גמדים מכפר באקוודור לא לוקים בסרטן

המוטציה הגנטית שגורמת לתושבי הכפר לוחה להיות נמוכים, גם מגינה עליהם מפני סרטן

חוקרים העוסקים בחיפוש אחר תרופה למחלת הסרטן, סבורים כי מצאו קצה חוט במקום בלתי שגרתי. כפר נידח בדרום אקוודור, בו חיים כ-70 גמדים, אשר אינם לוקים בסרטן. החוקרים סבורים כי ההורמון הנעדר מגופם, וגורם לנמיכות הקומה שלהם, עשוי להיות חומר פעיל בהתפתחות מחלות כגון סרטן המעי, סרטן הערמונית וסרטן השד.

 

כמה מתושבי הכפר הנידח לוחה שבדרום אקוואדור, זכו זה מכבר לכינוי "גמדי לרון", על שמו של פרופ' צבי לרון, מנהל היחידה למחקר אינדוקרינולוגי ולחקר הסוכרת במרכז הרפואי לילדים "שניידר" שבפתח תקווה. מה עשה פרופ' לרון שזכה לכך שיקראו האנשים על שמו? ובכן, הוא גילה מדוע האנשים האלה לא גדלים לגובה של יותר ממטר וחצי.

 

בשנת 1966 תיאר החוקר הישראלי את התופעה שנקראת היום על שמו, "סינדרום לרון". מדובר בנמיכות קומה שנגרמת כתוצאה ממחסור בהורמון הגדילה IGF-1. מדובר בהורמון הדומה לאינסולין, ומהווה מעין זרוע ביצועית של הורמון הגדילה, המופרש על ידי יותרת המוח. כאשר הורמון הגדילה נקלט ברקמות השונות, הוא גורם להפרשת IGF-1.

 

צבי לרון. "הגילוי יכול להוביל לפיתוח תרופה אך צריך להיזהר מתקוות שווא (צילום: המכון לצילום רפואי והדמייה דיגיטלית, ביה"ח בילינסון)

 

לרון ועמיתיו, חקרו בשנות ה-60 קהילה של יהודים שעלו לישראל מארצות המזרח התיכון, וסבלו מנמיכות קומה על אף שנתגלתה בהם הפרשה מוגברת של הורמון גדילה. החוקרים הישראלים גילו אז, כי מוטציה מסוימת גורמת לתפקוד לקוי של הקולטנים להורמון הגדילה. הפגיעה בקליטת הורמון הגדילה גורמת לפגיעה בייצור ה-IGF-1 ועקב כך לנמיכות קומה, וזהו "סינדרום לרון".

 

רק כ-300 בני-אדם בעולם סובלים מסינדרום לרון, כשליש מהם חיים בכפר האקוודורי לוחה. לפני כשנתיים חקרו לרון ותלמידת המחקר שלו, אורית שבח, את תושבי הכפר וגילו תופעה מעניינת. "מתוך 230 נבדקים, שסבלו מהסינדרום, אף אחד לא לקה בסרטן" סיפר צבי לרון ל- ynet. לעומת זאת, בקרב קרובי משפחה שלהם, שנשאו אלל אחד למחלה (כלומר היה להם מטען גנטי שלה אך הם לא הוגדרו כלוקים בה) נתגלו מקרים של סרטן. מאז המחקר של לרון ושבח מעוררים הגמדים מאקוודור עניין רב בציבור והשבוע אפילו זכו שיעשה עליהם סרט דוקומנטרי עבור ערוץ 4 הבריטי.

 

"ידענו עוד לפני כן שהפרשה מוגברת של הורמון גדילה ממלאת תפקיד בהתפתחות סרטן" אומר לרון, "ידוע לנו כי ברקמות השד נמצאים קולטנים מוגברים של הורמון גדילה וקיימות כבר תרופות שמדכאות את הקולטנים על מנת להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן השד". המחקר אודות תושבי לוחה משלים במידה מסוימת את התמונה שהצטיירה ממחקרים קודמים. אם הורמון הגדילה הוא הגורם להפרשת IGF-1, והפרשה מוגברת של הורמון גדילה תורמת להתפתחות סרטן, אז מתבקש כי היעדר הורמון IGF-1 מתבטא בחיים ארוכים ללא התפתחות סרטן.

 

לרון סבור כי ניתן לפתח תרופות חדשות על סמך התגלית אך מזהיר את הציבור, שלא לפתח תקוות שווא. "יש 2 בעיות שנצטרך להתמודד איתן. האחת, היעדר IGF-1 בגוף אולי מונע סרטן אבל הוא גורם לשורה של בעיות אחרות, מנמיכות קומה ועד לבעיות החילוף חומרים ועיכול. הבעיה השנייה היא שהיעדר IGF-1 הוא לא מהכרח הגורם הבלעדי לכך שאנשים אלה לא לוקים בסרטן. אנחנו בודקים כעת את האפשרות שהורמונים נוספים מעורבים בכך".

 

ועכשיו לשאלה היהודית...

 

לאחרונה נוספה "זווית מקומית" נוספת לסיפורם המופלא של גמדי לרון. למשפחות רבות בכפר לוחה יש שמות משפחה האופייניים לצאצאי האנוסים, שהיגרו בתחילת המאה ה-16 לארצות אמריקה הלטינית התנצרו והמשיכו לקיים מנהגים יהודים בסתר.

 

לרון נתבקש על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב לבדוק האם מדובר בצאצאי האנוסים. החוקר גילה עניין מיוחד בנושא זה, שכן סינדרום לרון נתגלה לראשונה אצל יהודים מארצות הים התיכון, שרבים מהם היגרו גם כן מספרד לאחר הגירוש ב-1492. "בדקנו את שמות המשפחה של תושבי הכפר, כמה מהם אופייניים לאנוסים, כמו מסייה, פרז ופריירה, אך יש גם שמות משפחה שלא מאפיינים אנוסים. קשה לקבוע בוודאות אבל דבר אחד בטוח, תושבי הכפר לוחה היגרו לאקוודור החצי האי האיברי והם אינם אידיאנים".

 

לקריאה במאמר של לרון ושבח - לחצו כאן