מה בוער? דייטים בהילוך נמוך, כמו בחו"ל

כשבחור ובחורה יוצאים לדייט שהיה די מוצלח, מאוד מקובל שהבחור ייצור קשר רק כעבור שלושה ימים עד שבוע. וגם אחרי דייטים נוספים, תדירות של שלושה ימים ויותר ללא תקשורת טלפונית היא מקובלת בהחלט. זה גם יכול להוביל לחתונה

חברה טובה שלי, נקרא לה ע', עברה לפני שלוש שנים לגור בקנדה. היא עזבה משפחה, חברים ועבודה כדי להגשים חלום אקדמי, וטפו-טפו הולך לה ממש טוב. עד כה היא חזרה כל קיץ לארץ לבקר, אבל הפעם החלטתי שבהחלט הגיע הזמן שגם אני אקפוץ לבקר אותה, ועל הדרך אטייל לי בצפון אמריקה.

 

הביקור שלי שם לא היה תיירותי מהסוג הרגיל. בכל זאת, חלק גדול מהזמן לנתי בדירתה, עשיתי היכרות מקרוב עם אורח חייה ועם כל חבריה והספקתי לצאת איתם למקומות בילוי מקומיים. למעשה, הזדמן לי לראות מקרוב ולחוות את חייה של סטודנטית ישראלית בחו"ל. במקביל, נחשפתי לתרבות הדייטים המקומית.

 

לאחר שנה שהתגוררה ולמדה בקנדה, הכירה חברתי בחור יהודי. מאז הם יחד, מתכננים את חתונתם לקיץ הבא. אני זוכרת היטב שלפני שנתיים, כשרק החלו לצאת, גילתה ע' שבצפון אמריקה, הקודים הקיימים לגבי דייטים שונים במקצת מאלה בישראל. 

 

פעם אחת באמצע שבוע ופעם נוספת בסוף השבוע

כשבחור ובחורה יוצאים לדייט שהיה די מוצלח, מאוד מקובל שהבחור ייצור קשר שלושה ימים עד שבוע לאחר הדייט. וגם לאחר שיצאו לדייטים נוספים, תדירות של שלושה ימים ויותר ללא תקשורת טלפונית היא מקובלת בהחלט. בחודשים הראשונים להיכרותם, אם השניים יצאו פעם אחת באמצע שבוע ופעם נוספת בסוף השבוע זה נחשב תדירות סבירה לחלוטין.

 

מעבר לכך, יש את עניין האקסקלוסיביות. עד שהשניים לא הגדירו בינם לבין עצמם שהם "יוצאים קבוע" או במילים אחרות, הפכו לבני-זוג, הם בעצם יכולים לצאת עם אחרים במקביל. ההחלטה על האקסקלוסיביות יכולה להתרחש גם לאחר חודשיים או שלושה של היכרות.

 

כשחברתי סיפרה לי לפני שנתיים כשרק התחילה לצאת עם א', שהם לא מדברים באופן תדיר ונפגשים לרוב רק אחת לשבוע ובמקרה הטוב פעמיים, הייתי בטוחה שמדובר בבחור לא רציני בעליל, שבמוקדם או במאוחר יוציא לפועל את תרגיל הודיני. לא עלה כלל בדעתי שבחור שהתלהב מבחורה לא ירצה לקבוע תוכניות לימים הקרובים ולא יטרח לדבר איתה מידי יום או יומיים.

 

אבל התברר שטעיתי. לאט לאט הקשר ביניהם צבר תאוצה. לאחר חודשיים של היכרות התקיימה "שיחת האקסקלוסיביות", והיום הם מאושרים מתמיד.

 

בזמן ביקורי נחשפתי לעוד סיפור דייטים מקומי של חברה טובה של חברתי, שהתחילה לצאת עם בחור יהודי מאותו אזור לפני כחודש וחצי. וגם כאן חוזר אותו הניגון - תדירות נמוכה של טלפונים ופגישות, עדיין לפני המעמד הנכבד של שיחת האקסקלוסיביות.

 

מכיוון שאותה חברה של חברה גם היא מישראל, קשה לה לקבל את "הקודים החדשים". מצד שני, היא חוששת "לשבור את הכלים", כי בכל זאת, ככה מתנהלים במקום חיי הדייטים.

 

ניסיתי לתהות ביני לבין עצמי אם אנחנו כאן בארץ מתנהלים באופן שונה לגבי דייטים לא רק בגלל שאנחנו "דור אינסטנט" שרוצה הכל עכשיו ומהר, אלא גם בגלל קצב החיים המטורף כאן, שבעצם עשוי להשליך על הרבה התנהגויות חברתיות שלנו, וביניהם סצינת הדייטים.

 

לפני שהגעתי לקנדה הרגשתי שמבזקי החדשות חונקים אותי. הייתי חייבת לברוח ולמצוא קצת שקט. גם אם לא אקשיב לרדיו כל היום ולא אראה את מהדורת החדשות בטלוויזיה, זה יתקוף אותי דרך האינטרנט. האמת העצובה היא שאין כל כך דרך לחמוק מזה. אם זה לא האיום האיראני, זה החשש הכבד מפני רעידות האדמה. ואם לא שני אלה, אז יש את מקרי הרצח שבאחרונה, כך נדמה, רק הולכים ומתרבים. כל אלה ועוד הכניסו אותי לפני הטיול למצב רוח חרדתי במיוחד.

 

עם ההרגשה הזאת הגעתי לקנדה, ואכן קצת נרגעתי. במקום אחר, רחוק ורגוע, אפשר להתנתק בקלות. כך יצא שעל הפיגוע האחרון בירושלים עודכנתי רק לאחר שלושה ימים. ובאמת שהיה כיף להתנתק. היה כיף להסתובב בעיר באופן חופשי, מבלי שבדקו לי את התיק אפילו פעם אחת. זה אפילו הרגיש מוזר. וזה גם הרגיש מעולה לראות שכל דבר שם הוא סיבה למסיבה, כל הזמן נסגרים רחובות לתנועת רכבים על-מנת לחגוג, וכולם נוסעים בדרכים חלופיות, מבלי להתלונן כלל. זכור לי היטב שהייתי המומה מכך שיום אחד עיכבתי תור שלם בסופר, ואף אחד אפילו לא הניד עפעף.. הסבלנות שם כל כך יוצאת דופן, וגם האיטיות והרוגע בהם הדברים מתנהלים בחיים בכלל וגם, באופן מפתיע, בדייטים.

 

אף אחד שם לא ממהר לשום מקום, וגם ההתלהבות מאופקת. ואולי זה טוב להתחיל לאט ולבנות משהו בצורה הדרגתית. אני יכולה להעיד על עצמי שאם אני לא מוצאת התלהבות הדדית בתחילת קשר, אני מהר מאוד זונחת אותו, כי מבחינתי זה מצביע על חוסר כימיה או חוסר התאמה.

 

אם לא תהיה התרגשות, מה בעצם יניע אותנו?

אז אולי אנחנו כולאים את עצמנו בגישה הלא נכונה? אולי אנחנו מרגישים שכמו כל שאר הדברים שאנחנו רודפים אחריהם כאן בלי מנוחה, גם אם את הדייטים לא נחווה בהתרגשות מטורפת לא נמצא טעם להמשיך, כי אם לא תהיה התרגשות, אז מה בעצם יניע אותנו?

 

כשראיתי שדברים יכולים גם להתנהל אחרת, חשבתי לעצמי כמה זה יכול היה להיות נחמד להתחיל קשר באיטיות. לא לצפות שהדבר הכי נורא או הכי מדהים יקרה אוטוטו, אלא פשוט ליהנות מהרגע, ואפילו ליהנות מהציפייה.

 

אנחנו כל כך דרוכים כל הזמן ורק חושבים מה יהיה ואיך יהיה, עד שאנחנו ושוכחים לעצור לרגע ולהעריך את הרגעים הקטנים והיפים.

 

ואולי זה נכון לא רק לגבי דייטים, אלא כמעט לגבי כל דבר אחר בחיים.