מגרון או לחדול

הממשלה התחייבה לפנות את המאחז עד סוף החודש, אך אנשיו בטוחים שעליה דווקא לתמוך בקיומו. המתנגדים טוענים: המאחז פוגע באינטרס הישראלי

להוריד את הכובע בפני המתיישבים / שאול גולדשטיין

כאשר "שלום עכשיו" פנתה לאחרונה לבית המשפט כדי לגרום לעקירת היישוב מגרון ממקומו, לאחר שממשלת ישראל התחייבה לפנות אותו עד סוף חודש אוגוסט, שאלתי את יו"ר התנועה מדוע הם עוסקים במרדף אחרי המתיישבים ביהודה ושומרון ולא עוסקים ביישוב הארץ במקומות שנראים להם. הוא השיב כי הוא רק רוצה שהממשלה תיישם את החלטותיה ותאכוף את החוק וגם אם היא תאשר את הימצאות היישוב זו זכותה, למרות שהוא יתנגד להחלטה שכזו. כאשר שאלתיו מדוע אינם מגישים תלונות דומות לגבי בנייה ערבית בלתי חוקית ענה לי כי תנועתו היא תנועה פוליטית בעלת מטרות ברורות.

 

ברור כי הוויכוח על מגרון אינו ויכוח על שמירת החוק. הוא הוקם כפי שהוקמו רוב מוחלט של היישובים במדינה לאורך כל שנותיה. הפטנט של הקמת יישוב ואישור תוכניותיו רק לאחר מכן היה מהלך קביל עד שנות ה-90. מאז למעשה כמעט ולא הוקמו יישובים.

 

אם ידון בג"ץ בהריסת כל המבנים הבלתי חוקיים שבמדינה (כולה!) הרי לא יימצאו מספיק טרקטורים לביצוע המשימה, ולא יימצאו מספיק שופטים לעמוד מול העתירות והדיונים האינסופיים. לפיכך, הטיפול במגרון בלבד מהווה אכיפה סלקטיבית: משל לשוטר תנועה שיעצור רק אזרחים מסוימים על עבירות תנועה: אשכנזים, ספרדים, או עולים חדשים.

 

אין ויכוח על כך שמקימי ומתיישבי מגרון עושים ימים ולילות למען רעיון אידיאולוגי שגם אם אינך מסכים עם דעתם הרי חייבים להוריד את הכובע אל מול מסירותם למען הרעיון של יישוב ארץ ישראל תוך שילוב בין אוכלוסיות שונות ועם משנה חברתית חשובה. מיקומו של היישוב חשוב אסטרטגית ומוסיף רבות לבטחונם של עשרות אלפי הנוסעים בכביש הראשי שלמרגלותיו (כך קבע גם אריאל שרון).

 

היישוב הוקם בגלוי וניתנה לו תמיכה מן המוסדות הלאומיים. מתיישבי מגרון הם החלוצים, כמו שאר תושבי המאחזים, שבאו לאור קריאתו של שרון ושל קולם הפנימי ליישב את הרי יהודה והשומרון - ערש תרבותנו. ואת זאת הם עשו בצורה מעוררת כבוד.

 

באשר לטענה כי הם בנו את ביתם על אדמת פרטית השייכת לערבים הרי טענה זו נזקקת להוכחה. לפי תצלומי אוויר מהעבר רואים כי היישוב הוקם ונבנה על אדמות טרשים בלתי מעובדות. מאז הקמת היישוב אף ערבי לא הגיש תלונה או טענה קניינית לגבי האדמות. כל הטענות הללו הן המשך ההתנכלות של אנשי שלום עכשיו, ואם אני טועה וזהו אכן סכסוך קרקעות, מדוע לא פנו בעלי הקרקע למשטרה או לבית משפט שלום? כל הליכתם לבג"ץ מעידה כי מטרותיהם פוליטיות ולצערי בית המשפט נכשל ונגרר אחריהם.

 

מדינת ישראל של היום, אחרי העקירה המוטעית והנוראית של גוש קטיף וישובי צפון השומרון, אינה צריכה לעסוק בעקירה אלא בדיון פנימי לגבי משימותיה החשובות. היא חייבת לחזור לדיון בחזון המשותף ולבנייה מחדש של האמון שלנו בצדקת הדרך: אין הבדל מוסרי בין הניצחון ב-1948 לניצחון ב-1967. הדיון בחזון לא קיים כי אין מי שיקיים אותו. לצערי, הפסוק, "באין חזון יפרע עם" – מתקיים לנוכח עינינו. זה נכון בתחום המדיני וזה נכון בכל תחומי חיינו. אין חשיבה לטווח ארוך ואין התמודדות עם הבעיות בצורה הוליסטית הרואה את מרחב התמונה ולא רק את חלקיה. היעדר החזון כבר גרם לנו לטעויות פטאליות בעבר.

 

במצב הפוליטי הנכחי כל ניסיון לעקור את היישוב היה נתפס כמחטף ועלול היה להיתקל בהתנגדות שלא ידענו כמותה. בג"ץ לא רואה לנגד עיניו את ההשלכות החמורות שמהלך כזה עלול לגרום לחברה הישראלית, לאנשי כוחות הביטחון שייאלצו לממש את העקירה, וכן ללתדמיתנו במרחב. זה לא תפקידו. לכן עליו להוריד פרופיל ולהחליט מה שכל בית משפט בעולם היה מחליט: להותיר את ההחלטה לרשות המבצעת ולא להתערב.

 

ומנגד, משרד הביטחון עשה כמתחייב ממשרד שאמון על האינטרסים הישראליים (ורק עליהם) והגיע להסכמה ראשונית עם מועצת יש"ע באשר לטיפול בסוגיה. ההסכמה אינה קלה לשני ה"צדדים" - כל אחד יגונה על ידי מחנהו וכל אחד ייחשב כנכנע לשני.

 

ולשני מחנות אני אומר: אתם משמאל, שתתקפו את החלטת משרד הביטחון בגלל שלדעתכם חייבים לפנות את מגרון, האם חשבתם או היה באמת אכפת לכם מה היה קורה אלמלא ההסכם? האם אש המחלוקת עדיפה? ומאידך, האם אתם מסוגלים להבין את הוויתור של המתיישבים שבאו כי היו בטוחים שיישארו במקום?

 

ואתם מימין, שלא תקבלו את הסכמת מועצת יש"ע, האם אתם מבינים באיזה כאב התקבלה ההחלטה? האם אתם מבינים כמה מדורי גהינום אנו עוברים למען כל בית שנבנה באיו"ש? ומאידך, האם אתם מסוגלים להבין את האומץ של שר הביטחון, שיותקף בשל ההחלטה הזו, ועוד בתקופה של בחירות?

 

מן הממשלה אני מבקש: תפקידכם הוא לחזק את מדינתנו ולהעצים את חלוציה. אנא אשרו סוף סוף את תכניות הבנייה בישובי יהודה ושומרון ובטלו את גזירות ההקפאה המועילות אך ורק לאויבנו.

ובבניין ציון ננוחם.

  

שאול גולדשטיין, יו"ר מועצת גוש עציון

 

טובלת באי חוקיות / טליה ששון

המאחז הבלתי חוקי מגרון הוקם במרמה: אנטנה שנטען כי מטעמי ביטחון יש למקמה בראש הר, אף שהיתה אנטנת דמה בלבד; בוטק'ה שנדרשה לפי הטענה לשומר שיגן על האנטנה; ובולדוזר שהופיע יום אחד ופרץ דרך, ומיד אחריו שיירת קרוואנים. הכל על שטחם של הכפרים הפלסטינים עין יברוד ובורקא.

 

זוהי מגרון, בת למעלה מ-50 קרוואנים, שהוקמה בכספי מדינת ישראל (משרד השיכון) בהשקעה תחילית של למעלה מ-4 מליון שקל, והכל ללא החלטת ממשלה, ללא תב"ע, ללא צו תחום שיפוט ועל קרקע פרטית של פלסטינים. כולה טובלת באי חוקיות מראשה עד קצות אצבעותיה.

 

מגרון אינה תופעה בודדת. כמותה יש כ-15 מאחזים בקירוב הממוקמים על קרקעות פרטיות של פלסטינים, ועוד אחרים שממוקמים על קרקעות שבחלקן הן כאלה, ועוד אחרים שאינם חוקיים מטעמים נוספים, למעלה מ-100 במספר.

 

יש הטוענים כי שאלת המאחזים היא עניין של מדיניות ולא עניין של חוק. אכן נושא המאחזים, שהם תחילתה של התנחלות בשטחי הגדה המערבית בדרך בלתי חוקית לפי הדין הפנימי הישראלי, משלב ענייני חוקיות עם ענייני מדיניות וביטחון.

 

מהבחינה המשפטית אף התיישבות בשטחים שהוגדרה כמאחז (105 בדו"ח המאחזים, לפי נתונים פיזיים של המנהל האזרחי) אינה חוקית.

 

מהבחינה המדינית הקמת יישובים בשטחי הגדה המערבית נעשית בשטח בו אין לישראל ריבונות והוא מחוץ לשטח המדינה; כל הקמת ישוב ישראלי שם סותר התחייבויות מפורשות חוזרות ונשנות במיוחד כלפי ארצות הברית. היא מסכנת את פתרון שתי מדינות לשני עמים לו מחויבת ישראל, ובו תומכות רוב מדינות העולם, ומערערת לכן את מעמדה של ישראל בעולם.

 

מההיבט הביטחוני, הקמת יישוב בשטחים מחייבת הספקת הגנה צה"לית המחייבת היערכות שונה של סדר הכוחות של צה"ל בשטחים ותגבורם.

 

החלטה על הקמת יישוב בשטחים באמצעות מאחזים, לא בידי הממשלה אלא בידי מתנחלים ופעיליהם, מעמידה את הממשלה בפני עובדות בנושא הקרדינלי ביותר עבור ישראל - קביעת גבולות הקבע שלה ומימוש האפשרות להשגת שלום עם שכנותיה.

 

התוצאה היא שהמתנחלים, שאיש לא בחר בהם ואין להם אחריות ציבורית כלפי כלל אזרחי המדינה, הם שקובעים בפועל את מפת ההתיישבות בשטחים על משמעויותיה הרות הגורל לגבי מדינת ישראל.

 

עולה מהמקובץ כי הקמת ההתנחלויות החדשות הקרויות מאחזים אינה חוקית, נעשית בניגוד להתחייבויות מדיניות של ישראל, צופנת בחובה פגיעה במעמדה הבינלאומי ויש לה פן ביטחוני המחייב הכרעה של דרג נבחר.

 

מעשים אלה הנעשים בחוסר סמכות ובדרך בלתי חוקית חותרים תחת קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, שכן רק ממשלה נבחרת רשאית להחליט בנושאים אלה תוך שהיא נותנת את הדין על כך בפני בוחריה.

 

השוואת אי חוקיות הבנייה בשטחים עם בנייה בלתי חוקית בתחומי ישראל, אינה ממין העניין ונועדה לבלבל את השומע. בנייה בלתי חוקית בתוככי הקו הירוק נעשית בתחומי ישראל הריבונית, אינה מערבת שיקולי ביטחון ואין לה כל השלכה בינלאומית. לכן פן זה של דמיון בין הבנייה הבלתי חוקית בשטחים לבין זו שבישראל הוא השולי והזניח ביותר.

 

מזה שלוש שנים רובץ דו"ח המאחזים על שולחן הממשלה כאבן שאין לה הופכין, ואף מאחז לא פונה למרות התחייבויותיו המפורשות של ראש הממשלה אריאל שרון ואהוד אולמרט אחריו.

 

והנה שמענו בימים האחרונים שמשרד הביטחון הגיע להסכם פינוי מרצון של המאחז מגרון עם מועצת יש"ע. וזאת באין ברירה, מחמת עתירת שלום עכשיו שהוגשה לבג"ץ, שם נאלצה המדינה להודות שמגרון כולה אינה חוקית, ולכן אין מנוס מפינויה. מחמת איומי המתנחלים למנוע בכוח הזרוע את הפינוי, החליט משרד הביטחון מלכתחילה להביא לפינוי "מרצון". כך הגיעה המדינה להסכם מעניין עם מועצת יש"ע: קודם יאותר שטח בו תמוקם מגרון החדשה, שתיבנה בשטחי יהודה ושומרון לפי אישור משרד הביטחון. כלומר מעשה התרמית הבלתי חוקי של הקמת המאחז, ייענה בידי הרשות המוסמכת במתן אישור להקמת יישוב חדש וחוקי.

 

אך בכך לא די. רק לאחר שייבנו הבתים החדשים על כל פרטיהם, רק אז תפונה מגרון הישנה. יוצא שהמדינה מאשרת דה פקטו למגרון הישנה להמשיך ולשבת על אדמותיהם הגזולות של הפלסטינים לזמן בלתי קצוב, ואולי בעוד כמה שנים, כשתסתיים הבנייה במגרון החדשה, תעלה סוגיית פינוי הישנה על שולחן הדיונים הציבורי. ואז, כבסיפור הידוע על הפריץ והכלב, קרוב לוודאי שיוולדו לנו שני מגרונים.

 

עו"ד טליה ששון, הכינה את דו"ח המאחזים לממשלת שרון