ההורים נתנו בשנת 1997 לבתם ולבעלה, רופא נשים מוכר, סכום של 260 אלף דולר (כ-870 אלף שקל בשוויו של הדולר אז) על מנת שיוכלו לרכוש בית במושב גנות. לאחר שהתגרשו סירב הבעל לשעבר להחזיר את הכסף, בטענה שאין מדובר בהלוואה אלא במתנה. ההורים, בעזרתו של עו"ד אמיר רוזנברג ממשרד פוריס, העצני, רוזנברג ושות', תבעו את השניים.
להגנתו טען הבעל כי מדובר בקנוניה בין ההורים לבת, ומעולם לא נאמר לו שההורים הלוו לו כספים כלשהם לרכישת הבית. הוא גם טען כי הוא לא ניהל את הכספים בבית, והיה חותם על מסמכים בעיניים עצומות כיוון שסמך על אשתו ובכלל לא ידע שהחזירה חלק מהסכום להוריה.
לצורך הוכחת דבריו הוא אף הביא לעדות את מי שהיה מנהל החשבונות שלו ונשיא לשכת רואי החשבון.
בית המשפט קבע כי בעצם חתימתו על הצהרת ההון, במסגרת הליכי הגירושין, הבעל התחייב כי הוא יודע מה כתוב בה ומסכים לדברים, ולכן, למרות שאשתו היא זו שמסרה מסמכים לרו"ח, לא ייתכן כי הוא לא היה מודע כלל לניהול החשבונות המשותפים.
בפסק הדין קיבלה השופטת ורדה פלאוט את עמדת ההורים שאכן סכום זה ניתן להם כהלוואה, וחייבה את הרופא ואת הבת להחזיר את הכסף, סכום שקרוב היום למיליון שקל. בפסיקתה קבעה השופטת כי לא יתכן שסכום שכזה ניתן כמתנה והבעל היה מודע היטב לקבלת הכספים וכי מדובר בהלוואה שיש להחזירה.