משפחת איזיקיאל שולחת גלויה מקוסטה ריקה

שלושת הבנים לבית איזיקיאל חיים בסן חוזה כבר ארבע וחצי שנים. הם לומדים בבית הספר היהודי, היו מביאים לארץ את המים והטבע מקוסטה ריקה, מספרים על האוכל המקומי ועל השוני מהארץ וממליצים בחום על חוויית הקאנופי

מי אנחנו? משפחת איזיקיאל - יואב, בן 10, נדב, בן 9 ואלדד, בן 3, איזיקיאל. יואב ונדב נולדו בגני תקווה, אלדד נולד בקוסטה ריקה.

 

איפה אנחנו גרים? אנחנו גרים בפרבר אסקזו (Escazu), בסן חוזה, הבירה של קוסטה ריקה. זהו הפרבר שבו מתגוררת רוב הקהילה היהודית, והוא קרוב לבית הכנסת, למרכז היהודי וגם לבית הספר היהודי.

 

אנחנו גרים בקונדומיניום, מעין שכונה מגודרת שבה כמה בתים, בריכה ומגרש משחקים. הקומפלקס מגודר, וכדי להיכנס לבית שלנו צריך לבקש מהשומר רשות. בקונדומניום מתגוררות משפחות ממדינות שונות כמו ונצואלה, גואטמלה, אקוודור וברזיל - ממש קיבוץ גלויות!

 

בקוסטה ריקה אין רחובות ואין מספרי בתים, לא תאמינו אבל הכתובת לבית שלנו היא כזאת: קילומטר צפונה מהחנות לחומרי בניין, 50 מטר מזרחה, הקונדומיניום השני מצד שמאל. ועדיין החבילות ששולחים לנו בדואר לפי הכתובות הזאת מגיעות.

נעים להכיר: יואב, נדב ואלדד איזיקיאל (צילום: רון ואילת איזיקיאל)

 

מה אנחנו עושים בחו"ל? אבא שלנו נשלח לעבוד בקוסטה ריקה מטעם חברת המחשבים שבה הוא עובד. אנחנו לומדים בבית ספר היהודי ע"ש חיים וייצמן, שבו כ-200 תלמידים, ולומדים בו תלמידים מגיל שנה וחצי ועד 17. יואב עולה לכיתה ד', נדב עולה לכיתה ג' ואלדד בגן. בבית הספר לומדים בספרדית אבל כל יום יש לנו שעורי עברית ואנגלית. שנת הלימודים אצלנו שונה מישראל - מתחילה בחודש פברואר ומסתיימת בחודש נובמבר.

 

מתי ואיך הגענו לכאן? הגענו לקוסטה ריקה לפני ארבע וחצי שנים, עם ההורים שלנו, אחרי שחברת המחשבים שבה עובד אבינו החליטה לפתוח בקוסטה ריקה מרכז תמיכה לכל יבשת אמריקה.

 

מה גורם לנו להרגיש ישראלים? קודם כל הדרכון שלנו ישראלי - אנחנו בשליחות. דבר שני, המבטא שלנו, שלמרות השנים עדיין יש לנו "ר" מאוד ישראלית. והדבר האחרון - תמיד כשמישהו רוצה לבוא לבקר מישראל, הוא מתקשר שתמיד כשיש מישהו שרוצה לבוא לבקר מישראל הוא מתקשר להורים שלנו שיגידו לו איפה הכי כדאי לטייל, איפה הכי זול להשכיר אוטו, ועוד כאלה דברים.. 

יואב ונדב בבית הספר 

 

סיטואציה מצחיקה שקרתה לנו כישראלים בחו"ל: כשהגענו לכאן לא דיברנו ספרדית בכלל, ומאחר ורוב המקומיים מדברים רק מעט אנגלית, תיקשרנו בעיקר באמצעות הידיים. פעם אחת, שוטר עצר את אמא שלנו וניסה לשאול אותה שאלות, כשהוא הבין שהיא לא מבינה כלום, הוא פשוט נתן לה ללכת. בפעם אחרת, אבא שלנו ביקש בפיצריה פיצה בלי כלום, וקיבל פשוט בצק אפוי...

 

למה אנחנו הכי מתגעגעים? אנחנו מאוד מתגעגעים למשפחה שלנו שגרה בארץ, לסבתות ולכל החברים שנמצאים בישראל. מתגעגעים גם לחטיפים טעימים, לבמבה ולביסלי, וגם לשוקולד פרה. אנחנו מתגעגעים למגרשי משחקים שיש בארץ. אבא שלנו מתגעגע נורא לחנויות התקליטים.

 

מה היינו לוקחים מכאן ומביאים לישראל? קוסטה ריקה היא מדינה עשירה במים. יורדים גשמים לרוב ויש המון נחלים - לכן הכל כאן כל כך ירוק. היינו שמחים להביא לישראל קצת מים. אלדד שנולד כאן היה מאוד שמח להביא לישראל את ארוחת הבוקר שכוללת אורז ושעועית. היינו שמחים גם להביא כמה חופים אקזוטיים עם עצים על שפת המים וקופים שמטיילים לך מעל הראש. היינו מביאים כמה מעיינות מים חמים שנמצאים למרגלות הרי געש.

היו מביאים לארץ את החופים האקזוטיים

 

חמש המלצות על העיר שלנו

1. עיתוי: התקופה הכי טובה לבוא לקוסטה ריקה היא בתקופה היבשה שבה אין גשם, בין החודשים דצמבר-מאי. בכל שאר השנה גשום. הטמפרטורה קבועה כל השנה, ואנחנו הולכים עם אותם הבגדים לאורך כל השנה.

 

2. אטרקציה: אם יוצאים מסן חוזה, יש המון דברים כייפים שאפשר לעשות כמו לטייל בחופים מדהימים, בהרי געש, ביערות גשם ועוד. אחת החוויות המומלצות ביותר היא "קאנופי" (canopy) - יש אנשים שמגיעים לקוסטה ריקה רק בשביל זה. קאנופי הוא טיול מעל יער הגשם בין צמרות העצים המתבצע באמצעות גלישה על אומגות וכבלים שנמתחו בין העצים. כמובן שצריך קסדה וכפפות מיוחדות, ילדים מתחת לגיל חמש יכולים לגלוש עם מדריך, אבל מגיל חמש אפשר לגלוש לבד. אנחנו עשינו את זה עם אמא שלנו, צריך לעשות את זה בשביל להבין איזה כיף זה. אנחנו מאוד אוהבים לרחף מעל העצים. 

הכי כיף זה לרחף מעל העצים 

 

3. בילוי לילדים: בסאן חוזה אין הרבה מה לעשות. אנחנו אוהבים ללכת למוזיאון הילדים "museo de los niños" שנמצא במרכז העיר. בעבר שימש המבנה בית כלא וכיום הוא נראה כטירה ישנה.

 

4. קולינריה 1: יש כאן המון פירות טרופיים טעימים. אנחנו אוהבים לאכול מנגו, בננות, אננס ופאפיה. בסופי שבוע יש המון שווקים שמוכרים פירות וירקות לאורכה ולרוחבה של כל עיר. המבחר מדהים ובכל ביקור מגלים סוגים חדשים של פירות. המוכרים אדיבים ומאפשרים טעימות.

 

5. קולינריה 2: האוכל המקומי הוא "גאיו פינטו" (gallo pinto) - אורז ושעועית שחורה. אוכלים את המאכל הזה בבוקר, בצהריים ולפעמים גם בערב. אצלנו בבית רק אלדד אוהב אותו. מאכל מקומי נוסף הוא פריחולס - שעועית שחורה טחונה, שאוכלים אותו כאן, כמו שבארץ אוכלים חומוס עם פיתות, רק פריחולס עם טורטיה (הלחם המקומי). כשרק הגענו לקוסטה ריקה ולא הכרנו חשבנו שזה שוקולד למריחה ומאוד התאכזבנו שגילינו שזה לא מתוק. ארוחות בוקר טעימות אנחנו אוכלים ב"Soda Tapia” בסאן חוזה.

 

• לכל הכתבות במדור "מדברים גלויות"

  

• גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!