בניגוד לבני משפחתו, כמו הפנה קוטה, קרם הבאווריה וקרם הקרמל, הצליח המלבי לפרוץ את מחסום המסעדות המזרחיות, ולהפוך לקינוח לגיטימי גם במסעדות גורמה. מצד אחד זה לא לגמרי ברור, שהרי בגרסתו הצנועה המלבי יכול להיות עשוי ממים, סוכר וקורנפלור - לא בדיוק שילוב מרטיט חיך. אבל מצד שני, כאשר רוקחים אותו ממרכיבים איכותיים ומצרפים אליו סירופ משובח ותוספות מפתיעות, הוא הופך לקינוח שקשה לעמוד בפניו. כנראה שלא לחינם שמו המקורי בערבית הוא "מהלביה", שפירושו "נאכל במהירות" (בזכות טעמו המשובח).
המלבי הוא ה-קינוח של המזרח התיכון, והוא מככב במטבחים רבים באזור, כאשר בכל מקום הוא זוכה לגרסה אחרת. מינונים שונים של מים, חלב ושמנת מתוקה; סירופים במגוון טעמים, כאשר סירופ הוורדים הוא ללא ספק הדומיננטי, ותוספות כמו קוקוס, בוטנים, שקדים, פיסטוקים, אגוזים, קינמון, פירות ועוד.
בדומה קצת לחומוס, המלבי הפך למאכל הנושא מטען תרבותי וערך סנטימנטלי, וכך נוצרו פולמוסים אודות מקורו של המאכל, ואודות הגרסה האותנטית ביותר. הגרסה המובאת כאן מיועדת למי שרוצה לגוון את המלבי הבסיסי, ולשלב אותו עם פירות יער.
מתכון באדיבות הקונדיטורית רוני ויתקון, "פיש" ו-"פרנצ'סקה"
המרכיבים:
לסירופ פטל:
מי זוהר
כוס (250 מ"ל) מים
1/3 כוס (75 מ"ל) יין לבן
250 גרם פטל שחור טרי או קפוא
כוס ושלשת רבעי סוכר
למלבי:
כוס ושליש (250 מ"ל) חלב
כוס ושליש (250 מ"ל) סירופ פטל
2 מיכלי (425 מ"ל) שמנת
2/3 כוס (140 גרם) סוכר
3 כפות קורנפלור

מאכל הנושא מטען תרבותי. מלבי (צילום: ירון ברנר)
אופן ההכנה: