איך לומדים על דינוזאורים?

את הידע שיש לנו על דינוזאורים אנחנו חייבים לתגלית אחת חשובה, שלד של טי- רקס, ולהמצאה חשובה לא פחות, המקדחה החשמלית

ד"ר ליאור שמיר

 

הַטִירנוֹזַאוֹרוֹס- רֶקְס "סוּ"

 

הַטִירנוֹזַאוֹרוֹס- רֶקְס (או בקיצור "טִי- רֶקְס") הוא לדעת רבים הַדִּינוֹזָאוּר הַמַּלְהִיב ביותר. הַמַּלְתָּעוֹת הענקיות, העמידה הזקופה והמראה מְעוֹרֵר הָאֵימָה הפכו את הטִי- רֶקְס, הַטּוֹרֵף הַיַּבַּשְׁתִּי הגדול ביותר שחי אֵי פַּעַם, לדִּינוֹזָאוּר הַמּוכָּר והמפורסם מכולם.

 

במשך שנים רבות נמצאו רק חֶלְקֵי שלד מְאובָּנִים של טִי- רֶקְס, וכדי לדעת מה הייתה הצורה של הטִי- רֶקְס צריך היה להסיק מסקנות מממצאים חלקיים. אבל בשנת 1990 נמצאה תגלית שהביאה למַּהְפֵּכָה של ממש. מדובר בִּמְאובָּן שלם כמעט לחלוטין של דינוזאור או דִּינוֹזָאוּרית מסוג טִי-רֶקְס, שנמצא בְּדָקוֹטָה הַדְּרוֹמִית שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. לדִּינוֹזָאוּר הוענק השם "סוּ", על שמה של המדענית שגילתה אותה - סוּ הֵנדְרִיקְסוֹן.

 

הטורף הגדול והאימתני מכולם, טירנוזאורוס רקס. (צילום: איי פי) 

 

"סוּ" לא היה רק הַשֶּׁלֶד השלם היחיד שהתגלה עד אז, אלא גם הגדול ביותר. אורכו של הדינוזאור היה קרוב ל-13 מטרים, ומשקלו מוערך בכ-6 טון. על פי הממצאים, הדינוזאור היה בערך בן 28 כאשר מת, אך מדענים גילו שהוא הגיע לשיא גודלו עוד כשהיה בן 19. הגורם למותו לא ידוע, אך נמצאו מספר שברים בעצמותיו וייתכן שהוא היה מעורב בעימותים עם דינוזאורים אחרים. בסביבתו של "סוּ" נמצאו גם שְׁנֵי שִׁלְדֵי טִי- רֶקְס צעירים יותר, מה שיכול אולי לְלַמֵּד שהדִּינוֹזָאוּרים מסוג טִי- רֶקְס חיו בחבורות. כיום "סוּ" מוצג לראווה במוזיאון לתולדות הטבע על שם מַארְשַׁל פִילד, שנמצא בְּשִׁיקָגוֹ, אַרְצוֹת הַבְּרִית.

 

המצאת המקדחה החשמלית

 

מְאובְּנֵי הדִּינוֹזָאוּרים קבורים בדרך כלל עמוק מתחת לפני הקרקע. כדי להגיע אליהם צריך לחפור לעומק, ואת זה עושים ברוב המקרים באמצעות דַּחְפּוֹר. אבל, כאשר מגיעים לַמְּאובָּנִים, צריך להפריד אותם בזהירות רבה מהסלע כדי שלא לפגוע בהם, ואת זה אפשר לעשות רק בעזרת מַקְדֵּחָה.

 

המקדחות הראשונות היו בשימוש כבר בִּימֵי מִצְרַיִם הָעַתִּיקָה. אז עוד לא היו מנועים, ואת הַמַּקְדֵּחַ הניעו בצורה ידָנִית, באמצעות קשת גדולה שהייתה מחוברת אליו בחבל. כאשר הניעו את הקשת הלוך וחזור, החבל היה מסובב את הַמַּקְדֵּחַ. כדי להקל על העבודה, שִׁכְלְלוּ את המַקְדֵּחָה בכך שחיברו אותה לִמְקוֹרוֹת הֲנָעָה אחרים כגון תחנות רוח, גלגלי מים וּבהמוֹת מַשָּׂא.

 

זמן קצר לאחר שהומצא הַמָּנוֹעַ הַחַשְׁמַלִּי, חיברו מנוע כזה למַקְדֵּחָה כדי להפוך אותה למכשיר יעיל ונוח. הראשונים שעשו זאת היו הַמַּמְצִיאִים הָאוֹסְטְרָלִיִּים אַרְתוּר אַרְנוֹט וּוִילִיאם בְּרֵיין, אשר הרכיבו את המַקְדֵּחָה החשמלית הראשונה בהיסטוריה בשנת 1889.

 

אבל, המַקְדֵּחָה של אַרְנוֹט ובְּרֵיין הייתה גדולה וּמְסורְבֶּלֶת, ולא היה פשוט להעביר אותה ממקום למקום. שש שנים מאוחר יותר שִׁכְלֵל הַמְּהַנְדֵּס הַגֶּרְמָנִי וִילְהֶלְם פֵיין את המַקְדֵּחָה החשמלית, והפך אותה לקטנה וקלה יותר. המַקְדֵּחָה של פֵיין הייתה המַקְדֵּחָה החשמלית הַנַּיֶּדֶת הראשונה בהיסטוריה. את הכפתור על ידית המַקְדֵּחָה, שֶׁדּוֹמֶה קְצָת לְהֶדֶק שֶׁל אֶקְדָּח, המציאו דַאנְקֵן בְּלֶק וְאַלוֹנְזוֹ דֶּקֶר, שהיו הבעלים של חנות לכלי עבודה בעיר בּוֹלְטִימוֹר שבאַרְצוֹת הַבְּרִית. השניים רשמו פָּטֶנְט על הַמְצָאָתָם, והמכירות הרבות הפכו במהירות את חנותם הקטנה לחברה גדולה ומצליחה. כיום חברת בְּלֶק אֶנְד דֶּקֶר (Black & Decker) עדיין מוֹכֶרֶת מַקְדֵּחוֹת חַשְׁמַלִּיּוֹת, ומעסיקה למעלה מ-25 אלף עובדים ברחבי העולם.

 

הכתבה הופיעה בגיליון יולי של המגזין "גליליאו צעיר"