התובע טען כי נגרמה לו נכות צמיתה בעקבות האירוע, וצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית, לפיה נגרמה לו נכות קבועה בשיעור של 10%. הצלקת שנותרה בכף רגלו של התובע הינה מכאיבה ומכוערת - ויש בפגיעה להפריע להליכה ולריצה.
שופט בית משפט השלום בת"א, חאג' יחיא, דחה את ההודעה לצד השלישי, וקבע כי המלון ורשת פתאל אחראים לפציעתו של התובע. לדברי השופט: "התובע נפגע בגלל צלחת שנמצאה על כר הדשא. עצם הימצאותה של צלחת זכוכית במקום שלבאי ואורחי מלון יש גישה בהליכה ללא נעליים, מהווה מפגע אשר עצם קיומו מהווה רשלנות".
השופט הדגיש, כי: "חובתה של הנהלת המלון, לדאוג לכך כי כל מקום אליו יש גישה לציבור יהיה נקי ממפגעים, וממכשולים, ולא יהווה מלכודת מסוכנת למשתמשים בשטח המלון ומתקניו. אין זה מצב נורמלי כי על הדשא מסביב לבריכה ימצאו חפצים מסוכנים, אשר במקרה שלנו הסיכון מהם התממש".
השופט הוסיף כי התובע ואורחי המלון רשאים היו להניח כי משנפתחת בפניהם הבריכה, הם למעשה בבחינת מוזמנים להגיע לבריכה ולדשא וליהנות מהם, וכן הם זכאים היו להניח כי הם מוזמנים למקום בטוח, ונקי מכל מפגע.
השופט קבע כי נגרם לתובע נזק, וכי מעתה "כל אימת שהתובע יצעד על רגליו... הוא יחוש את הכאב", וחייב את המלון ורשת פתאל לפצותו בסך של 6,276 שקל בגין הפסד השתכרות מלא בעבר, 37 אלף שקל בגין הפסד השתכרות חלקי לעבר, 171,600 שקל בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, 3,000 שקל בגין עזרת בני משפחה בעבר ו-45 אלף שקל בגין כאב וסבל. בכך הגיע סכום הפסיקה למעל ל-262 אלף שקלים.
כן חויבו המלון ורשת פתאל לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסכום של 5,250 שקל, את אגרת המשפט, ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20%, בתוספת מע"מ כדין.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין