הסיפור על הפרינססה ושבעת הגברים הנמוכים

המלך היה עוקץ את המלכה לגבי מוצאה הנחות ועל כך שנישאה לו רק כדי לשפר את מצבה הכלכלי, והמלכה היתה משיבה לו שאלמלא היה מלך לא היה מצליח לשאת אשה יפה כמותה. ואז נולדה להם בת יפהפיה, עם עור צח כשלג אגדה מציאותית

לפני שנים רבות, הרחק מכאן, חיו מלך ומלכה. על אף שהיו מושא להערצת נתיניהם ולקנאת משרתיהם, הם לא היו מאושרים. המלך חש כי המלכה לא מעריכה את העבודה הקשה הכרוכה בניהול הממלכה, ואילו המלכה מצידה הרגישה שבעלה המלכותי לא מעריך את מאמציה לתקתק את משק הבית ולארח נציגי ממשלות זרות ברוב פאר והדר. המלך נהג להתלונן שהמלכה סתם מייללת, שכן עומד לרשותה צוות משרתים והיא רק צריכה לתת הוראות. המלכה היתה משיבה לו שלרשותו עומד צוות יועצים, ושהוא נדרש רק להתייצב לטקסים רשמיים. המלך היה עוקץ את המלכה לגבי מוצאה הנחות ועל כך שנישאה לו רק כדי לשפר את מצבה הכלכלי, והמלכה היתה משיבה לו שאלמלא היה מלך לא היה מצליח לשאת אשה יפה כמותה.

 

אתם בוודאי חושבים לעצמכם שזוג כה אומלל צריך היה כבר מזמן להתגרש, אבל המלך שלנו רצה לשמור על פאסון ממלכתי, ואילו המלכה חששה לאבד הכל בהסדר גירושים גרוע, ולכן נשארו השניים יחד, אם כי במיטות נפרדות.

 

לימים נולדה לזוג בת יפהפיה. אך אבוי, שני דברים נוראיים קרו באותה העת: האחד, המלכה מתה בלידה, והשני, הילדה לא היתה דומה כלל לאביה המלך. על מנת לתרץ את שיערה השחור של הילדה מיהר המלך הבלונדיני לספר שהמלכה ייחלה כל תקופת הריונה לילדה ששיערה שחור כנוצות העורב ושעורה צח כשלג. מאחר שמדובר היה במונרכיה בה גורל הנתינים שמעזים לצחוק על המלך בפניו או מאחורי גבו רע ומר, אומץ הסיפור המיתולוגי ואף ניתן לילדה השם "שלגיה".

 

סוף-סוף היה המלך חופשי להינשא לאשה חדשה, והפעם גמר אומר להינשא לאשה טובה, חרוצה, ובעיקר נאמנה מקודמתה. אך ייצרו של המלך גבר עליו, ושוב הוא בחר באשה על פי תכונותיה הפיזיות מבלי לבחון את אופייה. לימים מת המלך מצער על אובדן אשתו הראשונה, או כך לפחות פורסם בעיתונות המקומית. אלמלא היה מדובר במונרכיה עם כללים נוקשים, ייתכן שמישהו היה מציין שציאניד אינו התבלין האולטימטיבי. אבל העם קיבל בשמחה את מלכתו החדשה ובטח בה שתגדל באהבה את בתה החורגת, נצר לשושלת המלוכה המקורית.

 

על אף האמון הרב שנתנו בה נתיניה, המלכה החדשה לא ששה להפוך לאם לתינוקת שאינה בשר מבשרה. למען האמת, היא גם לא ששה להתחתן שוב. בראשונה בחייה היא היתה בעלת נכסים ולא רצתה לחלוק אותם עם איש. היא נהנתה להסתובב ברחבי הארמון, לחלק פקודות ביזאריות למשרתים, למדוד ולפשוט שמלות ולשאול את ראי הקסמים שלה, שלא היה אלא עוזר אישי עושה דברה, אם היא הכי יפה בממלכה - ולמחוא כפיים כשזה ענה לה כן.

 

להחזיר אותה אל שכונת הפחונים ממנה שלף אותה המלך

לימים גדלה שלגיה והגיעה לפרקה. מאחר שלפי חוקי אותה הממלכה, שלגיה היתה הצאצאית הרשמית של בית המלוכה המקורי, בעוד שאמה החורגת היתה עוצרת, מעין מלכה-שמרטפית עד ששלגיה תגיע לבגרות, היתה למלכה סיבה לדאגה. ברגע ששלגיה תינשא היא תהפוך למלכה ותהיה רשאית לסלק מן הדרך את אמה החורגת ולהחזיר אותה אל שכונת הפחונים ממנה שלף אותה המלך 18 שנים קודם לכן.

 

המלכה החליטה להעריך באופן רציונלי את סיכוייה של שלגיה להתחתן בעתיד הנראה לעין ופנתה לעוזר האישי שלה כבכל יום בשאלה: "ראי ראי שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" העוזר האישי משך בכתפיו וענה לה: "את מלכתי הנאווה. את היפה בכל הממלכה". המלכה נזכרה שלא בה מדובר והחליטה לחדד את השאלה: "תודה על המחמאה, אבל מה לדעתך הסיכוי שיגיע לארמון נסיך צעיר, ועל אף היופי שלי יתלהב משלגיה?" "ובכן," השיב הראי. "היא בחורה נאה, וגם אילו היתה מכוערת, אל תשכחי שיש לה ים כסף, ומי שיתחתן איתה יקבל תואר אצולה ו-50% מהארמון".

  

המלכה הבינה שהראי צודק ורקחה תוכנית זדונית להיפטר משלגיה לתמיד. היא קראה לצייד שלה והורתה לו להפיץ שמועות בכל רחבי הממלכה ששלגיה שרמוטה ושכבה עם 10 ציידים, 7 סייסים, 5 משרתים ו-3 גננים. אבל הצייד, שחיבב את שלגיה, סיפר לה על תוכניתה הזדונית של המלכה והאיץ בה לברוח מהארמון: "אל תדאגי הוד מעלתך. לא אהרוס את שמך הטוב. אספר לכולם שנשלחת לפנימיה פרטית בחו"ל", אמר.

 

רצה שלגיה ביער. החושך החל לרדת והבטן החלה מקרקרת. שלגיה כבר החלה לחשוב לחזור לארמון ולהתמודד עם אובדן המוניטין הבתולי, אבל אז הבחינה באורות בקצה היער. היה זה בית קטן ומבולגן ובו שבע מיטות. שלגיה חככה בדעתה מה לעשות: מצד אחד היא מסיגת גבול הזקוקה למחסה ללילה ותהיה זו מחווה של רצון טוב מצידה לסדר את הבית. מצד שני היא נסיכה, ויהיה זה בבחינת קביעת תקדים מסוכן עבורה לנקות ולסדר, במיוחד אם מדובר בבית שגרים בו גברים; היא עוד תרגיל אותם לטוב מדי.

 

פסלה אותם כבני זוג פוטנציאליים על רקע גובהם

למרבה המזל היא לא היתה צריכה להתלבט זמן רב, שכן שבעת תושבי הבית חזרו. היו אלה שבעה גמדים חמודים. לאחר שפסלה אותם כבני זוג פוטנציאליים על רקע גובהם, גילם, מוצאם, מצבם הכלכלי ותאריהם האקדמיים, החליטה שלגיה לכבד את המקום בנוכחותה, תוך שהיא מבטיחה להם הקלות מס ותארי אצולה ברגע שתחזור לארמון.

 

בינתיים בארמון, למדה המלכה כי שמה הטוב של שלגיה לא הוכתם והחליטה לטפל בה בעצמה. היא טבלה תפוח בשיקוי מאיץ צלוליט, עטתה על עצמה כמה סמרטוטים ויצאה ליער. עם הגיעה לביתם של הגמדים נקשה המלכה על הדלת, מכריזה שהיא משווקת דוגמאות של תפוח שורף שומנים. שלגיה מיהרה לטעום מן הדוגמית, אבל בחמדנותה לקחה ביס גדול מדי, נחנקה ונפלה על הרצפה. המלכה, שהבינה כי כעת היא מסתכנת באישום נוסף ברצח בן משפחת מלוכה, אספה את חפציה וברחה לממלכה אחרת לתפוס פראייר עשיר נוסף.

 

מאוחר יותר הגיעו הגמדים ומצאו את שלגיה על הרצפה. הם התקשרו לאמבולנס, וחובש הציל את חייה של שלגיה. לשמחתה הרבה התברר כי החובש הוא "חומר לחתונה" - אשכנזי עם תואר ובעל ממלכה גדולה משלו. הם התחתנו וחיו בעושר ואושר עד שנולד להם בן שממש לא היה דומה לאבא שלו, אבל זה כבר ספור אחר.

  

כמה סטיגמות, כמה דעות קדומות. לא נראה לכם שהן מתאימות יותר לאגדות מאשר למציאות?