אייל ודיאנה אשל, בני 10 מתל אביב, שואלים:
"האם אפשר לאכול פֶּטְרוֹזִילְיָה שצבעה הפך לצהוב? האם היא עדיין מכילה את כל הַוִּיטָמִינִים?"
רעות ינון-ברמן, דיאטנית קלינית, "נוער שוחר מדע ודעת", האוניברסיטה העברית, ירושלים, משיבה:
"לצמח הפֶּטְרוֹזִילְיָה יש סְגולּוֹת רְפוּאִיּוֹת רבות. הוא מכיל מרְכִיבִים תְּזוּנָתִיִּים חשובים כמו וִיטָמִינִים וּמִינֶרָלִים, ובעיקר – מאוד טעים כתוספת למאכלים רבים. צבעם הירוק של הירקות והצמחים נובע מֵהַפִּיגְמֶנְט הַיָּרוק, שנקרא כְלוֹרוֹפִיל. הכְלוֹרוֹפִיל חיוני לתהליך הַפוֹטוֹסִינְתֶּזָה, במהלכו מייצרים הצמחים פַּחְמֵימוֹת וּמְפִיקִים חַמְצָן. בזמן תהליך זה נוצרים גם חומרים שיש להם השפעה מזיקה על הצמח.
כדי להגן על עצמו מפני מזיקים, הצמח מייצר נוֹגְדֵי חִמְצוּן בעלי צבע צהוב-כתום. בדרך כלל איננו יכולים להבחין בהם כיוון שהכְלוֹרוֹפִיל, בצבעו הירוק העז, מכסה על צבעם. אולם, כאשר העלים מזדקנים, פִּיגְמֶנְט הכְלוֹרוֹפִיל מתפרק בהדרגה, ואז צבעו הירוק אינו מכסה עוד על הגוונים הצהובים, ואז ניתן להבחין בשינוי הצבע מירוק לצהוב.
עם התפרקות הכְלוֹרוֹפִיל, נפסק בצמח כל תהליך ייצור החמצן, הַסּוכָּרִים (מהם ניזון הצמח), הווִיטָמִינִים, המִינֶרָלִים וְיֶתֶר נוֹגְדֵי הַחִמְצוּן. כתוצאה, העלה הצהוב מבהיר במהרה. ככל שצבע העלים בהיר יותר - כך גם הָאֵיכוּת הַתְּזוּנָתִית שלהם קטנה יותר. מיד לאחר מכן מתחיל תהליך ריקבון, והעלים הופכים חומים.
בנוסף, חלק מהווִיטָמִינִים שבצמח הפֶּטְרוֹזִילְיָה (כמו וִיטָמִין C) מורכבים מִמּוֹלֶקוּלוֹת עדינות. חלקן רגישות לחום, אור או אוויר, ונהרסות בקלות לאחר תקופת אחסון ארוכה. בנוסף, הווִיטָמִינִים והמִינֶרָלִים עלולים ללכת לאיבוד (להתפרק/להתחמצן) ממאכלים תוך כדי בִּישּׁוּלָם אוֹ עִיבּוּדָם.
בשורה התחתונה, פֶּטְרוֹזִילְיָה איכותית טעימה וּמְזִינָה מאוד. אולם, חשוב לִקְנוֹתָהּ טרייה, כשעליה ירוקים, ללא סימני יובש או דְּהִיַּת צבע. אם מבשלים את הַפֶּטְרוֹזִילְיָה, רצוי להוסיף אותה מעט לפני שמסתיים הבישול, ואם אוכלים אותה כשהיא טרייה - כדאי לקצוץ אותה בסמוך לזמן האכילה".
סיוון זוסין, בן 9 וחצי מחיפה, שואל:
"איך נולד הַדִּינוֹזָאוּר הראשון, אם אף דִינוֹזָאוּר אחר לא יכול היה להוליד אותו?"
אריה מלמד-כץ, מערכת "גליליאו צעיר", משיב:
"בעזרת חֵקֶר הַמְּאובָּנִים אנו יכולים לדעת אלו בעלי חיים חיו על פני כדור הארץ בכל תקופה. בדיקת מְּאובָּנִים מכל העולם הראתה, כי לפני 251 מיליון שנה התרחש אירוע הַכְחָדָה הֲמוֹנִי שבמהלכו נעלמו רוב היצורים החיים מִכּוֹכַב הַלֶּכֶת שלנו. בעקבות ההַכְחָדָה התפנו מְקוֹמוֹת מִחְיָה ובעלי חיים חדשים יכלו להתפתח ולתפוס אותם. בין בעלי החיים החדשים שהתפתחו היו הַדִּינוֹזָאוּרִים הראשונים שמקורם בבעלי החיים הַמְּעַטִּים שֶׁשָּׂרְדוּ את אירוע ההַכְחָדָה.
את הופעתם של יצורים חדשים אנו מסבירים בעזרת תהליך הָאֶבוֹלוּצְיָה. על מנת להבין כיצד מתרחשת הָאֶבוֹלוּצְיָה, נזכור שבדרך כלל הַצֶּאֱצָאִים די דומים להוריהם, אך לפעמים יִתָּכְנוּ הֶבְדֵּלִים גדולים. כך למשל, יכול להיות שילד להורים נמוכים יהיה גבוה במיוחד. כעת נוסיף את הכלל "המתאים ביותר שורד" ונגיע למסקנה שאם הַצֶּאֱצָאִים מתאימים לסביבתם, הם יִשְׂרְדוּ, יגיעו לְבַגְרוּת ויולידו צֶאֱצָאִים חדשים.
כעת ניתן לנסות לְשַׁחְזֵר את מה שהתרחש. כך למשל, ייתכן שלסוג קדום של לטאה נולדה "ילדה מוזרה" שהייתה קצת גדולה ונהגה ללכת על רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת. היא עזבה את ביתה שבין הסלעים ועברה לחיות בשטח הפתוח. היא התאימה מאוד לסביבה החדשה. חלק מִצֶּאֱצָאֶיהָ ירשו את התכונה של הליכה על שתי רגליים והתכונה נשמרה אצל כל השושלת שנוצרה מאותה לטאה "מוזרה" - אלה היו הדינוזאורים הראשונים".