רחם להשכיר: עסקה כלכלית עם "תנור אפייה"

אחד מכל חמישה זוגות במערב סובל מאי פוריות, ומספר גדל והולך של זוגות כאלה רוצים שיהיה קשר גנטי עם ילדיהם. זה אפשרי דרך פונדקאות, טכניקה שקיימת כבר 20 שנה, אבל מותרת רק בקומץ מדינות. סרט בערוץ 8 עוסק בתופעה

"עשי לנו ילד", סרט בכיכובה של ברברה הרשי מ-1970, עסק בראשונה באפשרות השנויה-במחלוקת הזאת, אם כי באותה תקופה עשו את התינוק בדרך הטבעית, לא בהפרייה מלאכותית. בתוכנית של אופרה ווינפרי התפרסם סיפורו של תומס ביטי, גבר בהריון. למעשה הוא נולד נקבה, טרייסי, וכשהפך לזכר בחר להשאיר את הרחם, בדיוק במחשבה על האפשרות להיכנס להריון.

 

אז אולי גבר ביולוגי בהריון זה עדיין בלתי אפשרי, אבל כן אפשר שהנושא הזה, של נשיאת תינוק בבטן במשך תשעה חודשים, הבאת ילד לעולם והטיפול בו, יהיה שוויוני יותר. ניתן ללמוד על כך דווקא מהמקרים החריגים, כמו זה של תומס ביטי ושל בני זוג אחרים, כולל הומואים, שאינם יכולים להרות ולהוליד צאצא ביולוגי בדרך טבעית, ובוחרים בדרך של אם פונדקאית, או במילים ישירות יותר - רחם להשכיר.

 

סוגיית הפונדקאות עומדת במרכז סרט תיעודי שישודר הלילה (25.8) בערוץ 8 של HOT. אחד מכל חמישה זוגות במערב סובל מאי פוריות, אבל תודות לקידמה המדעית חלקם יוכלו להביא ילד לעולם. לאחרים קיימת אפשרות אימוץ. אבל מספר גדל והולך מבקשים שיהיה קשר גנטי כלשהו עם ילדיהם. זה אפשרי דרך פונדקאות, טכניקה שקיימת כבר 20 שנה, אבל מאושרת רשמית רק בקומץ מדינות בעולם, רובן אנגלו-סקסיות, ובראשן ארה"ב, בה פועלים יותר מ-70 משרדי פונדקאות, בעיקר בקליפורניה.

 

בסרט אנחנו פוגשים את קלי פיטרס בת 38, גרושה טרייה פלוס ילד בן שמונה. פיטרס היא פונדקאית פעם שנייה המצפה לתאומים. היא הגיעה לזה דרך סוכנות המתמחה בפונדקאות והיא מתייחסת לזה כאל עבודה קלה, תמורת 25,000 דולר. פיטרס מודה שהכסף היה שיקול מרכזי מרכזי שלה, אבל לדבריה, זה אינו השיקול היחיד.

 

כמעט כפול ממחיר אימוץ

רוב הזוגות מספקים לפונדקאית את הביצית ואת הזרע, ורק כ-20 אחוז מהפונדקאיות, בהן קלי פיטרס, מספקות גם את הביצית. הלקוחות שלה הם הזוג דבי וטרוי אבי. דבי בת 51, יש לה שני ילדים מנישואים קודמים והיא עברה כריתת רחם לאחר לידת הבן השני. טרוי צעיר ממנה בעשר שנים. הוא מורה להתעמלות, היא מזכירה בקולג'. הכנסתם המוגבלת הקשתה עליהם לשכור פונדקאית (זה כמעט כפול ממחיר אימוץ), אבל ירושה מהסבתא קירבה אותם למטרה.

 

"שניהם עובדים עם ילדים, זה אחד הדברים האציליים ביותר שאפשר לעשות. ראיתי גם תמונה שלהם, והיתה לי תחושה טובה לגביהם", אומרת פיטרס. היא באה לפגוש את הקליינטים שלה יחד עם איתן, הבן שלה. בבוא העת, כולם הולכים יחד למרפאה, כולל אמא של פיטרס. התאומים, דילן ולוגן, נולדים בריאים ושלמים, בניתוח קיסרי.

 

מרגע הלידה, ולמעשה אפילו קצת לפני, טרוי ודבי אבי הם ההורים הרשמיים שלהם. מדינת קליפורניה מאשרת את ההורות עוד לפני הלידה, ובית המשפט מורה לבית החולים לרשום את שמותיהם על תעודת הלידה. הם בעלי כל הזכויות והחובות מרגע שנולדו התינוקות.

 

טרוי מתלהב, "יכולתי להבחין בקווי דמיון אליי", ודבי מאשרת, "הם בהחלט הבנים שלך". הפונדקאית מתאוששת מהלידה ונערכת לרגע שתצטרך להיפרד מפרי בטנה: "אני חשה שתפקידי הסתיים, אני לא מרגישה כל עצב, אני לא מרגישה רע. עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות, אני שמחה שיכולתי לעזור להם. את חשה שליחות ומבצעת אותה. אצלי זה קשור לבן שלי. אני מרגישה שקיבלתי אותו במתנה, ועכשיו אני צריכה לתת בחזרה".

 

"האם את מקרקרת כמו תרנגולת?"

נאנט דלפ, שבעצמה היתה פונדקאית פעמיים, מנהלת סוכנות פונדקאות. היא מפרסמת מודעות בעיתון ובאינטרנט ומעבירה את המועמדות מבחן עם 567 שאלות, כולל שאלות מוזרות למדי ("האם את מקרקרת כמו תרנגולת?"). לדבריה, היא מנסה למצוא תחומים משותפים בין ההורים העתידיים לבין הפונדקאים, ואם אפשר רקע והשכלה דומים. כולם חותמים על חוזה, "זה לא שוק שחור", היא מדגישה, אבל הכל נעשה בחשאיות, ואין פיקוח ממשלתי. לרוב חותמים על המסמכים בבית ושולחים בפקס. נאנט מקבלת 7,000 דולר מכל עסקה, ומידי פעם היא עורכת מפגש בין הפונדקאיות שעובדות איתה. כולן מספקות רק את הרחם - הביציות והזרע מגיעים מההורים. הן משוות ביניהן צילומים של העוברים. אחת מהן אומרת: "אף אחד לא גונב תינוק. אנחנו יודעות שהתינוקות האלה לא שלנו. יש הסכמה משני הצדדים, אני לא מבינה למה שזה יהיה מחוץ לחוק".

 

ז'אק ואיזבל, זוג צרפתי, ניסו להיכנס להריון במשך 15 שנה ולא הצליחו, לכן החליטו לפנות לפונדקאית בארצות הברית, כיוון שבצרפת זה אסור. כשנולדה להם שלישיה, הם עדיין היו בצרפת, וקיבלו את התינוקות מן המוכן. "זה היה הריון וירטואלי. זה מדהים", אומר ז'אק. ראפינה, הפונדקאית, היא שחורת-עור, ושלושת התינוקות לבנים. "אני רק תנור אפייה", הגדירה זאת ראפינה.

 

12 מקרים הובאו לבית משפט

הבעיה היא, שלפעמים יש סכסוכים. ובעניין רגיש כזה, אפילו 12 מקרים שהובאו לבית המשפט במשך 20 שנה של פעילות זה הרבה. למשל, הפונדקאית אנה ג'ונסון תבעה זכויות הורות על התינוק שילדה בשביל הזוג קלוורט, למרות שלא היה לה בעצם קשר גנטי אליו. בית המשפט בקליפורניה קבע שבני הזוג קלוורט הם ההורים, ואנה ג'ונסון היתה רק רחם להשכיר. אבל לעיתים קרובות יותר, דווקא ההורים מפרים את ההסכם. בסרט מובא מקרה של הלן ביסלי, ברי טית שהכירה זוג אמריקני באינטרנט ועשתה איתם הסכם תמורת 20,000 דולר. לפי ההסכם היא היתה אמורה לצמצם את מספר העוברים לאחד בתוך 12 שבועות, כיוון שהם רצו רק תינוק אחד. אבל ההורים איחרו לפעול בנושא צמצום העוברים, נולדו שני תינוקות, וההורים החליטו שהם לא לוקחים אותם. ביסלי מגדלת אם כן את התאומים, שאין לה קשר ביולוגי איתם, ומחכה לתוצאות המשפט.

מרסלין (מימין), וויל הלם ושלושת ילדי הפונדקאות שלהם (צילום: ערוץ 8)

 

 

למרות הבעיות, בשביל זוגות הומוסקסואלים, פונדקאות היא כמעט הפתרון היחידי כדי להוליד צאצא עם זיקה ביולוגית. בלב לוס אנג'לס מפעיל וויל הלם, בן 51, סוכנות ראשונה לקהילה. בתוך ארבע שנים נולדו באמצעות הסוכנות הזאת 150 תינוקות. הוא ובן זוגו זה 16 שנה, מרסלין, מהווים פרסומת חיה לשירות שהם מספקים: יש להם שלושה ילדים שנולדו מפונדקאיות, כל אחד מפונדקאית שונה. התינוק הצעיר ביותר הוא בן 11 יום, ובעוד מרסלין מאכיל אותו מבקבוק, וויל אומר: "אני דדי, מרסלין הוא פאפא, ואנחנו מרגישים מאוד בני מזל".

 

• "רחם להשכרה" משודר בערוץ 8 של HOT הלילה (25.8) בשעה 21:40