מה יהיה איתך, אף פעם לא תפסיק להיות חרמן?

הילדה הכי יפה בעיר שוכבת עכשיו במיטה ורק מחכה שאבוא לחבק אותה, ללחוש לה באוזן כמה שאני אוהב אותה, שאכבה כבר את המזגן, אחליש את הרדיו ואבוא להרדים אותה. והנה, אני באיזה מועדון מסריח, מסתובב כמו כלב מיוחם. סיפור

זה היכה בי בזמן שעמדתי מול המשתנה של איזה מועדון רקוב במרכז העיר.

 

דידיתי לכיוון השירותים. אני חושב שזה היה לכיוון השירותים, כי כל בחורה שאותה שאלתי איפה השירותים סובבה אלי את הגב והמשיכה לדבר עם החברות שלה. כל השאר היו די ערסים. כששאלתי אותם איפה השירותים הם חיבקו אותי, אחד מהם אפילו שאל אותי אם יש לי לבן.

 

אני לא זוכר את הפרטים הקטנים, אני רק זוכר שהנחתי את המשקה על אדן המשתנה. זה היה וודקה רד-בול. את זה אני דווקא כן זוכר, כי אני בדרך כלל לא שותה וודקה רד-בול, אבל כשרובי הקמצן שאל אותי אם אני רוצה וודקה רד-בול, אמרתי שכן. עד שהקמצן הזה כבר מזמין אותך למשהו צריך להגיד כן, לא משנה מה זה.

 

בכל מקרה הנחתי את המשקה על קצה המשתנה והתפלאתי איך הוא לא נופל. אחרי זה העברתי את כל משקל גופי לרגל ימין ודחפתי יד משוטטת לעבר הכיס. בדקתי שלא פספסתי איזו שיחה ממנה, הדלקתי סיגריה ובהיתי במפגש בין הפיפי שלי לחרסינה של המשתנה. גאון, גאון מי שעיצב את המשתנה הזו. מכל כיוון שאני לא אשתין, זה לא יתיז עליי.

 

ואז זה היכה בי. כמו תמיד, רגע כזה של הארה, מודעות רוחנית, התגלות. אתה יוצא מכל הרעש והבלגן שעד לפני רגע לא יכולת לשמוע בו את עצמך. מכל עשן הסיגריות, מכל המוזיקה המתכתית, מכל הצפיפות, מכל האנשים שצועקים מכל הלב את השיר שהדיג'יי מנגן. מכל הכוסיות שלא עונות לך כשאתה שואל אותן איפה השירותים. אתה נעמד לבד, רק עם עצמך, ואתה פתאום אתה מבין משהו.

 

אז זה מה שקרה לי באותו הרגע.

 

מזמן הפסקתי להשתין. עכשיו עמדתי ובהיתי במשקה שעמד בצורה מפליאה על אדן המשתנה. מה יהיה איתך, מה? שאלתי. אף פעם לא תיגמל מזה? זה אף פעם לא ייצא ממך? אף פעם לא תפסיק להיות חרמן?

 

'סאמק, יש לי את הילדה הכי יפה בעיר הזאת, ששוכבת עכשיו במיטה ורק מחכה שאבוא לחבק אותה, ללחוש לה באוזן כמה שאני אוהב אותה. שתתחנן שאסגור כבר את המזגן, אחליש את הרדיו ואבוא להרדים אותה. יש לי חתולה קטנה שמחכה לראות אותי בבוקר כדי לשאול אותי אך ישנתי ולהגיד לי כמה שהיא אוהבת אותי. יש לי אהבה אמיתית, פעם ראשונה בחיים שלי שיש לי אהבה אמיתית. אני מוכן להישבע שפעם, כשרצתי על שפת הירקון, אפילו דמיינתי לעצמי איזה שירים הדיג'יי ינגן בחתונה שלנו. איך נדהר על שני סוסים בשקיעה אל עבר החופה בקיבוץ פלמחים על החוף (גם חשבתי איך אני כותב על ההזמנה להגיע בשעה שבע וחצי, כי החופה תהיה בשקיעה), דמיינתי איזה שיר ינגנו אחרי שאשבור את הכוס, איך כל החבר'ה יקפצו עלי.

 

כמו לתת לאדם שמן לעשות דיאטה במפעל של שוקולד

והנה, אני מוצא את עצמי באיזה מועדון מסריח במקום הכי נמוך בעיר הזאת מסתובב כמו כלב מיוחם. זה משהו שאני בכלל לא יכול לשלוט עליו, כי אני בכלל לא הייתי רוצה שזה ייקרה. אני באמת אוהב אותה. אבל אני לא יכול להוציא את זה מהראש שלי, מהגוף שלי.

 

זה כמו לתת לאדם שמן לעשות דיאטה במפעל של שוקולד, זה רק עניין של זמן עד שהוא דוחף איזה שני קילו "פסק זמן" לפה שלו. ולי היה אלף "פסק זמן" בבית. איזה פסק זמן, היה לי "טוויסט", "אגוזי", "קיט-קט". היתה לי חבילה שלמה של שוקולדים שכל המפעלים נותנים לעובדים שלהם בראש השנה. אבל פתאום בא לי משהו אחר, איזה "שוקולד פרה" כזה, אבל עם פצפוצים כמו פעם. וזה באמת הפריע לי שזה מה שרציתי, זה באמת כאב לי. אבל לא יכולתי לשלוט על זה. זה היה הרבה יותר חזק ממני. במיוחד עם כל הוודקה רד-בול שקנה לי רובי הקמצן.

 

מין חוש כזה

פעם, כשהייתי ממש מסטול, ראיתי סדרה על כלבי זאב בערוץ המדע. הם דיברו שם שעות על כלבי הזאב (או לפחות זה נראה לי שעות), הם אמרו שם הרבה דברים, אבל דבר אחד במיוחד לא יצא לי מהראש: הם אמרו שכלבי הזאב, לפני שהם הולכים לישון, עושים מלא סיבובים סביב עצמם ואז נרדמים. הקריין אמר שכלב הזאב עושה את זה כתוצאה מאינסטינקט שטבוע בו עוד מלפני אלפי דורות. הזאב, סיפר הקריין, היה עושה סיבובים סביב עצמו לפני שהיה הולך לישון, כדי לרכך את הקרקע שעליה הוא ישן. אז אמרתי לעצמי שאם הכלב הזה לא מצליח להוציא מעצמו את האינסטינקט הזה, אלפי דורות, למה שאני אצליח? זה מין חוש כזה שטבוע בי, ואין לי סיכוי לנצח אותו. זה אינסטינקט הישרדות תורשתי. זה פאקינג חלק מחומצת גרעין הדאוקסיריבונוקלאית שלנו שמכילה את הגנים התורשתיים שלנו. כמו כלבי הזאב.

 

לפעמים אני חושב שכולם כאלה. לא משנה מי, לא משנה מתי ולא משנה כמה הם אוהבים, הם עדיין יהיו חרמנים. בכל הזדמנות אפשרית. אפילו נניח סבא שלי. ככה אנחנו, זאבים חרמנים שמסתובבים כל הלילה עד שאנחנו נרדמים (וזה לא יעזור שהבנות יגידו שהן לא כאלה, כי הן מוונוס, או אני לא יודע מאיפה. מה שבטוח זה שהן לא מהכוכב שלנו).

 

לפתע נכנסה לשירותים דמות מתנדנדת. "אופס, מצטערת, זה הגברים כאן, לא שמתי לב, טוב, גם ככה יש תור ענק אצל הבנות. אכפת לך אם אני אכנס לרגע להשתין?"

 

בהיתי בה בעיני עגל שבוהה בפנסי המכונית שמתקרבת לעברו.

 

"אתה מדבר עברית? אתה מבין מה שאני מדברת?"

 

עדיין עיני עגל.

 

"טוב, אני נכנסת להשתין כאן רגע, אם בא לך אתה יכול להצטרף, לעזור לי, אני לא אסלק אותך, אני מבטיחה", קרצה לעברי והתגנבה אל תא השירותים, לא לפני שהגניבה בי מבט אחרון וסימנה לי בתנועה הכי סקסית שראיתי בחיים שלי להגיע אחריה.

 

גל צונאמי ענק של כוּסיות שרק מבלבל אותך

אני לא מבין את זה, זה כאילו שאנחנו משדרים החוצה איזה גל אנרגיה כזה שמושך אלינו בנות דווקא כשאנחנו תפוסים. רק שיש לך מישהי פתאום כל הדלתות ייפתחו בפניך, כל האופציות יקפצו. אתה יכול להסתובב בעיר הזאת חודשים לבד כמו זאב בודד, לחפש מישהי שתגיד לך איפה הפאקינג שירותים באיזה מועדון מסריח, וברגע הראשון שאתה נכנס למערכת יחסים, הן יקפצו עליך כמו גל צונאמי ענק של כוּסיות שרק מבלבל אותך וגורם לך לרצות למות.

 

המשכתי לבהות בה לרגע נוסף דרך החרך שהשאירה אחריה בדלת. היא הרימה אלי שתי גבות מתוך שיערה הבלונדיני שגלש מטה, לצד חיוך ערמומי שהזכיר לי את פיבי מ"חברים". יכולתי לשמוע את הרעש של הפיפי שלה. "נווו, אני לא מבינה למה את מחכה, בוא כבר!"

 

ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני? הרגשתי כמו איוב. האלק הוגן צועק לי באוזן ימין "יאללה לך על זה כבר", וג'מיני הצרצר מושך אותי חזרה הביתה מהצד השני. הייתי צדיק מיוסר.

 

ידעתי שבחיים זה בדרך כלל לא קורה, ואם זה קורה, זה קורה רק פעם אחת. רציתי לזנק אליה אל תוך התא. להצמיד אותה לקיר כשמכנסיה עדיין מופשלים עד לברכיה. לראות לפתע את המבט המופתע שלה כמה סנטימטרים מהשפתיים שלי. להרגיש את הבל פיה על פני. לסגור מאחורי בסמכותיות את הדלת ולראות אותה רק מחכה שאוביל את הצעד הבא, כנועה בזרועותיי. באגרסיביות להצמיד את שפתיי לשפתיה ולשמוע אותה מתענגת מהנשיקה. להעביר לה יד מלטפת בשיערה הארוך, לרדת דרך גבה עד לישבנה ולהצמיד אותה אלי, חזק. להעביר את ידי על כל גופה ולשמוע איך היא לוחשת אלי "אני רוצה אותך". אנשים ייכנסו בינתיים לשירותים ויצעקו לנו מבחוץ שנצא משם כבר, אבל לנו זה לא יהיה איכפת. הוא תוריד את החולצה שלה ותצמיד את פני לגופה כדי שאריח אותה. אני אטייל עם לשוני על כל גופה, אעלה דרך הצוואר אל האוזן, כשלפתע היא תפשיל את מכנסיי. היא תניח את ידי על פיה כדי שאעצור אותה מלצעוק שם באמצע השירותים. אגלי הזיעה שיטפטפו על פנינו ינסו לקרר את אדי החום שימלאו את התא. אצבעותיי יטיילו במקומות הכי אינטימיים של גופה. רגליה יעטפו את גופי ואני אוכל להרגיש איך היא רועדת סביבי. אנחנו נהייה כל כך קרובים לשיא, אלא שברגע היא תאחוז את ידי ותגיד לי "בוא נסתלק מפה..."

 

לא זוכר אם לקחתי את הוודקה רד-בול שיצאתי מהשירותים. אני רק זוכר שעליתי מיד על הטוסטוס וריחפתי משם כמה שיותר מהר. לא הבטתי לאחור, הייתי בטוח במה שאני עושה. החניתי את הטוסטוס וטיפסתי ארבע קומות, בלי מעלית. התגנבתי לדירה, כיביתי את המזגן והחלשתי את הרדיו. פיזרתי את הבגדים שלי בכל החדר והשתדלתי לא לעשות יותר מדי רעש. הרמתי את השמיכה והשתחלתי לתוך המיטה.

 

לזו שמחכה לי בבית, לזו שאני אוהב.