אני, אליטיסט?

אם תשאלו את טל ברמן, הוא יגיד לכם שהוא לא היה מתנגד להנחות את "האח הגדול", אבל מעדיף להמשיך לקום בבוקר ולעבוד ברדיו, או לבחור באתגרים בערוץ 1. עכשיו הוא מגיע לפריים טיים של ערוץ 2, בזכות תוכנית דוקומנטרית כמובן

טל ברמן מגלח את הראש פעם בשבועיים, כבר עשר שנים. "לפני לא מעט שנים התחלתי לחוש דלילות על פדחתי וזה די תיסכל אותי", הוא מספר. לכבוד "דוקו קרחות" הדוקומנטרי שלו, שישודר הערב בערוץ 2, ברמן נתן לשערות ראשו לצמוח פרא במשך שלושה-ארבעה חודשים. קודם לכן, עמד קו הקרחת במישור אחד עם קו השיער.

 

עכשיו, הפרשי הגבהים חשפו את האמת המקריחה שתובא גם הערב ב"הקרחת שלי" בערוץ 2. "זה לא היה לי פשוט בכלל", אומר ברמן, אבל אם ג'ורג' קלוני עלה 30 קילו בשביל 'מייקל קלייטון', אז גם אני יכול. נאחזתי בדמותו של ג'ורג'". בסרט עצמו משחזר ברמן את כישורי הטלוויזיה הקומיים שלו, אותם הספקנו לשכוח.

 

"כשרופא העור בדק את זקיקי השיער החלשים שלי מול המצלמה, והצהיר שאני מקריח, כמעט דמעתי. זה לגמרי אמיתי" הוא טוען. "הסרט  הוא אחד הדברים הכי אמיתיים שעשיתי. למשל, הצפייה שלי ב'מצעד הקרחות הסקסיות' ב-'HOT בידור ישראלי' מבוססת על חוויה אמיתית שחוויתי. ישבתי מול הטלוויזיה לבד, כל המשפחה ישנה, פתאום משדרים את 'מצעד הקרחות' ואני מתפלל שלא אופיע שם".

 

אבל זה "מצעד הקרחות הסקסיות"!

 

"לא מעניין אותי! זה עדיין קרחות! הן לא סקסיות! ושחר סגל אמרה שם 'טל ברמן יושב מול המסך ומתפלל שהוא לא יהיה במצעד הזה' וזה בדיוק, אבל בדיוק מה שעשיתי".

 

אחרון כוכבי גל"צ

ברמן עשה עוד כמה דברים בחייו חוץ מלהגיע למקום השלישי במצעד הקרחות הסקסיות. אבל אחרי שהיות קצרות בערוץ 8 ("חדשות המדע"), ערוץ 1 ("אוצרים את המדינה") ובקרים ברדיו, ברמן חוזר רק עכשיו לערוץ 2 עם הסרט שלו. ברמן, כוכב גלי צה"ל בעברו ומייסד הלייט נייט העברי המוצלח לדורותיו ("פרפר לילה"), מעדיף בשנים האחרונות את הפינות הפחות מוארות בטלוויזיה. עם רזומה ותנופה כמו שלו, לא ברור איך הכישרון שלו לא מתפוצץ בפריים טיים מדי שבוע, ואיך זה שהוא לא מנשנש עכשיו איזה ריאליטי שמנת מזומנים ונח על זרי הרייטינג?

 

ב-2003 הוא אמר בראיון ל"7 ימים": "אין לי דחף להיות שם לשם הנוכחות. אני לא מהאנשים שהקיום התקשורתי שלהם הוא ההצדקה לקיום שלהם בעיני עצמם. ממש לא. בגלל זה לא אוכל להיות מאנשי התקשורת הגדולים באמת. תמיד אעדיף להיות בליגת המשנה, אבל שלם וטוב לי עם עצמי, נשוי עם ילדים ומשפחה ולא הכי בטופ".

 

ואכן, ברמן תמיד העדיף רדיו, אבל משום מה הטלוויזיה תמיד קוראת לו להתייצב והוא מתייצב, רק אף פעם לא בחוד החנית. "היום אני לא אגיד שאני לא אוהב טלוויזיה, או לא רוצה להיות בה", הוא אומר ומצטט כתבה אחרת. "ב'פנאי פלוס' כתבו עלי לפני עשר שנים שאני עומד לאכול את עולם התקשורת, ובמקום זה העדפתי לאכול אותו בביסים קטנים, איפה שטעים לי. אני בפירוש נהנה יותר מדברים כמו 'חדשות המדע' או 'אוצרים את המדינה'. אני מוצא אותם מעניינים ומבדרים, ויכול לבוא לידי ביטוי בצורה הכי נכונה בשבילי".

 

כבר שנים שברמן נושא לבדו את התואר המחייב "הכוכב האחרון" שזרח בגלי צה"ל. תואר שני שהוצמד לו היה "ממשיך דרכם של אברי גלעד וארז טל", והוא מעולם לא הסתיר את ההערצה שלו לשני אלה, למרות שהוא בחר בינתיים בדרך צדדית, בעוד שהם נוסעים על אוטוסטרדת הריאליטי והשעשועונים.

 

מה אתה חושב על הקריירה של ארז טל ואברי גלעד עכשיו?

 

"כל אחד עושה חיל בתחומו".

 

פעם רצית להיות כמוהם.

 

"שניהם דמויות תקשורתיות מאוד מעניינות, מבדרות וגם אינטליגנטיות וזה משהו שאני רק שאני יכול לאחל לעצמי".

 

היית עושה עכשיו את "האח הגדול"?

 

"בכיף. מה, זאת הנחייה סבבה, אני לא איזה..."

 

אליטיסט?

 

"אני לא אליטיסט. אני מאוד נהנה לעשות מה שקוראים באמריקאית 'פּאשן פרוג'קטס', פרויקטים שאני מתחבר אליהם ברמה הרגשית, גם אם הם לא הכי פריימטיימיים או מיועדים לאוכלוסיות רחבות. אבל זה לא סותר את זה שאשמח אם יציעו לי תוכנית פריים טיים גדולה. יש דברים שאני לא מעוניין לעשות, אבל לא אומר מהם, כי אני לא רוצה להעליב אף אחד".

 

ערוץ 1? מגניב בטירוף!

טל ברמן של "פרפר לילה" היה מסתכל על טל ברמן של היום קצת עקום. אבא לשלושה ילדים, שמתלהב כמו ילד מ"אוצרים את המדינה" התוכנית שעשה לערוץ 1, שהתרפקה בפטישיזם גאה על חפצים סמליים מההיסטוריה הישראלית. אם ברמן של "פרפר לילה" היה מקבל טלפון "שלום, מתקשרים מערוץ 1, בוא תעשה אצלנו תוכנית תיעודית-היסטורית לכבוד 60 שנה למדינה", הוא לא היה מגיב כמו ברמן של 2008 שלא מתבייש לומר: "זה הגניב אותי בטירוף".

 

ערוץ 1 הגניב אותך?

 

"כן, לבנות את הדבר, להרים אותו. אני מודה שכשהתקשרו אליי זה נשמע לי הכי מייבש בעולם. אבל זה היה אתגר ויצאה תוכנית כיפית לצפייה, שקיבלה המון ביקורות טובות וזה שווה לי, כי אני אוהב יותר שדברים שאני עושה נחשבים טובים, מאשר הכי נצפים".

 

יש לך בעיה עם הפריים טיים? היית עושה נגיד את "אחד נגד 100"?

 

"עיקר התפריט שלי בטלוויזיה מורכב מסדרות אמריקאיות. אבל אין לי בעיה עם הפריים טיים, יש אחלה תוכניות בפריים טיים. את 'אחד נגד 100' אני מאוד אוהב. וגם את התוכנית של מר קיסוס אני מאוד אוהב".

 

לא לחינם הוזכר שמו של קיסוס, אביעד קיסוס בשבילכם. תגידו שהוא השותף של ברמן להגשה של תוכנית הבוקר ב-102FM כבר שש שנים והוא מפרגן לו, ואני אגיד לכם הכל טוב ויפה אבל קיסוס נוהג באוטו בו נערך הראיון הזה, וחייו של ברמן תלויים בו כרגע. שניהם משתעשעים בטלוויזיה עכשיו, אבל רוב משאביו הרגשיים של ברמן מושקעים בתוכנית הרדיו.

עם אביעד קיסוס. כמו זוג אמיתי (צילום: ענת מוסברג)

 

"אני ואביעד מבלים חמש שעות ביום ביחד. וכן, אנחנו נפגשים גם מחוץ לשעות העבודה. אני ברדיו עם אביעד כבר שש שנים, ואני יכול להמשיך בתוכנית עוד 60 שנה", הוא מצהיר ברגש. כל יום, כשאני יוצא מהבית בבוקר ומגיע ממש מוקדם לרדיו, אני מסתכל לשמיים ואומר תודה לאלוהים שאני יכול להתפרנס ממשהו שאני כל כך אוהב".

 

ואיך היחסים? יש מורדות?

 

"בתוכנית רדיו יומית יש יחסים לטווח ארוך, וזה לא תמיד מושלם. יש תקופות טובות יותר, יש פחות, אבל המכלול מספק ומהנה. זה כמו שאתה לא נפרד מבת זוג אחרי כל מריבה. אנחנו משתדלים לנטרל עימותים או חיכוכים, כי מה שיפה ברדיו, זה שהוא הדבר הכי אמיתי שיש, ואם יש יחסים לא טובים בין זוג המגישים, זה יעבור החוצה. אי אפשר לזייף".

 

השניים לא סתם חולקים יחד רכב בעת הראיון. הם שבו מפתיחת כנס הרדיו, שהתנהל גם הבוקר (ב') בחיפה, שם הגישו פרסים לשדרנים נבחרים ושאר מצטייני גלי אתר. לברמן יש אפילו הבטחות לעתיד: "יש בחורה בשם סטלי סולומונוב שמשדרת ב-102 והיא פרסונה רדיופונית נדירה. ויש עוד מישהי ב-102, שני נחשוני יוצאת גל"צ, שמשדרת גם ב-102 והיא פשוט מקסימה".

 

ובגל"צ?

 

"אני מודה שאני לא מספיק מאופס על גל"צ. אבל הדר מרקס אחלה".

 

מה עוד ברשימת השאיפות שלך?

 

 

"שיהיה לי יותר זמן למשחקי מחשב. בעברי הייתי גיימר, וכתבתי טור ביקורות על משחקי מחשב. אבל החיים, המשפחה והעבודה לא משאירים הרבה זמן לשחק. תדעי שבאליפות 'פרו אבולושן סוקר' שנערכה ברעננה ב-2003 הגעתי למקום השני. זה אחד ההישגים הגדולים שלי".

 

מזל שיש לך ילדים כתירוץ לשחק.

 

"בהחלט. כשאני יושב ומשחק עם הבן שלי בן הארבע בפלייסטיישן, זה גורם לי אושר עילאי. כשאני עם פלייסטיישן ביד, עבור החברים של הבן שלי, אני פשוט אבא של יהלי, ולא שום דבר אחר".