חמינדוס בחצר ב"בארוד"
אמיר קמינר נסע לירושלים כדי לבדוק את ההתפתחות הקולינארית שפקדה לאחרונה את הבירה ואכל ב"בארוד", מקום נחמד לחובבי אוכל ספניולי
האירוע הדרמטי ביותר בפסטיבל הקולנוע של ירושלים לא היה הביקור של נטלי פורטמן וג'ון מלקוביץ', או השערורייה סביב בחירת הסרט התיעודי המצטיין, אלא ההתקף בו לקה עמיתי ש.' לחץ הדם שלו המריא לשחקים, ונדרשו שני אמבולנסים כדי לפנות אותו לבית-חולים. זה הפך כמובן לשיחת הפסטיבל. למרבה השמחה הוא שוחרר במהרה, הפאניקה חלפה, והוא שב לסורו, כלומר, לזלזול מה בהוראות הרופאים ולהתמסרות מחודשת למנעמי החיים. גם אני הוספתי חטא על פשע כשביקשתי ממנו להצטרף למסע שנועד לבדוק את ההתפתחות הקולינארית המרשימה שפקדה לאחרונה את הבירה.
בהתחלה חשבתי לקפוץ שוב ל"זוני," המקום הכי תל-אביבי בירושלים, בו אכלתי במהלך הפסטיבל ארוחה נהדרת (אל תחמיצו את הקלמרי בלימון המופתי.( אבל מסתבר שבזוני אין עסקית מובנית, אלא הנחה נדיבה של .30% אז צייתתי לעצתו של ש' וקפצנו למקום החביב עליו: הבר-מסעדה "בארוד", בו הוא אוהב ללגום וודקה פירות וליקרים תוצרת בית. המקום, בהנהגת דניאלה לרר החביבה ומאירת הפנים, הוא מוסד ירושלמי ותיק, הנמצא בחצר בנחלת שבעה. לרר מגישה אוכל ספניולי וירושלמי, המוכר לכל מי שגדל במשפחת ס"טית או צפה ב"בוסתן ספרדי."
לי קל במיוחד להתחבר למטבח הזה בזכות דודתי לאה, שבעלה המנוח היה נצר למשפחה ירושלמית-יוונית והיא הפליאה בהכנת פסטלים. לכן הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לבארוד היה להשתקע באגף המיוחדים. וכך חיסלתי צלחת פסטליקוס עם חמינדוס 49) שקל.(
דניאלה אוהבת לתת הוראות הפעלה איך לאכול נכון את מאפי הבצק הגאוניים – בוצעים אותם לרוחב, נוטלים בכפית מעט חריף ומפזרים על שני החצאים, ואז דוחפים את הביצים הקשות, מהדקים, והיידה לתוך הפה. אחרי הפסטליקוס של בארוד גם אתם תפצחו בשירים מהמחזמר הנצחי של יצחק נבון.
חיבבתי גם את קציצות הפראסה (כרישה, 49 שקל) הפריכות והלוהטות. נאלצתי להתמודד עם צלחת אימתנית, כי הקולגה ש' סירב לגעת בקציצות בשל חששו מצרבת, שנגרמת לו מדברים מטוגנים. חלק מהמעדנים לא מוגשים מדי יום, ומזל שנפלה בחלקי הזכות לאכול את הסופריטו (צלי בשר עם תפוחי אדמה בבישול איטי,( מאכל חובה במטבח המפטפט ספניולית.
מאכל חובה. הסופריטו של בארוד (צילום: מאיר אזולאי)
אחרי שהרגעתי את הגעגוע למאכליה של דודה לאה, המשכנו לעסקית. היא נקבעת לפי מחיר המנה העיקרית (בין 60 ל95- שקלים,( וכוללת ראשונות ושתייה. בפותחות תוכלו להתחבט בין מרק לסלטים. מרק הבטטה היה לא רע בכלל, אבל לא משהו שבגללו הייתי מעפיל לירושלים. מקבץ הסלטים (חמישה במספר) לא היה אחיד ברמתו. החצילים היו מצוינים, הקישואים הקלויים היו סתמיים.
בעיקריות חל שיפור ניכר: חברי לסביאה ניסה לדגמן בריאות והלך על דג ברמונדי (עולה חדש מאוסטרליה שהתאזרח אצלנו.( המבקר הסמכותי והדעתן היה מרוצה מטעמו המעודן של הדג. למרות שהייתי כבר מותש מאורגיית הפסטליקוס והסופריטו, ולמרות שאני סולד מטעם של בירה, הסתקרנתי והתעקשתי לנסות מאכל ששילב בשר ובירה. המאמץ השתלם וההנאה הייתה גדולה, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאני הולך להתעלף או להתפקע מרוב בליסה. עמיתי, שהשתאה לנוכח יכולת הספיגה שלי, חשש שתיכף גם אני אזדקק לשני אמבולנסים. ויתרתי על הקינוח והליקרים ויצאתי מיד לנשוף אוויר הרים צלול, כדי שאוכל להתאושש ולצלול לתוך הסרטים התיעודיים שעוד ארבו לי.
"בארוד", יפו 31 (חצר פיינגולד,( ירושלים. טל': 02-6259081.
מחיר העסקית: במחיר המנה העיקרית, 60-95 שקלים.
מטבח: ירושלמי-ספניולי.
ואם חורגים מהדיל: מנות ירושלמיות מסורתיות, וודקה פירות תוצרת בית.
שעות העסקית: ב-'ה12.30-17.00 ,'
חנייה: ברחובות הסמוכים (היכונו למדחנים) ובמגרשי החנייה באזור.
ציון: 8