הסכסוך בין טרוים לגאידמק נסב סביב מפעל לתשלובות כימיות בקזחסטאן. ב-2003 הגיש טרוים תביעה נגד גאידמק בהיקף של 98 מיליון שקל, בה נטען כי גאידמק לא העביר לו את מלוא סכום הרכישה עבור חברה המחזיקה במפעל בקזחסטאן.
טרוים טען כי גאידמק שילם לו 3 מיליון דולר בלבד, מתוך 22 מיליון דולר שהגיעו לו לפי העיסקה. טרוים הגיש את התביעה באמצעות עורכי הדין שאול קוטלר ושחר הררי.
בתגובה הגיש גאידמק תביעה נגד טרוים בגין הוצאת לשון הרע בהיקף של 120 מיליון שקל. גאידמק, באמצעות עורכי הדין איל רוזובסקי ושלומי בן-אריה, טען כי טרוים שימש כאיש קש של איש עסקים רוסי - שהיה הבעלים האמיתי של המפעל.
עוד טען גאידמק כי במהלך המשא ומתן על המפעל, הסתירו ממנו שצפוי להינתן פסק דין המחייב את טרוים להשיב את המפעל לבעליו הקודמים - חברת קסקור - לאחר שהפר חוזה לרכישת המפעל.
טרוים טען כי טענתו של גאידמק, לפיה לא היה מודע למצבו המשפטי של המפעל, אינה נכונה וכי הדבר היה הבסיס למו"מ המהיר שנוהל בין השניים. טרוים אף הוסיף כי קיום ישיבה אחת וסגירת מחיר באותה ישיבה, מתאים לאופי ניהול העסקאות ברוסיה ולאופי אנשי העסקים ואינו דבר חריג. לדבריו, טענות גאידמק בכתב ההגנה המתוקן מטעמו אינן אלא משיכת זמן בניסיון להתחמק מתשלום יתרת המחיר.
בשנת 2006 הוחלט להעביר את הדיונים המשפטיים בנושא לבוררות בפני דן ארבל, שהחליט כי גאידמק ישלם לטרוים כ-50 מיליון שקל (46 מיליון שקל, פלוס הוצאות שכר טרחה, פלוס החזר הוצאות בוררות).