גילוי נאות: מעולם לא ניסיתי להתקבל לעבודה במחלקת תאורה באיקאה ונדחיתי. גם לא לקחתי כסף מתחת לשולחן מרשתות "עשה זאת בעצמך" על השמצות נגד המתחרה החזקה בשוק. כשצריך, אני אפילו קונה שם. אבל במקביל משתדלת לשמור מרחק מתופעת "האיקאיזם" להמונים, על שלל גרורותיה.
בימים אלו ממש נוחת בתיבות הדואר ברחבי ישראל הקטלוג החדש של החברה השוודית. שיחת היום בבתי הקפה הפכה "ראית את עמוד 24? אחלה שולחן". בכל מקום בו דרכה כף רגלי שומעים שיחות בשוודית-ישראלית שוטפת על לקסוויק והאקטרופ. אפילו הטלויזיה הצטרפה לחגיגה הישראלית של "קנה כפי יכולתך" והקדישה כבר לפני חודש כתבה ארוכה וסקרנית לתופעה. אכן עם ישראל התמכר קשות לארונות ההרכבה עצמית, הלגו החדש למבוגרים ועומק הבאזזז התקשורתי כעומק ארונות הפורמייקה מצפון אירופה,דרך סין.
אפרופו נתונים סטטיסטיים, כולם עודכנו על תפוצה המרשימה של קטלוג החברה שאוטוטו עוקף את התנ"ך בסיבוב. אך מלבד קריאות התפעלות על השוודים "ששיחקו אותה" לא ראיתי בינתיים אף אחד מ"עם הספר" שחושב שההסבה "לעם הקטלוגים" במקומה. כולם כרגע עדיין בארון עם דלת ההזזה בודקים מרחב פנימי. העובדה שאפילו הספרים בספריות המעוצבות בחנות מותאמים בול לסקאלת הצבעים בחדר לא מרימה אצל איש מהמבקרים גבה. החזות אכן חזות הכל.
לא לחינם הגיעה השוודית למעמדה הבלתי מעורער כ"תנ"ך העדכני", שכל חובב אסתטיקה מצוי מרגיש דחף כמעט כפייתי ללמוד בעל פה ישר והפוך, תוך כדי תכנון רכישות ושדרוגים לכל פינה לא מנוצלת בבית. כבר מזמן הפך בילוי משפחתי "איכותי" ללחם ושעשועים בממלכת הילדים. זו "תרבות המונים" בגרסה הכי שטוחה שיש, פנויה להובלה הביתה.
נראה שאין טעם לעמוד על ההבדל בין קניית מוצר שימושי ונאה בנוסח "קנינו, היינו ונגמר" לבין ההתעסקות האובססיבית והבלתי נגמרת בשידות מדפים ומה שביניהם."האיקאיזם" הוא סימפטום קשה אבל המחלה עוד יותר.
לצערי, בכל פעם שמדברים על "העגלה הריקה" שמציגה התרבות החילונית מייד מתחילה התרעומת על "הסנוביזם התורני" של שומרי המצוות. מי הם שיעזו להטיף לנו מוסר על מלומדות? מה רק דתיים אנשי ספר? אבל האמת היא שכן. שיש לנו על מה להטיף, או יותר נכון להתריע (שיעשו עם זה מה שהם רוצים). כי התרבות החילונית, היא נחלתם של קבוצה מצומצמת באוכלוסיה. מבקרי קונצרטים, גלריות לאומנות וחובבי קורסים בלטינית. חוץ מהם, זה לא מעניין אף אחד.
בסך הכול זו משוואה פשוטה - כמה ילדים דתיים יודעים מי זה הרמב"ם? (רוב מוחץ). לעומת כמה ילדים חילונים מכירים את דיקנס? אולי יהיו "תגליות" במספר שכונות מבוססות באזור השרון.
"העסק התרבותי" הולך ומידרדר בגרף מדויק ככל שהאיקאיזם פורח. הפקולטות למדעי הרוח ריקות, כי כולם מעדיפים לעשות כסף בחוג לכלכלה. הדור הצעיר קולט את המסר, הוא יודע מה חשוב: ציונים טובים, כדי לקבל עבודה טובה, כדי שיהיה אפשר לקנות כמה שיותר דברים במעוז הצריכה בצומת פולג. העגלה לא ריקה. היא דווקא גדולה עמוקה וגדושה עד להתפקע באריזות עליהם יהיה מי שיתחרט תוך תשעים יום בצירוף חשבונית.
אז לא ירחק היום בו ספרים כבדי שידרה ייעלמו מהמדפים מחשש ליצירת "עומס ויזואלי" ודיקנס יהיה (אם יהיה), הספר עם הכריכה בגוון סגול לילך מתחת האגרטל הלבן. התנ"ך יפסל עקב כריכה בסגנון מיושן שלא תואמת לחלל המודרני. ככה זה כשחיי הרוח רק מקום שני לחומר, ועוד איזה חומר, ממש מבחר אין סופי.
אז נכון שעכשיו ראש חודש אלול (יש בכל זאת שניים וחצי אנשים בלי כיפה שמודעים לכך). ונכון שטור על רעיון יהודי היה במקום. אבל העם היושב בציון עוד לא הוציא את הראש החוצה מהמיטות המתקפלות ורוב המתכוננים לראש השנה נמצאים בהילולת שופינג. אז סליחה, באמת אין מקום לסיפורים על "סליחות". קודם תניחו את הקטלוג בצד לטובת עיון בשילר או דקארט ואולי אחר כך יהיה אפשר לדון "בחובת הלבבות", "הכוזרי" ועוד כל מני נושאים מעניינים מאוד, שמשום מה לא הגיעו משוודיה.