פירוק לזורמים

מצאנו מזרים מדיה - מכשיר שמאפשר לטלוויזיה לדבר עם קובצי הווידאו שבמחשב - שעובד מצוין ועולה רק 179 דולר. בבקשה תגיד לנו שלא קראת את כל זה רק כדי להיזכר שיש לך סילורה ו־386

מזרימי המדיה, סטרימרים בלעז, תופסים תאוצה בשנתיים האחרונות. מדובר במכשיר בגודל של ממיר ממוצע, שכולל דיסק קשיח ויודע לקרוא ולנגן כל מה שתזרקו לו - החל בתוכן פשוט כמו קובצי מוזיקה וכלה בקובצי וידאו HD בגדלים אסטרונומיים ובפורמטים שרק מתכנתים מכירים - בלי תוכנות המרה, בלי צריבות ובלי בעיות ת"ש. רק תחברו אותו לטלוויזיה, שגרו אליו קבצים דרך רשת אלחוטית (או כבל, במקרה שהשנה אצלכם היא 1999), תלחצו פליי ותיהנו.

 

עד לאחרונה התקשו מזרימי המדיה להתחרות ביכולות שהציג מחשב ביתי ממוצע. הם תומחרו גבוה (1,500 שקל והרבה צפונה), לא תמיד ידעו איך להתמודד עם כל הפורמטים הקיימים, והיו בעיתיים מאוד בזיהוי כתוביות בעברית, מה שדרש התעסקות מיותרת ומתסכלת עם המרות קבצים וכיו"ב ניג'וסים. השינוי הגיע ב־2007, אז הציגו כמה חברות מכשירים משופרים שכבר ניגנו כמעט כל פורמט בצורה מושלמת, וטיפלו היטב גם בכתוביות. רק מה, המחיר נשאר בעייתי. משהו בשכונה של 400 דולר בארה"ב ויותר מ־2,000 שקל אצלנו שמו את המכשירים בקטגוריית הפרימיום - לא בדיוק מתכון להצלחה אצל ישראלים, שהאלטרנטיבה הנפוצה שלהם היא די.וי.די קורא צרובים ב־200 שקל מהסופר. קפיצת המדרגה הבאה הגיעה בסוף אותה שנה, אז הופיעו בשוק מכשירי ה־Network Media Tank הסיניים שמבוססים על רכיבים זולים, אבל יודעים לעשות הכל לא פחות טוב מהמכשירים היוקרתיים של החברות הגדולות.

 

מבין המכשירים האלה, הטוב והמעודכן ביותר הוא ה־Popcorn hour A-100, שלמרות שמו המדאיג יודע לתת בראש גם לגדולים ביותר. הוא עובד מדיסק קשיח פנימי או ישירות מהמחשב, מזהה כתוביות בעברית באופן מושלם ומאפשר שליטה על גודלן, צבען ומיקומן, והוא מצויד בממשק מצוין ובכל סוגי יציאות הווידאו, כולל HDMI. אם זה לא מספיק, אז השייגעץ הזה יודע גם להריץ סרטים מיו־טיוב, ואפילו להוריד סרטים בעצמו מטורנטים. תג מחיר מצחיק של 179 דולר שם אותו בערך בחצי מהעלות של המתחרים הוותיקים בשוק, ומה שהכי נחמד זה שלא צריך לבקש טובות מהדוד באמריקה: החברה מוכרת את המכשירים ישירות מאתר הבית שלה, popcornhour.com, ושולחת לכל העולם. רק קחו בחשבון שהביקוש בשמיים ויכול להיות שתצטרכו להמתין קצת. אז בינתיים תראו עוד קצת שידורים חוזרים של "סיינפלד", אז מה קרה.

 

עלות תועלת

הטוב משלושה: סטים של אוזניות

 

לעניים

מה: סנהייזר EH-150*

כמה: 230 שקל

איך: מחד, צליל נהדר ומותג אודיו ותיק שמזוהה עם ציוד היי־אנד. מאידך, מחיר מצחיק. איפה הקאץ'? בפרטים הקטנים־אך־המבאסים: הקשת שעשויה מפלסטיק מעפן, הארגונמיה הלקויה שמפריעה להחזיק את הדבר הזה על הראש לאורך זמן, והלוק הכללי הפושטי.

 

לשכירים

מה: פנסוניק RP-HTX7**

כמה: 499 שקל

איך: בהתחלה תתרשמו ממראה הרטרו המשובב של האוזניות האלה. אחר כך תתלהבו מכמה שהן קלות ויושבות על הראש בלי שמרגישים, ובסוף תתעלפו מהצליל המשובח שהן יודעות לייצר. נכון שהן עולות יותר מפי שניים מהסנהייזר, אבל זה בדיוק המקרה שבו הלארג'יות משתלמת.

 

לעשירים

מה: פיליפס Cineos SHP9000**

כמה: 1,190 שקל

איך: זה המקרה שבו פזרנות מוגזמת מותירה אתכם רק עם פחות כסף. האוזניות האלה נראות מאוד מרשימות, והאמת שהן גם די נוחות ונשמעות מצוין, אבל הן גם גדולות ומסורבלות מדי - ובתכלס לא מציעות שום דבר שהאוזניות של פנסוניק לא נותנות בפחות מחצי מחיר, ובהרבה פחות דאווין.

 

*להשיג בקילומבו (דיזנגוף סנטר תל אביב) ובחנויות המורשות

**להשיג אצל המשווקים המורשים