הייתי השדכנית הכי גרועה בעולם. אז מה?

לפני שנה וחצי החלטתי שבמשך כל השנה הבאה אנסה מידי שבוע לעשות שידוך. הגיוני שמתוך 52 נסיונות שידוך יהיו איזה שלוש-ארבע התאמות מוצלחות, לא? אבל התברר לי שקטע הזה של השידוכים בכלל לא פשוט כמו שחשבתי

במשך השנים פנו אלינו המון רווקים ורווקות מתוך תקווה שנוכל לעזור להם למצוא בן/בת זוג לחיים. אבל לאחר כמה וכמה נסיונות שידוך שהסתיימו בכמה וכמה פגישות כושלות, התחלתי להסביר לרווקים: "תראו, יש אנשים שיש להם את זה, ויש כאלה שאין להם. אין שום ספק שלבעלי ולי אין את זה".

 

אבל כשידידותיי הרווקות המבוגרות חגגו עוד ועוד ימי הולדת ופחות ופחות מסיבות אירוסין, הבנתי שאולי מיהרתי מדי לוותר. אז לפני שנה וחצי החלטתי שבמשך כל השנה הבאה אנסה מידי שבוע לעשות שידוך. הגיוני שמתוך 52 נסיונות שידוך יהיו איזה שלוש-ארבע התאמות מוצלחות, לא? הרי אפילו שעון עומד מדייק פעמיים ביממה.

 

קניתי לעצמי קופסה עם חבילת כרטיסים שבהם אציין נקודות בזמן הראיונות שאערוך וערימת ספרים בסגנון של "כיצד למצוא בן זוג תוך 30 יום", ויצאתי לעבודה.

 

כבר משיחת השדכנות הראשונה שלי בתפקיד מילאה אותי התרגשות עזה - לזכות להפגיש בין נשמות תאומות! נשאבתי פנימה. במשך תריסר החודשים הבאים, כל מה שרציתי לחשוב או לדבר עליו היה שידוכים. ברגע שהילדים היו נכנסים למיטה, הייתי מתלבשת על הטלפון ומנסה לממש רעיון של שידוך, או מראיינת רווק/ה חדש/ה, או מתקשרת לשדכניות מנוסות יותר כדי לקבל עצה על בעיות בפגישות שלא ידעתי איך לטפל בהן.

 

יש חשיבות לפרט גיאוגרפי כשמדובר באהבה?

הזוג הראשון שלי היו שני אמריקנים באמצע שנות ה-20 לחייהם. שניהם היו בעלי השכלה גבוהה, נאים ומסורתיים באותה מידה. הנקודה הכי חשובה היתה שהיא היתה משוררת והוא צייר, וששניהם חיפשו מישהו "יצירתי". ממש זיווג משמיים! תארו לעצמכם, להצליח כבר בפעם הראשונה!

 

הוא התקשר אליי לאחר הפגישה. "תודה רבה, גברת וייסברג. היא היתה מאוד נחמדה. אבל היא רוצה לגור בארץ, ואני חוזר כנראה לארצות הברית. החלטנו לא להיפגש שוב". הייתי המומה. כמה חשיבות יכולה להיות לפרט גיאוגרפי קטן כשאנחנו מדברים על אהבה ועתיד?

 

הקטע הזה של השידוכים לא יהיה פשוט כמו שחשבתי.

 

במשך החודשים הבאים ארגנתי בהתלהבות עשרות פגישות שלא הובילו לשום מקום. "תודה רבה, אבל אני מחפשת מישהו יותר פתוח", "...לא היתה בינינו כימיה ", "...היא פשוט יותר מדי רצינית בשבילי".

 

בכל זאת, ניסיתי לשמור על גישה חיובית והמשכתי לארגן פגישות. כל יום קיבלתי טלפונים מרווקים נוספים, ונהייתי כל כך עסוקה, עד שרשימה שלמה חיכתה בהמתנה.

 

כמה חודשים אחר כך, נשמעו חדשות טובות מהצייר: הפגשתי אותו עם מוסיקאית, והפגישה הראשונה היתה מוצלחת. "היא מדהימה", הוא התלהב בטלפון. "הוא מקסים", היא הסכימה. כבר דמיינתי לעצמי את החתונה שלהם - אותם מתחת לחופה, אותי רוקדת במרכז המעגל עם הכלה.

 

היתה פגישה שנייה, ושלישית, ונראה שהם משוגעים זה על זה. אחרי הפגישה הרביעית התקשר אליי הצייר ונשמע מתוח: "תודה רבה על כל מה שעשית, אבל אני רואה שאני לא נמשך אליה".

 

אין פגישה חמישית. אין שידוך. זה כל כך כאב, הרגשתי כאילו אני זאת שנדחתה.

 

שעון עומד יותר מדויק משדכנית גרועה

אחרי כאב הלב הזה למדתי לשמור על קצת יותר ריחוק רגשי מהשידוכים שלי, אבל המשכתי לקבוע פגישות בקצב סדיר.

 

ואחרי כל זאת, במשך כל שנת השדכנות שלי לא הצלחתי לעשות אפילו שידוך אחד שהסתיים בנישואים. כנראה שעון עומד הוא הרבה יותר מדויק משדכנית גרועה.

 

ואחרי כל זאת, למרות הכל, שנת השדכנות שלי לא היתה סתם בזבוז זמן. רוצים לדעת למה?

 

ובכן, בתחילת השנה ההיא יצאתי, מתוקף תוכניותיי הנלהבות, לסדנת שדכנות בניהולן של הצמד רוזי איינהורן ושרי צימרמן. הן סיפרו למשתתפות שבדיוק כמו שרווקים זקוקים נואשות לשדכנים, הם זקוקים גם לזוגות נשואים שישמשו "מלווי היכרויות שיאחזו בידיהם במשך תהליך ההיכרויות". כדי שהרווקים יוכלו להגיע להחלטות נכונות, הם צריכים הרבה פעמים עצה טובה והגיונית בנושאי היכרויות, מאנשים נשואים שמכירים את החיים שאחרי החופה.

 

ההערה הקטנה הזאת הובילה להבט הכי מתגמל של שנת השדכנות שלי.

 

לפתוח את הלב ברצון - ולהקשיב בחוכמה

כשידידה בת 27 לא ידעה איך לענות להצעת נישואים, היא שאלה אותי אם זה נורמלי שיש ספקות. אמרתי לה שההחלטה להינשא צריכה להישקל בזהירות, אבל זו גם החלטה שדורשת מידת מה של אמונה ואומץ לעשות את הצעד. היום היא נשואה באושר.

 

כשרווקה בת 30 שאלה אותי אם היא צריכה לוותר על כמה שעות מלימודי התואר השני כדי לנסוע לאמריקה ולהמשיך להיפגש עם מישהו שאיתו יצאה במשך חודש, אמרתי "כן!" - והיום הם נשואים.

 

אף אחת מהכלות האלה לא תקרא לבת הבכורה שלה על שמי או משהו כזה, אבל כל אחת מהן התקשרה כדי לספר לי באופן אישי שהיא עומדת להתחתן, ובמיוחד כדי להודות לי.

 

אז לא כל אחד צריך להשקיע שעות רבות מדי יום בראיונות, בטלפונים ובסיעור מוחות כדי ליצור את השינוי. הרבה פעמים כל מה שצריך זו מעט חוצפה לשאול חברה בודדה, או חבר רווק, "נו, יוצאים עם מישהו חדש בזמן האחרון?" ואז, לפתוח את לבכם ברצון - ולהקשיב בחוכמה.

 

ואת זה, אפילו השדכנית הכי גרועה בעולם יכולה לעשות.

 

• באדיבות אש התורה - אתר עם חכמת חיים