"חשוב להישאר סטואי"

"זה נעים שזה נעשה בשלב כזה שאני עוד יודע מה קורה סביבי ומה המשמעות", אומר עמוס גיתאי על קבלת פרס מפעל חיים בפסטיבל לוקרנו

מול קהל של 7,000 חובבי קולנוע שהגיעו לפיאצה גראנדה של לוקרנו בשוויץ, הוענק אמש (ה') פרס "פנתר הזהב" לבמאי הקולנוע הישראלי עמוס גיתאי. הפרס, מטעם פסטיבל הסרטים הבינלאומי הוותיק של לוקרנו הנערך זו השנה ה-61, הוענק לגיתאי על מכלול יצירתו ועל השפעתו על הקולנוע העולמי.

גיתאי במעמד קבלת הפרס (צילום: דן ברונפלד) 

 

גיתאי הצטרף בכך לרשימה מכובדת של יוצרים שזכו לכבוד, בהם ז'אן לוק גודאר, ז'אק ריבט, מנואל דה אוליביירה, קן לואץ', ברנרדו ברטולוצ'י ואלכסנדר סוקורוב. מנהל הפסטיבל פרדריק מר אמר במעמד הענקת הפרס כי יצירותיו הקולנועיות של גיתאי, שמשלבות התבוננות נושאית וצורנית, השפיעו על דור של יוצרים חדשים.

 

במהלך טקס הענקת הפרס הוקרנו קטעים מתוך סרטי סופר 8 שגיתאי צילם במהלך מלחמת יום כיפור לצד סרטיו העלילתיים שהוקרנו בין היתר בפסטיבלים של לוקרנו, קאן וונציה, ובהם "כיפור", "קדוש", "קדמה", "הארץ המובטחת" ו"אזור חופשי".

 

בתום הטקס הוקרן סרטו החדש של גיתאי, "Plus Tard" ("מאוחר יותר") ,

בכיכובן של ז'אן מורו, היפוליט ז'יררדו ועמנואל דבוס, על מסך ענק תחת כיפת השמיים. בהקרנה נכחו אנשי הצוות של ההפקה, מפיקי הסרט שצולם כולו בצרפתית וז'רום קלמנט, נשיא ארטה צרפת, שעל סיפורו מבוסס התסריט. "ההקרנה בפיאצה היתה מרשימה ביותר", אומר גיתאי בשיחת טלפון משוויץ, "אף פעם לא הוקרן סרט שלי בפני כל כך הרבה אנשים. אפילו השמיים, שיום קודם לכן זעפו, שיתפו פעולה והתאפקו לכל אורך הסרט. זה היה מאוד מרגש".

 

גם טקס הענקת הפרס היה לדבריו רגע שלא ישכח. "בדרך כלל מעניקים פרסים שכאלה בשלב שכבר אין לך שיניים ואתה בקושי מבין מה אומרים לך", אומר גיתאי, "זה נעים שזה נעשה בשלב כזה שאני עוד יודע מה קורה סביבי ומה המשמעות". למרות המחווה אומר גיתאי כי אין לו שום כוונה להיכנס לשלב של סיכומים. "חשוב להישאר סטואי בעניין הזה של פרסים. כלומר שמצד אחד זה עדיין ירגש וייגע בך ומצד שני ידחוף אותך קדימה. אם אתה רק מתבשם מהניחוחות של הדברים האלה, אתה לא יכול להחליף את החולצה הלבנה בטישרט ולהמשיך לעבוד. צריך לשמור על יחס מאוזן ולטפח סכיזופרניה שמאפשרת להתענג על זה אבל גם לא להתמסר לזה לחלוטין".

 

הארכיטקט החבוי שמסתתר עדיין בגיתאי התענג על הנוף העירוני של לוקרנו שהכיל בתוכו אמש את סרטו החדש. "זה היה תענוג לראות את הסרט בפיאצה גרנדה. זה למעשה החזיר את הקולנוע לרקמת העיר ויש בזה משהו שהרגיש לי נכון", הוא אומר.

 

לפני ההקרנה סיפר גיתאי כי בשבילו מדובר בסגירת מעגל. "הנאצים סגרו את הבאהאוס ב-1933 כי הם האמינו במונומנטים גדולים והבאוהאוס היה הרי מינימליסטי. אבי, שהיה ארכיטקט, הוברח על ידי אחד מחבריו שהיה מקורב לפול קליי לשוויץ. פה הוא היה אימיגרנט לא חוקי וכשהשוויצרים החליטו להחזיר חלק מהיקים לגרמנים, הוא ביקש סרטיפיקט לפלשתינה. ביחד עם חבר שוויצרי הם עלו על ספינה, הגיעו לחופי ישראל והתמקמו בקיבוץ מזרע. אבי התאקלם, חברו חזר לשוויץ והיום אני יכול לומר שאם השוויצרים לא היו שומרים על אבא שלי, סביר להניח שאני לא הייתי עומד אתמול על הבמה בלוקרנו. על כך הודיתי להם אמש רטרואקטיבית".

 

חגיגות הפתיחה של הפסטיבל שכללו מופע זיקוקי דינור נמשכו עד השעות הקטנות של הלילה