משני העולמות: מוזיקה מהמקורות, נגן עוּד ערבי

אחרי חמש שנים של ניגונים באירועים וחתונות, מרדכי יצהר מוציא אלבום בכורה. בחלק ניכר מהשירים הוא משלב את שתי ההשפעות העיקריות עליו: קרליבך מצד אחד, פיוטים ומעוואלים מצד שני. בחירתו בנגן ערבי עלתה לו בתגובות קשות

יואב פרידמן פורסם: 31.08.08, 09:54

הוריו של מרדכי יצהר עלו מארצות הברית, אבל כבר מגיל צעיר הוא נמשך לפיוטים וסלסולים. מאז ועד היום מזרח ומערב מבעבעים בתוך לבו - וזה היה רק טבעי שאלבום הבכורה שלו - "השביל המיוחד שלי" - יציע מכאן ומכאן. אך מה שמעניין הוא שהסגנונות השונים לא מוגשים בשירים שונים, אלא משמשים בערבוביה בחלק ניכר מהרצועות בדיסק.

 

התפרים שבין סולו גיטרה רוקיסטי לבין המעוואלים משתלבים יפה זה בזה, ולא ניכרת תחושה של הדבקה מלאכותית. כך למשל בשיר "בחושך ובאור", המובא כאן:

 

יצהר, אב לשניים בן 27 מתקוע, צירף להקלטות את מי ששימש כמורה שלו לנגינה על עוּד, אהיב נימר. "רציתי להוציא את המוצר הכי איכותי מבחינתי, הרמתי לו טלפון ואמרתי 'עיוני, בוא להקליט איתי", הוא מספר על החלטה פרוזאית, שעלתה לו בתגובות קשות מצד מיעוט קיצוני בהתנחלויות.

 

היו שהתנגדו לבחירה בנגן ממוצא ערבי לאלבום עם אוריינטציה יהודית, והטיחו בו טענות קשות על כך. בשיחה עם ynet אומר יצהר כי הוא אינו סבור שהטענות במקומן שכן כבר נאמר במקורות "חוכמה בגויים - תאמין", כלומר: יש דברים שאינם קשורים באמונה, שבהם ניתן ללמוד רבות גם ממי שאינו יהודי, וכך גם במוזיקה.

 

על התהייה האם השילוב בין סגנון מזרחי למערבי עשוי ליפול בין הכיסאות ולהרחיק שומעים מכאן ומכאן, אומר יצהר כי כיום כבר אין חלוקה מוזיקלית בין-עדתית. "כולם שומעים הכל", הוא אומר, ומבהיר: "ומעבר לכך, השילוב הזה הוא בדיוק מה

שאני, זו הנשמה שלי וזה מה שיצא ממנה. הפיוטים והרב שלמה קרליבך  הם שני הגורמים המוזיקליים המשפיעים המשפיעים עליי ביותר" 

 

יצהר מרבה לנגן בחתונות ושמחות וכבר כמה שנים מופיע עם ההרכב שלו - "כיסופים" - באירועים שונים. לדבריו, אחרי כמה שנים של הופעות מעין אלה, הוא היה צמא להוציא אלבום עם שירים מקוריים משלו, שחלקם כבר ממתינים לו במגירה מזה שנים.

  

העבודות על אלבום הבכורה נמשכו למעלה משנה, יחד עם המפיק המוזיקלי ערן קליין. באלבום, המופץ על ידי הינדיק הפקות, ניתן למצוא גם את השירים "פנה אלי" שזכה להשמעות בתחנות הרדיו ו"לזכור את הכאב", השיר שחותם את האלבום ומוקדש למפוני גוש קטיף ותושבי שדרות.