במקום לשרוף - הבדואים יהפכו את הפסולת לדלק

מיזם שזכה בפרס בינלאומי רוצה להקים בכפרים הלא מוכרים של הפזורה הבדואית בנגב מתקנים תת-קרקעיים להפקת גז מתאן מפסולת, צואת בעלי חיים ושפכים

כמחצית מבין 180 אלף התושבים הבדואים בנגב חיים כיום בכפרים לא מוכרים. מעבר למימד הפוליטי והאזרחי הטעון, יש לכך גם מחיר סביבתי ובריאותי גבוה: רבבות תושבים בישראל שאינם מקבלים אספקת חשמל סדירה נאלצים למצוא תחליפים מזהמים יותר, ובהעדר תשתיות - הטיפול בפסולת ובשפכים אינו קיים גם הוא.

 

אך מיזם סביבתי חדש וייחודי מבקש כעת לתרגם את החיסרון הפוליטי ליתרון אקולוגי, ולאפשר לתושבי כפרים אלה להפיק ביו-גז לשימושם היומיומי.

 

פרויקט זה, המתגבש מזה מספר שנים במכון ללימודי סביבה בערבה, מנוהל על-ידי אילנה מועלם בוגרת המכון ומאזן זועבי, ממכון יעקב בלושטיין לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון. מועלם, ששהתה במסגרת מחקר אחר בכפר הבדואי אום-בטין בנגב, הספיקה להתוודע מקרוב למחיר אותו משלמים התושבים בשל היעדר הטיפול בשפכים, בפסולות ובצואת בעלי החיים. 

כך זה נראה: מתקן ביו-גז בכפר באסיה  (צילום באדיבות אילנה מועלם)

  

חומרי הפסולת האורגנית מצטברים בכפרים מעל הקרקע ובהמשך מחלחלים לאדמה ומזהמים את מי התהום. לחילופין, לא פעם מוצאת פסולת זו את דרכה למדורות - והגזים הנפלטים מהן גורמים לבעיות נשימה בקרב הילדים וללא מעט תאונות קשות.

"כתוצאה מהיעדר תשתיות הולמות, מתפתחים מקרים רבים של דלקות בדרכי השתן, מחלות בדרכי הנשימה וכוויות, בעיקר בקרב נשים וילדים", מסבירה מועלם.

 

הרעיון המרכזי אותו מבקשים הפרויקט לקדם הוא הצבתם של מתקני ביו-גז בכל כפר בדואי, שלתוכו יוכלו התושבים להעביר את כל צואת בעלי החיים, הפסולת האורגנית משאריות מזון ואף את הביוב. מתקן מסוג זה, הקבור כ-10 מטרים בקרקע, מסוגל לייצר במהירות יחסית גז מתאן, אותו יכולים התושבים לנצל ישירות לצרכי חימום תאורה או בישול.

 

בסין זה כבר עובד: 27 מיליון מתקני ביו-גז בכפרים

"בעולם מדובר בפתרון מקובל לאזורים המנותקים מתשתיות", מסבירה מועלם בשיחה עם ynet. דוגמא מרכזית למוצאים בכפרים בסין, שם הותקנו עד היום כ-27 מיליון מתקני ביו-גז מסוג זה לשימוש התושבים. מודלים דומים אחרים, גם הם מאזור אסיה, ניתן למצוא בכפרים נעדרי-תשתיות בהודו או נפאל. 

 

אולם לדברי מועלם, "בעוד שבעולם מדובר בעיקר במשקים ביתיים שמגדלים חזירים או פרות, הרי שאצל הבדואים מקובל יותר לגדל עזים, כבשים וגמלים". מועלם מדגישה כי בימים אלה מתמקדת עבודת הצוות בהתאמת המתקן לאורח החיים הבדואים ולפסולת שאורח חיים זה מייצר.

 

לפני כשלושה חודשים זכה הפרויקט במקום השלישי מבין 240 פרויקטים מרחבי העולם, בתחרות "בוקמינסטר פולר" היוקרתית.

 

אך לצד היתרונות הבריאותיים והסביבתיים, מועלם מדגישה גם יתרון חברתי בולט. "בשל נסיבות תרבותיות, הנשים אחראיות לטיפול בפסולת ולטיפול במשק הבית ועל כן הן גם חשופות יותר לסיכונים בריאותיים וסביבתיים", היא אומרת. המתקנים ייטיבו לא רק עם הסביבה אלא גם עם רמת החיים והבריאות של הנשים הבדואיות.

 

אלא שבמישור המעשי, עדיין ארוכה הדרך למימוש הפרויקט, בשל העדר תקציב. "יש כבר משקיעים והתעניינות רבה, אבל אנו זקוקים למימון משמעותי יותר על-מנת להחילו בקנה המידה הרצוי", אומרת מועלם.