פתאום באמצע הצבא, בשנה הראשונה ללימודים באוניברסיטה או קצת אחרי שנכנסים לראשונה לדירה עם שותפים - מתגלה הסרטן.
"זה גיל שמאוד קל ליפול בו בין הכסאות", אומרת קארין שלו (26), שלפני שנתיים גילתה כי לקתה בלימפומה מסוג הודג'קינס, הסוג הכי נפוץ בקרב צעירים. "מצד אחד, עזבנו כבר את אבא ואמא ואנחנו נורא לא רוצים להיות הילדים הקטנים שדואגים לנו. מצד שני, עדיין אין לנו משפחה משלנו. וכשאתה חולה אתה חייב עזרה; חייב משפחה. זה לוקח אותך כמה צעדים אחורה.
"למדתי סיוע רפואי, אבל הרגשתי עם זה מאוד לא טוב. הייתי במשמרות בבתי חולים והחלטתי שאני עוזבת את המקצוע כי לא רציתי לראות חולי כל החיים. ואז חודש אחרי שעזבתי, בגיל 24, התגלתה אצלי המחלה. לא רציתי חולי כמקצוע וקיבלתי אותו לפנים", מספרת שלו. מקץ שנה וחצי של טיפולים היא הבריאה. "כשאתה כבר בריא אז המשפחה והחברים עושים צעד אחורה, ובתזמון מושלם נכנסים 'יוצאים לחיים'".
בישראל על פי ההערכות, ישנם מדי שנה בין 500 ל-600 חולי סרטן חדשים בגילאי 19-30. קבוצת "בוגרים-צעירים יוצאים לחיים" הוקמה במיוחד עבורם, ביוזמתם של זוג הורים שבתם חלתה בסרטן ופרופסור יצחק מלר מבית החולים "איכילוב" בתל אביב.
הקבוצה, שפועלת בסיוע מתנדבים ובשיתוף "האגודה למלחמה בסרטן" ועמותת "רוח טובה", מקיימת עם החולים המבריאים 10 פגישות מונחות במעין חממה של שיתוף וסיוע הדדי. בשלב הבא נפתח מעגל פעילויות גיבוש כמו טיולי ג'יפים וקורסי בישול, ששיאו בהפלגה בספינת מפרש בים הצפוני מול חופי הולנד.
יחד עם מספר מלווים יוצאים כ-20 צעירים להפלגה, כשבמהלכה הם האחראים על התיפעול השוטף של המסע - מהשטת הספינה, הרמת המפרשים והעוגן, דרך הטיפול בחבלים והכנת האוכל ועד הניקיון. "מדובר באנשים שעד לפני חודשיים-שלושה לא יכלו לעשות שום מאמץ פיזי, או נפשי. אחרי המחלה מתייחסים אלינו בבית כמו 'ילדי מרגרינה'", אומרת שלו. "המסע נותן לך להבין ש'רגע, יש לי כוח; אני יכול לעשות; אני יכול לבד; אני יכול להרים דברים'".
"אני עדיין נמצא על ספינה בלב-ים, מוקף בחברים ובאנשים שאוהבים אותי. אני שרוי בחיבוקים וליטופים חמים. המסע עדיין לא תם", כתב אחד מחברי הקבוצה בהפלגה הקודמת. "הטיול והחוויה הזו היו בשבילי רוח למפרשים. החוויה הביאה אותי למקומות חמים ומתוקים. היא קידמה אותי בהמון שלבים. יש לי כל כך הרבה דברים טובים לספר. בחיי לצערי חוויתי לא מעט רגעים של 'למטה'. רגעים של בורות עמוקים. דקות שדמו לאינסופיות וחונקת. יצאתי משם... אדם מאושר ובריא".

'יוצאים לחיים' בשייט בים הצפוני
שלו מספרת כי למרות ההנאה המשותפת, חברי הקבוצה דווקא שמחים כאשר מספר המשתתפים פוחת. "לאט לאט מגיעים למפגשים פחות אנשים... נורא כיף לשמוע שאחד מצא עבודה, אחד התחיל ללמוד, אחד התחתן. רואים תהליך, וזאת המטרה - לצאת מהמקום של 'אני מסורטן'.
"הסטטיסטיקה מלמדת שיש הרבה אנשים שחולים בגילאים האלה", מסכמת שלו, כיום סטונדטית למשפטים ומנהל עסקים. "חשוב לי שאנשים ידעו שהדבר הזה קיים עבורם, והזרועות פתוחות לקבל. זה יכול לעשות רק טוב".
בימים אלה מתגבשת הקבוצה לקראת המסע השנתי, שצפוי לצאת לדרך באוגוסט. מאחר שהפעילות בקבוצות היא התנדבותית, ומימונן מגיע מתרומות ומהשתתפות כספית עצמית של המפליגים, מרחף תמיד האיום הכלכלי מעל המשך הפעילות. כדי לסייע, נרתמה מועצת התלמידים בבית הספר "קריית שרת" בחולון, והחליטה לארגן ערב התרמה לטובת הפרויקט.
"בשנה שעברה בערב ההתרמה שאירגנו אספנו 40 אלף שקלים בתרומות לילדים חולי סרטן", סיפרה לי קופרמן (18), יושבת ראש מועצת התלמידים. "אז גם נוצר קשר מצוין עם אוהד חיטמן, והוא נורא התלהב והחליט לעזור לנו ולהשיג את האמנים השנה.
"מה שחשוב לנו ב'יוצאים לחיים', זה שמדובר בפרויקט נקודתי, וכל הכסף הולך ישירות אליו ולא לאנשים שעובדים מסביב", מוסיפה קופרמן.
"נפגשנו עם החולים שלמענם אנחנו אוספים את הכסף וזה היה מאוד מרגש. היה ביננו קליק", מספר צח אסולין (18), דובר מועצת התלמידים. הערב יוקדש לאמו, דליה ז"ל, שנפטרה לפני כחודש וחצי מסרטן, בעיצומן של ההכנות לערב ההתרמה. "אחד הדברים שלמדתי מהתקופה שעברתי עם אמא בשנה הזו, זה שחוסן מנטלי הוא דבר הכרחי כדי להתגבר על המחלה. כי זו מחלה שפוגעת מאוד רגשית, והמסע הזה של 'יוצאים לחיים' בהכרח מחזק אותם מנטלית, מה שיסייע להם גם פיזית ללא ספק".
אבל חברי "יוצאים לחיים" לא מסתפקים בקבלת תרומות אלא תורמים בעצמם - בפעילות התנדבותית לטובת הקהילה. מידי חג פורים הם יוצאים לבקר ילדים חולי סרטן בבית החולים. חלקם מקיימים מופעי ליצנות רפואית למבוגרים, חלקם מלווים ילדים שחלו, ומסייעים להם להתמודד נפשית עם הקשיים ולהשלים חומר לימודים, ואחרים מדריכים בקייטנות וטיולים של "גדולים מהחיים".