40 חבר'ה עברו להתגורר בבית ספר ישן, ששיפצו באזור התעשייה הישן בראשון לציון. בגיל 29, למגינת ליבם של הוריהם, חינוך והתנדבות מעניינים אותם הרבה יותר מחתונה ומשכנתא. הם חיים מ-1,000 שקל בחודש, חולקים חשבון משותף, מאמינים בצניעות ומתגוררים בקיבוץ העירוני.
"מתייחסים אלינו כאל קוריוז, כאל חייזרים פריקים", הם אומרים, "אנשים לא מבינים את גודל המעשה שלנו ואת תרומתנו לחברה הישראלית"
בקיבוץ המחנכים בראשון לציון, בג'יפה של איזור המוסכים, במבנה משופץ שפעם היה בית ספר, מכבסות ארבע מכונות כביסה בחדווה שיתופית את התחתונים ל-40 חבר'ה, בני 28-29, שאוחזים באג'נדה משותפת ובחשבון בנק משותף.

יש ערימה של חבר'ה על הדשא. בחרו באושר אחר. צילום: קובי קואנקס
"אם היינו עושים אקזיט באיזה סטארט אפ וגרים במגדלי אקירוב, אז היינו מחוברים למציאות?", הם מתקוממים, "מישהו מיתג בעולם את ההצלחה, אבל אנחנו מנסים לבחור כאן באושר אחר, אמיתי ונכון יותר. אנחנו מתנדבים ועוסקים בחינוך. יש כאן אנשים שאחראים על מאות ואפילו על אלפי חניכים, שחונכים בני נוער, שמפעילים חוגים, שמתגברים תלמידים מתקשים. זאת המהות שלנו, לא הצלחה, צבירה וכסף".
מה מביא חב'רה צעירים לשקוע בעולם אמיתי של ציונות, לחיות בג'יפה של איזור המוסכים בראשון? איך בדיוק מסתדרים כולם עם סיר אחד גדול של אוכל? מה מחזיק אותם יחד? ובכלל, איך נראים חייהם הרחק מהבית? על שאלות מסקרנות אלו ואחרות בכתבה מיוחדת שתתפרסם מחר ב"ידיעות ראשון"