לוליטה - הדור הבא

יש הטוענים שאסתי גינזבורג היא גרסה מודרנית של בר רפאלי, אבל אופיר זדוף חושב שמדובר בנציגה מובהקת של דור חדש של דוגמניות על, כאלה שמגיעות ממוקדות מטרה עוד מהרחם

אופיר זדוף פורסם: 29.07.08, 11:04

הרבה אנשים חושבים שגינזבורג (אסתי, אני יכול לקרוא לך אסתי?) היא הבר רפאלי החדשה. אני לא מבין איך אפשר לחשוב ככה – בר רפאלי כבר מזמן שכחה מהפנטזיה על גיליון אישומים חלק. אחרי הרומן הכושל שלה עם צה"ל ואחר כך עם חצי ממדינת ישראל, בר רפאלי היא כבר מזמן לא הדג הקר שחשבנו שהיא. להיפך. רמת האמוציות שהיא מדליקה פה יכולה לפרנס כמה סרטים באורך מלא של אבי ביטר, ועוד ישאר מספיק לאלבום שלם של ריטה.

 

אסתי, לעומת זאת, קובעת פה סטנדרט חדש של דור של נשים שאני עדיין לא יודע איך לאכול. אני שומע אותה מדברת על הקריירה שלה, ואני שומע את קולו של הכרוז בתוך הראש שלי - "המלכה עברה לתוכניות שידוכים, יחי המלכה החדשה".

אסתי גינזבורג. דור חדש, סטנדרט חדש (צילום: קרן נתנזון)

 

נכון, היא אולי קצת צעירה לגילי – בכל זאת, היא הרגע חזרה מאיזה פְּרוֹם שבו המבוגרים האחראיים פיקחו על מינון האלכוהול בפונץ' – אבל העובדה היא שמאז גיל 14 היא טחנה יותר מסלולים מכל חי"רניק שאני מכיר (וכולם קד"צ!). מה שמבטיח שאם היום, כשהיא סוגרת ח"י שנים, היא עוד לא עשתה את המיליון הראשון שלה, היא תעשה אותו לפני שהאיראנים יספיקו לבקע את הגרעין.

 

אני מכיר מישהי שנאבקה כדי שלא יקראו לה פלקט. אצל אסתי, הבעיה הזאת לא קיימת. כבר בגיל 14, הבחורה שכנעה את ההורים שלה שהיא נולדה לדגמן. היא סימנה לעצמה נו"ן-צדי"קים בדרך למטרה, איכנה אלכסונים ונעצה דגלים קטנים על הגלובוס. אחד מהם, מתברר, הוא ציון ברוך, שכבר היה מי שהסביר שהוא שלב בהתבגרות של דוגמניות, כמו טיול אחרי צבא או חצ'קונים אצל אנשים רגילים. הבחורה הזאת היא GPS אנושי. היא יודעת לאן היא רוצה להגיע, והיא תעשה א זה בשלווה מקפיאה, משאירה אחריה סימני V רועדים מקור.

 

הילדה שכנראה כבר לא תהיה אשה, לא משנה כמה איפור ימרחו עליה (מי אמר אגם רודברג?), אבל בתוך תוכה שוכנת תוכנה צבאית קטנה, היא כנראה הדור הבא של דוגמניות העל. והאמת – אני לא יכול שלא להתרשם מזה. כל מסגרת צבאית מעוררת בי איזשהו ריגוש מיני. ביום שאני אבין למה, אולי אוכל סוף סוף
לעשות טופס טיולים ולהחזיר ציוד, אולי אז זה כבר לא יעבוד עלי.

 

לוליטות אמיתיות כבר אין בנמצא. עכשיו הן ממוקדות מטרה כבר מהרחם. הן מגיעות עם אמא ששומרת שבחורים לא יגעו בהן על הסט, והן יודעות בדיוק לאן נושבת הרוח ולאן מופנית המצלמה. מה אני אגיד לכם – זה מפחיד ומדליק אותי בו זמנית. ממש כמו ספורט אתגרי. עושה לי חשק לצנוח איתה חופשית כמו שאני עושה לקראת מהדורות אדרנליניות במיוחד.

 

ובקשר לציון ברוך – אחד, מילן קונדרה, אמר פעם שנשים לא יוצאות עם גברים יפים – הן יוצאות עם גברים שיצאו עם נשים יפות. ואני לא יכול שלא להסכים איתו (וזה כבר עניין לטור אחר), אבל אם תספרו למישהו שאשכרה קראתי ספר שלו, אני אאלץ להרוג אתכם. משוחררים.