לראשונה, תוכל ישראלית לעבור טיפולי הפרייה מזרעו של בן זוגה, הנשוי לאישה אחרת, כך קבע בית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין ניתן לאחר שהחוק הישראלי אוסר על ביצוע הליך הפרייה כזה, וכעת קובע בית המשפט שחוק זה אינו תקין.
המבקשת היא רווקה כבת 45, אזרחית ותושבת ישראלית שאינה יכולה להרות באופן טבעי. היא ניסתה בעבר מספר טיפולי הזרעה שאף הם לא צלחו ולפיכך נזקקת לטיפול של הפרייה חוץ גופית. אלא שבן זוגה של המבקשת ומי שבזרעו היא חפצה לטיפולי ההפרייה, נשוי עדיין לאישה אחרת, ולטענתו נמצא בהליכי גירושין ממנה.
על פי הסברה של המבקשת, מפאת גילה, הזמן העומד לרשותה לביצוע ההפרייה הולך ואוזל וכאשר ימלאו לה 45 שנה עתידה קופת חולים לאומית בה היא חברה להפסיק לממן את טיפולי ההפרייה והמבקשת תאלץ לשאת בנטל הכלכלי הכרוך בטיפול.
לדברי המבקשת, לאחר שהתברר לה כי האפשרות האחרונה שנותרה בידה כדי להרות הינה באמצעות הפרייה, היא פנתה למרפאה להפרייה חוץ גופית בבית החולים הלל יפה בחדרה. מנהל המרפאה נאות לקבלה לטיפול, אולם משהתברר כי תורם הזרע הינו גבר נשוי, סרב לבצע את הטיפול בטענה כי על פי הנחיות היועצת המשפטית של משרד הבריאות, אין לבצע את ההפרייה מזרע של גבר נשוי שאינו בעלה של המטופלת.
רופא נוסף אליו פנתה המבקשת אישר אף הוא כי "לפי תקנות משרד הבריאות לא ניתן לטפל בה מאחר ובן זוגה עדיין נשוי. הוא הוסיף וציין כי, "לאור גילה, כל דחייה תמנע ממנה למעשה ילד ביולוגי משותף וטיפול זה הינו הדרך היחידה על מנת שהמבקשת תהרה".
עמדת משרד הבריאות הייתה כי ההפרייה תתאפשר רק על פי פסק דין של בית משפט, לאחר שלאשתו החוקית של התורם תינתן האפשרות להביע את עמדתה. זאת משום שתקנות בריאות העם אוסרות על ביצוע ההפרייה המבוקש, כאשר זהות האישה הנתרמת ידועה לתורם.
השופט יהונתן עדיאל קבע כי אין לצרף את אשת התורם להליך, וכי אין לה זכות משפטית למנוע את הקשר הזוגי בין מבקשי ההפרייה או זכות למנוע את הולדתו של ילד משותף. עוד נקבע כי תקנת חוק בריאות העם נחקקה בחוסר סמכות, וכי לא ניתן לקבל את עמדת משרד הבריאות בעניין. השופט עדיאל פסק עוד כי משרד הבריאות אינו רשאי לאסור על רופאים ומוסדות רפואיים בישראל להתנות טיפולי הפרייה שכאלה באישור בית משפט, וכי המשרד ידרש לממן את הוצאות בית המשפט בסך 10 אלפים שקלים.