מי אני? יוסי בוחניק, בן 23 מכפר סבא. מורה לתושב"ע ומחשבים במקצועי, שליח בני עקיבא ובן עמי מטעם המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית.
איפה אני גר? אני נמצא בשנת שליחות בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ומתגורר בשכונת Sunset.
מה אני עושה בחו"ל? בהיותי שליח, חצי יום אני מתפקד כמורה למקצועות יהדות ועברית בבית הספר ליסה קמפנר היברו אקדמי לכיתות א'-י"ב. אחרי שעות בית הספר אני ושאר השליחים מארגנים פעילויות ואירועים הקשורים לישראל וליהדות. אחד הפרוייקטים הגדולים שלנו השנה היה הקמת סניף בני עקיבא המקומי. כמו כן, אנחנו מארחים תלמידים בשבתות ובחגים לארוחות המלוות בחוויית החג והשבת יחד עם הנחלת ערכי דת וציונות.

נעים להכיר, יוסי בוחניק והתלמידים ביום העצמאות (צילומים: יוסי בוחניק)
מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי לסן פרנסיסקו בחודש ספטמבר, בתחילת שנת הלימודים, אחרי מיונים ארוכים ומפרכים של הסוכנות היהודית.
מה גורם לי להרגיש ישראלי? ראשית, המשפחה שלי שחיה בארץ ותרמה גם מספר שנים כשליחים (כמשפחה) המעודדים עליה לארץ. בנוסף, החברים הישראלים והחינוך שקיבלתי בבית ובישיבת בני עקיבא ובישיבת ההסדר. התחושה גם נובעת מהשירות הצבאי שלי ומהיותי יהודי השייך לשרשרת ארוכה של דורות שהשאיפה של כל דור ודור היתה להגיע לארץ להקים מדינה יהודית בארץ ישראל שבה יש קדושה מיוחדת.
סיטואציה מעניינת שקרתה לי כישראלי בחו"ל: יש לי תלמיד בשם קני שעבר לבית הספר שלנו מבית ספר ציבורי (Public school) חודשיים וחצי לפני סוף השנה. הרושם הראשוני היה שהוא לא מתאים למסגרת שלנו בשום אופן. למרות זאת החלטתי לנסות להתקרב אליו, לקרב אותו ליהדות ולישראל. בשבת הראשונה שבה הגיע קני לביתנו, היו לנו שיחות רבות ועמוקות, ופתאום הוא הראה לי צד שלא חשבתי שיש בו. השבת שהוא בילה אצלנו הציתה בו ניצוץ שכנראה חבוי בכל יהודי. הוא התחיל להגיע בכל שבת לארוחות ולתפילה (כאשר הוא עדיין לא ממש יודע איך מתפללים). לראות אותו מתפלל נתן לי הרגשה שהתפילה שלו מלאה בכוונה ובקדושה. הוא התחיל ללמוד לקרוא עברית על מנת שיוכל להתקרב ליהדות ולישראל, ובכל הזדמנות שהיתה לו הוא היה בסביבתנו. קני ידע להביע את הערכתו בצורה מדהימה ואפילו חיבר והקליט שיר על ארץ ישראל. אני מרגיש שקני הוא אחת ההשראות הגדולות שלי בשליחותי בסאן פרנסיסקו.

כיף להסתכל על הבתים. הייט ואשברי
למה אני הכי מתגעגע? לאווירה בישראל, לשמחה ולחום החברתי שיש בארץ, למקומות היפים והקדושים של ארץ ישראל, למשפחה, חברים, לירושלים, ובעיקר לאוכל של אמא!
מה הייתי לוקח איתי מכאן ומביא לישראל? המשמעת של התלמידים, הצמאון לדת, הרצון התמידי לתת ולקבל מאחרים, הניצוץ היהודי שרואים אצל כל תלמיד ותלמיד, והלוואי שהייתי יכול לקחת איתי כמה תלמידים לארץ.

1. הפינה היהודית: בית הספר היברו אקדמי. זהו בית הספר היהודי אורתודוקסי היחידי בכל סן פרנסיסקו והסביבה. זוהי ככל הנראה התקווה היחידה של עתיד יהודי באיזור הזה.
2. תרבות מקומית: פיר 39 המלא באמנות ובחיים, ובו אפשר לצפות בכלבי הים הרובצים על המזח. במקום גם טיילת הסגורה לכלי רכב ובמועדים מסויימים בשנה מתקיימות במקום הופעות של אמנים שונים משעות הצהריים ועד הערב.
3. תצפית: גשר הזהב הוא מבנה ארכיטקטוני מופלא, שהגישה אליו אפשרים גם בכלי רכב וגם להולכי רגל. על הגשר ארבע נקודות תצפית שונות המשקיפות על כל העיר.

עוד אטרקציה מקומית: כלא אלקטרז
4. הכי בעולם: רחוב לאמברד הוא הרחוב הכי מפותל בעולם, המתחיל במורד ולכן אפשר לראות מתחילתו את כל המפרץ. זהו גם רחוב מאוד מאוד יוקרתי, לכן המבנים והבתים שם יפים במיוחד ומעניין לראות אותם.
5. פנורמה: טווין פיקס (Twin Peaks) הן שתי גבעות המשקיפות על כל העיר מתוך העיר עצמה ולא מחוצה לה. לכן ברגע שעושים סיבוב על הגבעות התאומות הללו, התחושה היא של סיבוב בכל העיר כולה. זוהי הזדמנות לראות את כל הנקודות העניין המקסימות של העיר, כמו גשר הזהב, גשר Bay bridge ורבים אחרים..