הניסוי שירתק את הילדים

רוצים להרשים את הילדים? אחרי שתלמדו את ניסוי הביצה שלפניכם, תוכלו לספר לילדים שאתם קוסמים אמיתיים ולהשאיר אותם פעורי פה. המדען הצעיר: ניסוי נוסף בסדרה

לקלוף ביצה קשה זה מאוד פשוט, אבל יצא לכם פעם לנסות לקלף גם ביצה טרייה? תנו לילדים לנסות והם מיד יגידו שזה לא הגיוני. עכשיו, תוכלו להוכיח להם שהכול אפשר, בעזרת כמה עובדות על קליפת הביצה, שילמד אתכם ד"ר שגנדע. 

 

 

עוד ניסויים במדען הצעיר:

• משחקים עם האובלק - נוזל או מוצק?
• כדורי קרח צבעוניים
• בקבוק סערה בים
• רחפות בלונים

 

ציוד וחומרים:

• צנצנת זכוכית שקופה ומכסה.
• ביצה טרייה ישר מהמקרר.
• חומץ.
• קערית.

 

אופן ההכנה:

1. מכניסים בזהירות ביצה לצנצנת שקופה.
2. ממלאים הצנצנת בחומץ כמעט עד שפת הכלי.
3. מכסים במכסה או בניילון נצמד, למניעת פיזור ריחו החזק של החומץ.
4. מתבוננים במתרחש במשך כמה דקות ולאחר מכן כל כמה שעות.
5. למחרת, מחליפים הנוזל שבצנצנת בחומץ טרי.
6. ממתינים יום נוסף ומוציאים את הביצה לצלוחית.
7. בוחנים את הביצה.

 

והמשחק מתחיל:

• מיד כשמוסיפים את החומץ לביצה מתחילות להופיע על הקליפה בועות גז קטנטנות.

 

• הבועות מצטברות וכעבור כדקה או מעט יותר הביצה עולה במהירות וצפה בשטח הפנים העליון של החומץ. אם מנערים מעט את הכלי אז נשארות בביצה פחות בועות והיא שוקעת שוב, עד שייווצרו עליה בועות גז חדשות.

 

• בסוף התהליך הביצה רכה, שקופה למדי וגדולה יותר מאשר בתחילתו ונעים לגעת בה. התחושה היא כאילו הביצה הפכה לכדור קפיצי, אך זהירות! בפנים היא עדיין רכה.

 

אז מה בעצם קורה פה?

• קליפת הביצה מורכבת מחומר שנקרא קלציום קרבונאט. זה החומר שגורם לקליפה להיות קשה כל כך.

 

• החומץ מכיל 95% מים ו-5% חומצה אצטית.

 

• כשהחומץ מגיב עם הקלציום קרבונאט שבקליפת הביצה הקליפה מתפרקת ונוצר גז שנקרא פחמן דו-חמצני.

 

• הגז שנוצר מצטבר בבועות קטנטנות על גבי שטח הפנים של הביצה והתוצאה היא שהבועות גורמות לביצה לעלות ולצוף, ממש כמו שמצופים על הידיים מציפים אותנו בבריכה.

 

• במהלך היום נגמרת בחומץ החומצה האצטית ונשארים בו רק המים. אבל בדרך כלל נשארות עדיין שאריות קליפה על הביצה. ניתן לגעת בביצה ולהרגיש שהיא כבר די רכה ועדינה.

 

• כדי שתתפרק כל הקליפה הקשה נשפוך למחרת היום את הנוזל הישן, נמלא בחומץ חדש ונמתין יום נוסף.

 

• אחרי יום נוסף כבר אין בביצה קליפה בכלל. נשאר רק הקרום העדין והגמיש.

 

• לא רק שהביצה נטולת קליפה, אלא שהיא גם ממש רכה. הביצה גם גדלה, היות וכשאין בה קליפה היא מסוגלת לשנות צורתה ואפילו לגדול מעט. ריכוז המומסים בתוך הביצה גדול מזה שבחומץ שמסביבה ולכן נכנסים לתוכה מים מהסביבה והיא מתנפחת.

 

עוד כמה דברים:

• כדאי לעודד את הילד לתעד את המתרחש בציורים בשלבי התהליך השונים. את התיעוד ניתן לאגד בספר מדע בו יוסיף עוד ועוד ניסויים שיבצע בעתיד. אין מדע אמיתי ללא תיעוד.

 

• בניסוי זה נדרשת מהילד דחיית סיפוק לא מבוטלת, אך דחיית סיפוק לומדים דרך ההתנסות בה.

 

• אפשר לצייר על הביצה לפני תחילת הניסוי בטושים לא מחיקים ציורים וכך תהליך פירוק הקליפה ברור יותר לילד גם בהתבוננות מבלי לפתוח את הצנצנת.

 

• ניתן לבצע את הניסוי על ביצה רכה וביצה קשה בשתי צנצנות במקביל.

 

ד"ר תומר שגן - ד"ר שגן-דע (PhD בהנדסה גנטית וביוכימיה ופוסט-דוקטורט באפידמיולוגיה), מכשיר אנשי חינוך וילדים בתחום המדעים החווייתיים במכללות, מרכזי מחוננים, מרכזי מורים, מרכזי מדעים, האוניברסיטה פתוחה, מתנ"סים, בתי ספר וגני ילדים.