המופע לזכר מאיר אריאל: מתאמצים להיות שמחים

4000 איש היו אמש במופע בקיסריה לזכרו של מאיר אריאל - כמות קהל שהזמר עצמו לא זכה מעולם לראות בהופעותיו. בוודאי לא בשנתו האחרונה

אח, מאירק'ה, נאנחו אמש טובי חבריו של מאיר אריאל, והסתכלו לשמיים מלאי הכוכבים של האמפיתיאטרון הרומי בקיסריה. מי שלא היה שם לא יכול היה להבין. מאיר אריאל, אותו טרובדור מחוספס מהקיבוץ, נהג בדרך כלל להופיע בפני קהל של 300 איש, לא יותר. במקרה הטוב היה זה במועדונים אינטימיים. אז הוא נהג לחלק את השירים, הסיפורים, תעלולי המילים והפילוסופיה שהיתה כל כך שלו, עם קהל שהיה מכור לכל רעיון מיוחד שיצא ממוחו הקודח.

 

כמו בטקס מקסיקני

 

מאיר בהחלט היה יכול להיות אמש מופתע למראה הקהל. 4000 איש מילאו את האמפי בקיסריה - קהל שבאמת אהב ועדיין אוהב את מאיר אריאל. אבל הקהל החליט לזכור את מאיר בצורה מאד שונה.

לא, לא היה שם עצב, גם לא היה צורך באזכרה כדי להתאבל. מה שכן היה שם אמש זה הדבר הקרוב ביותר למנהג המקסיקני העתיק, בו מתכנסות כל המשפחות עם יקיריהן המתאבלים, ובאות לבתי העלמין, בסמוך לקברים של יקיריהן, כדי לערוך מעין "חגיגה" בה הם שרים רוקדים שרים ובאמת מתאמצים להיות שמחים.

ממש כמו המקסיקנים, כך גם הקהל הגדול בקיסריה הגיע לשיר ולהיזכר במאיר כאילו באמת ובתמים הוא היה שם על הבמה. בכל פעם שהוקרן קטע וידאו בו מאיר שר, מספר סיפור שנון או חולק אתנו הגיג כל כך 'מאיר אריאלי', נשמעו שאגות ומחיאות כפיים בקהל, וצחוקים מכל הלב כאילו ממש היה זה מאיר במקום, והוא, כמובן, כוכב הערב. והרי זה הערב שלו, לא?

 

חנוך מתנצל בשם מאיר

 

אבל אם נהיה לגמרי כנים, קהל גדול שכזה לא ראה מאיר אריאל בכל שנת חייו האחרונה. אולי זו הסיבה בעטיה החליט שלום חנוך לקרוא התנצלות שכתב מאיר אריאל שנה לפני מותו, ושהיתה ממוענת לאנשים בהם פגע. חנוך קרא מכתב בו הביע אריאל את כאבו על שפגע בהומוסקסואלים בראיון לעיתון.

דווקא בערב כזה, ביקש חנוך להבהיר לכולנו באמצעות המכתב, קטעי הווידאו ודרך השירים, כמה היה מאיר אנושי ואוהב, מאיר האמיתי, האנושי ולא המחוספס, שלא כולנו הכרנו.

עם חנוך באו להביע את אהבתם למאיר דורי בן זאב, חברו הטוב ועימו כל שאר החברים: יהונתן גפן, דני ליטני, חנן יובל ועוד 4000 איש שאהבו את מאיר אריאל ואמש מיאנו להפרד.