פיוז'ן על הדרך ביוקנעם

מכל המקומות בעולם, דווקא ביוקנעם המושבה התעקש יניב גור-אריה, בוגר "קרן" מנוחתה עדן, ליצור ביסטרו-שף המשלב בין המבורגר ותפוחי אדמה לבין מטבח עילי ואופנתי הצרוב בנגיעות מולקולריות. האם לנסוע עד שם כדי לטעום? רק אם אתם אוהבים מנות שקטות בטעמים מהוסים

יקיר אלקריב פורסם: 04.09.08, 13:20

בסופה של נסיעה ממושכת בכבישי הצפון הלוהטים, קצת מוזר היה להיחשף לפתע לעיצובה הניו-יורקי של מסעדת ג'אפרו, הנמצאת – מכל המקומות שבעולם – דווקא באזור התעשייה החדש של יוקנעם. היא מוגדרת כביסטרו-שף ושוכנת בחלל תעשייתי גבוה ומעוצב היטב המתאפיין בצבעים עזים. באחת מפינותיה נמתחת לה לפתע מחיצה חצופה שמעברה השני מסתתר סושי-בר.

 

עיון בתפריט מגלה שהשף, יניב גור-אריה, בוגר מסעדת "קרן" מנוחתה עדן, השתדל ליצור שילוב בין מנות פופולריות כמו המבורגר עם תפוחי אדמה ופטה כבד אווז, לבין מטבח עילי ואופנתי מאוד עם נגיעות מולקולריות. למשל: מנה ראשונה של בועות דלעת ברוטב שמנת רוקפור ופקאן מתוק.

 

עוד לפני שהספקנו להזמין, קיבלנו מהמטבח קוביית מרמלדה בשלושה טעמים: דלורית, תרד ופלפל צהוב, שהונחה על עיגול חמים של גבינת עזים: מנה זערערת, שהפתיעה באותנטיות של טעמיה. יחד עם לחם הבית שהדיף ניחוחות אניס הוגשו כמה מטבלים מעוררי תיאבון – טחינה אדומה, זיתים חריפים ופסטו כוסברה.

 

לראשונות בחרנו שתי מנות: צדפות קוקי סן-ז'אק, שהוגשו ברוטב שמנת וניל עם צ'יפס סלק, בעיטור משעשע של אטריות קדאיף פריכות. התיאור אולי יפה, אבל הצדפות עצמן היו חיוורות ומימיות-משהו. לעומתן, דווקא סלט פשוט של אצות ומלפפונים שהוזמן מתפריט הסושי היה קריר ורענן.

 

מתוך מבחר נרחב למדי של מנות עיקריות בחרנו בקבב דגים שנשמע מבטיח ובחזה ברווז. כאן כבר החלה להסתמן מגמה מסוימת שלא יכולנו עוד להכחישה: השירות בג'אפרו אמנם קשוב ואדיב והמנות נראות נפלא, אבל טעמיהן כה מהוסים ומרומזים, עד שהם בקושי מורגשים. קבב הדגים למשל, הוגש על יוגורט אורז, עם פולי סויה ועגבניות צלויות. הכול טוב ויפה, אבל טעמיה של הקציצה עצמה חלושים – כמו לשמוע מוסיקה המנוגנת אי-שם במרחק. מה עם קצת מלח, פלפל, שום או עשבי תיבול? הם כבר לא באופנה?

(צילום: ערן יופי כהן)

 

גם מנת הברווז איכזבה. הבשר הוגש על פירה בטטה וטחינה גולמית, אבל למרות שספג צריבה מדויקת שהותירה אותו עסיסי, הוא היה בלתי-מרגש בעליל. דווקא פסטייה (שיבוש של השם "ביסטייה‭,"‬ עוגת פילו מתקתקה-מלוחה עם מלית בשר‭,(‬ קטנטנה במילוי בשר טחון שהוגשה לצידו הרנינה את החיך.

 

הקינוחים שינו לפתע את המגמה בהיותם מתוקים מאוד: ברולה קוקוס על מרנג עם פצפוצי הדרים מסוכרים ומנה אחרת של זביונה עם אגסים מבושלים וקוביות ג'לי יין - שתיהן סבלו מעודף מובהק של מתיקויות שנערמו זו על גבי זו.

 

היינו שניים, ואחרי שני ספלוני מקיאטו אפקטיביים שילמנו 340 שקלים, כולל שירות, לארוחה שהייתה נטולת משקאות אלכוהוליים.

 

בצאתנו לא יכולנו שלא לשאול את עצמנו: אם היינו משקיעים את כספנו בבר הסושי, ממש כאן מעבר למחיצה, היינו נהנים יותר? בכל מקרה, בפעם הבאה שניתקע רעבים סתם כך באמצע היום באזור התעשייה של יוקנעם, נדע בדיוק מה לעשות.