גם אני גיליתי כמה דברים חדשים על עצמי בזכותה: גיליתי שגם לי יכול להיות קר לפעמים, למשל בהופעה של מאיר בנאי בחוצות היוצר. גיליתי שאני בעצם אוהב אבטיח, בעיקר כשהוא בא בליווי של גבינה בולגרית, זיתים שחורים, צנוברים ושמן זית. גיליתי שלהתעורר בחמש בבוקר ממטח של גשם בשק שינה ספוג מים על שפת הכנרת יכול להיות כיף (תלוי עם מי עושים את זה). וגיליתי שאני אוהב שעושים לי כפיות.
גיליתי גם דברים קצת יותר רציניים על עצמי: זה כיף לפעמים להיות גם הנתמך ולא רק התומך במערכת יחסים. כן, גיליתי שגם לי נמאס לפעמים להיות האביר על הסוס הלבן. וזה לא שנגמלתי לגמרי מהמחלה הזו, אני עדיין אוהב "להציל" אותה מעת לעת. אבל נחמד לדעת שיש גם מי שיציל אותך מידי פעם כשצריך.
לדעתי, הגילויים האלה הם למעשה אותות של השינוי שהתרחש ומתרחש בשנינו.
אני לא מאמין בגורל, אני מאמין שיש לנו יכולת לבחור להשתנות. אני לא מאמין שהכל היה בנו מלכתחילה ואנחנו רק מגלים אותו . אני מאמין שאנחנו משתנים ומתעצבים לאורך כל החיים.
הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על שינוי כעל סוג של ויתור, ובמובן מסוים זה אכן כך. אבל מי אמר ששינוי לא יכול להיות גם דבר מבורך? מי אמר שאין דברים שכדאי לנו לוותר עליהם? נראה לי שהרבה פעמים אנחנו עושים בחירות לא נכונות בחיים בגלל שאנחנו מסרבים להכיר בכך שאנחנו יכולתנו להשתנות.
אולי מה שנראה לנו כדבר היחידי שמתאים לנו הוא בעצם סתם הרגל שאנחנו מסרבים לשנות.
באיזשהו שלב בחיים אנחנו מחליטים שאנחנו ילדי טבע שאנטי-באנטי או עירונים בורגנים. אנחנו מחליטים אם פעילות ספורטיבית עושה לנו טוב, או שאולי עדיף לנו דווקא לצפות בה בטלוויזיה (לצפות בטלוויזיה, אם תשאלו אותי). אנחנו מחליטים אם אנחנו אנשים של חורף או אנשים של קיץ (אני איש של חורף, בלי ספק). אנשים של תל-אביב או אנשים של ירושלים (בזמן האחרון אני כבר לא כל כך בטוח שאני איש של ירושלים). אנשים חברתיים, או מתבודדים.
לעיתים קרובות אנחנו מאמצים איזושהי תווית שהדביקה לנו החברה – ליצן, דחוי, מופנם, שמן, כבד, מתוסבך - ומאמינים שנולדנו כך ושאי אפשר להחליף אותה באחרת. אותו דבר נכון גם לגבי ה"אני" שלנו במערכת היחסים. הרבה פעמים אנחנו מבלבלים בין ההרגלים שלנו שנבנו במהלך מערכת היחסים הנוכחית ומערכות היחסים הקודמות ואולי גם בילדות לבין מי שאנחנו באמת. נדמה לנו שההרגלים האלה אינם ניתנים לשינוי.
לדעתי, זה שעד עתה התעצבנו בצורה מסוימת לא אומר שאנחנו לא יכולים להמשיך ולהתעצב בדרכים אחרות.
אני דווקא רציתי להשתנות, כמו תמיד. לא הייתי מגדיר את עצמי כאדם פסיבי, אבל רציתי שלשם שינוי - השינוי הזה יבוא דווקא מבחוץ. חיפשתי מישהי שגם תעצב אותי, שתיתן לי טקסטורה חדשה כמו "מכונת הוואפל הבלגי שלנו". חיפשתי מישהי שתוכל גם לתמוך בי ולא רק להיתמך. מישהי שיכולה לשנות, לא רק להשתנות.
חיפשתי מישהי שאוכל להשתנות יחד איתה.
אז בחרתי דווקא להיות קצת יותר חלוק נחל. בחרתי להיות קצת יותר פסיבי. כן, גם זה סוג של בחירה, ככל שזה נשמע פרדוקסלי. בחרתי לתת למים להחליק על פניי ולעשות אותי למישהו קצת אחר.