הבולסת שותה סודה ומחמיצה פנים

הבולסת טועמת משקה מוגז בטעם "דובדבן למון גראס" ולא מצליחה לגלות בו טעם של דובדבן או של גראס. חמיצות עזה של לימון, לעומת זאת, הייתה שם בשפע

 

דבר היח"צן: "במסגרת מהלך אסטרטגי שביצענו ב-2007 יצרנו בשוק המשקאות הקלים קטגוריה חדשנית בשם 'מוגז עדין' שנותנת מענה לקהל היעד הבוגר". זהו הטעם החדש בסדרה (שכוללת גם פירות יער, תפוח-ליים, אפרסק וענבי ריזלינג). המשקאות מכילים פרי אמיתי, מחצית מכמות הקלוריות של משקאות מוגזים, ויטמינים וללא צבעי מאכל.

 

דבר הבולסת: הבולסת לא יודעת מי בדיוק ביפאורה החליט לקחת קרדיט על המצאת המשקה המוגז העדין, אבל כל אדם שהיה בחו"ל ונכנס לסופרמרקט מקומי יודע שזה מזמן כבר לא חדש בשום מקום. ואם כבר אתם מתהדרים בהמצאה, הרי שעדיף היה שהמשקה הצהבהב שנחת בכוסה של הבולסת יהיה באמת בעל מוגזיוּת עדינה. ולא כך היה. זאת, אגב, בניגוד לפריט האפרסק שבסדרה, שכזכור לבולסת, דווקא היה עדין. אבל כנראה שככה זה בחיים, כי משקה האפרסק היה טעים, וגם בתכונה זו לא ניחן החבר החדש בסדרה. אולי הבולסת לא נכללת על "קהל היעד הבוגר".

 

את לשונה של הבולסת תקפה חומציות עזה, והטעם שהגיע אחריה הזכיר יותר מכל את טעמה של סוכריית מציצה נגד כאב גרון. כזאת בטעם לימון. רק נוזלית ועם גזים. לדובדבן הנזכר בשמו של המשקה לא היה זכר. שני טועמיה הנוספים של הבולסת נחלקו בדעתם הראשונית: הראשונה הצביעה כמו הבולסת: מוגז מדי, חמוץ מדי. השני דווקא הצביע בעד, ואת המונולוג שלו אין ברירה אלא להביא כלשונו: "זה חמוץ, אבל אין בזה לא דובדבן ולא למון גראס. (פרצוף חושב) היי, באמת שיש לזה טעם של סוכרייה נגד כאב גרון. אבל זה מרענן! זה עדין, לא כמו קולה, למשל, וזה עושה לי נעים בחך. (שותה כמה לגימות נוספות כדי להראות את שביעות רצונו) בעצם יש לזה קצת טעם לוואי. השלוק הראשון היה יותר טעים מהחמישי. ובעצם, קצת כואבת לי הבטן מהגזים. אבל עדיין, הייתי קונה את זה". ולבולסת לא נותר אלא למשוך בכתפיה ולומר: "שתהיה בריא".

 

אה, ועוד הערה אחת: מה הקטע עם הפּייה הרחבה? מילא בבקבוק המשפחתי, אבל בבקבוק האישי? איזה גודל של פה יש לאנשים שמעצבים לכם את הבקבוקים?!

 

בשורה אחת: לא, סטלנים, זה לא משקה בטעם גראס-דובדבן. אבל אולי זה יעזור לכם עם כאב הגרון.