי לאמץ ולחבק אותו. אני מקווה שבעונה הבאה יהיו לי יותר סצנות עם עפר שכטר. בעבודה הוא רציני מאוד".

 

את ידועה בכך שבצילומי האופנה שלך את אף פעם לא מחייכת. מה ההבדל מבחינתך בין דוגמנות למשחק?

 

"ההבדל הוא שפה יש עומק. בסטילס עשית מאה תמונות, יש אחת טובה - מפרסמים. אנשים חושבים שאני עצובה כי אני לא מחייכת בתמונות, אבל הסגנון שלי הוא כזה שאני קשה. דוגמנית בונה את המותג שלה, הסגנון שלי הוא קר ואפל, כי גם כשהתחלתי לדגמן הפנים שלי לא סטנדרטיות והבנתי שאני די ביזארית ובחו"ל התלהבו מזה. ניסיתי כמה פעמים לחייך וזה לא יצא טוב. זה הסגנון שלי ואני הולכת איתו עד הסוף גם אם בדרך אני מפסידה כמה דברים".

 

איך את מסתדרת עם החשיפה שמביאה איתה הסדרה?

 

"גם מהדוגמנות היו מזהים אותי, אבל בגלל שתמיד שמרתי על הפינה השקטה שלי, אנשים היו מזהים את הפנים, אבל אף פעם לא יכלו להגיד מאיפה. הם היו אומרים 'מאיפה אני מכיר אותך? הפנים נורא מוכרות', תמיד הייתי אומרת 'לא יודעת', עכשיו מזהים שזה מהטלוויזיה, החשיפה גדולה יותר. זה מצב אחר לגמרי. את הולכת וקולטת את המבטים, ושמדברים. התחלתי לקבל אקסטרה רטבים בברגר קינג וזה יפה כי הם תמיד קמצנים. אמרתי לדוד, 'משהו טוב כבר יצא מזה'".

מצא טוב. גור ואיבגי ב"לאהוב את אנה"

 

למרות שמהפרומואים הקדחתניים של ערוץ 10 למדנו כי לאנה אין תחביבים, ליאנה דווקא יש, ובניגוד לסטריאוטיפ הדוגמנית, הם לא מתרחשים באזור כיכר המדינה. את בריכת השחייה היא מכירה היטב עוד מימיה כשחיינית צורנית מצטיינת בטשקנט ("עכשיו אני רק שוחה בשביל ההנאה"), אבל ההתמכרות הקשה שלה היא תוכניות אקטואליה, וכשהיא פנויה היא מתחילה לראות אותן כבר אחר הצהריים, פותחת ברפי רשף, עוברת ל"לונדון את קירשנבאום", ממשיכה ל"חדשות ערוץ 10" וסוגרת עם "היום שהיה".

 

"אני אוהבת לראות אקטואליה וזה גם כואב לי. אם זה קשור לילדים, למבוגרים, אני בוכה, אבל ממשיכה לראות. אני ממשיכה כי אני רוצה להיות מוכנה להכל בחיים, העולם הזה לא ורוד, ואם יקרה לי משהו דומה - אהיה יחסית מוכנה. אני אוהבת צדק. אתמול בערב ראיתי בטלוויזיה את משה קצב דורש שהממשלה תיתן לו אאודי. האאודי הזה עולה לנו, משלמי המסים, מאות אלפי שקלים. אני אומרת, תנו את כסף לנפגעות מין. אתה לא סתם נשיא לשעבר, אתה עשית דבר חמור ביותר, השתמשת בתפקידך בכוח, זה הוגן? אני לא הייתי בישראל כשיצחק רבין היה ראש ממשלה בפעם הראשונה, אבל החבר שלי סיפר שאשתו פעם הסתבכה בשערורייה עם מניות והוא התפטר. זה אפילו לא היה קשור אליו והוא התפטר, אבל הוא היה אדם עם אינטגריטי, איש ציבור. אני לא מבינה את החוצפה של קצב".