רדיו, דבר אליי

הפיפסים של החדשות ברדיו חשובים יותר ממהדורת ערוץ 2, העידן הדיגיטלי טרם נתן את אותותיו על הרגלי ההאזנה ובדיחות על חטופים עוזרות לשמר את שמם. רשמים מכנס הרדיו בחיפה

"הטלוויזיה היא המדיום השטחי ביותר", כך הכריזה רינה מצליח, הכתבת הפוליטית של ערוץ 2, בכנס הרדיו השני במספר, שיומו השני נפתח הבוקר (ב') בחיפה, במושב שעסק בהגשת אקטואליה ברדיו. "הקשר האמיתי עם מה שקורה במדינה הוא ברדיו. גם הפוליטיקאים מעדיפים להתראיין ברדיו, כי לא חותכים אותם אחרי שלושה משפטים. אני יודעת, מהדורת החדשות של ערוץ 2 חשובה, "מדורת השבט", אבל הפיפסים של החדשות ברדיו עדיין חשובים יותר".

מימין: רוזן, בניהו, מצליח ויוכפז (צילומים: קובי קואנקס)

 

במושב, שנקרא "הרדיו נושך, נובח ומלטף", בהנחייתו של מיכה פרידמן, תהו אנשי רדיו על קנקנה של האקטואליה ברדיו ושוחחו על ייחודה של ההגשה האקטואלית ברדיו, לעומת ההגשה המקבילה לה בטלוויזיה. במושב השתתפו כאמור, רינה מצליח, הכתבת הפוליטית של חברת החדשות ואשת רדיו ירושלים (בקרוב רדיו תל אביב), עמנואל רוזן, איש רשת ומגיש ברדיו 99, וכן אבי בניהו, דובר צה"ל ולשעבר מפקד גל"צ וגולן יוכפז, עורך "אולפן שישי" בערוץ 2 ועורך רדיו ותיק. רוזן הצטרף לדבריה של מצליח ואמר ש"הדרישה מהתקשורת לסקר ולסכם אירוע תוך שתי דקות, נובעת מאותה תרבות שגרמה לאולמרט לצאת למלחמה תוך שבע דקות".

  

רוזן. מדבר ברדיו כמו שהוא מדבר עם חברים

 

"הרדיו לא נובח ולא נושך, לא סופרים אותנו", הכריז המנחה פרידמן, מגיש אקטואליה בגל"צ. פרידמן הודה שאכן, פעמים רבות הטלוויזיה דולה סיפורים מהמדיום הרדיופוני ומרחיבה אותם, אולם טען ש"שירשור הפולו-אפ נובע הרבה פעמים מעצלותם של אנשי הטלוויזיה". בניהו דווקא דיבר בשבחו של אותו שירשור המאפשר "לזרוע סכסוך בשבע בבוקר, ללבות אותו שעה אחר כך, להגיע לשיאו בשידור מישיבת הסיעה ולפותרו במהדורת הערב". גם בניהו וגם רוזן השוו בין אופי ההגשה הפורמלי בטלוויזיה לעומת זה המשוחרר יותר, ברדיו, גם ובפרט בתחומי אקטואליה.

 

עמנואל רוזן, שהתנסה בשלוש המדיות - עיתונות כתובה, משודרת ומצולמת

אמר, "ברדיו ישנם אנשים דעתניים מאוד לעומת הטלוויזיה, כולל גבי גזית. הרדיו יותר אינטימי ויש בו פחות חוקים. אני מדבר בתכנית הרדיו שלי, בדיוק כמו שאני מדבר עם חברים שלי בבית קפה. בטלוויזיה, כשאתה חורג ב-2 מ"מ ימינה או שמאלה, מיד אתה מקבל טלפון מהיועץ המשפטי".

 

רינה מצליח הביאה דוגמאות לכך שלפעמים, מהירות הקול גבוהה ממהירות האור. "בכנסת מגיבים על תוכנית הרדיו שלי הרבה יותר מעל מה שאמרתי בטלוויזיה", סיפרה. "אהוד ברק נתן את נאום 'ציפורה' שלו ברדיו. אין תחליף לרדיו ביכולת לגלגל סיפור, והצלחת הרדיו האזורי מוכיחה כמה הציבור רוצה וצורך רדיו".

 

אין משמעות לאינטרנט - פאנל מוזיקה

אין עדיין צידוק כלכלי לרדיו דיגיטלי, יש הרבה רדיו אבל אין הרבה מוזיקה ברדיו, וכשיש מוזיקה ברדיו, היא לא מאוד מגוונת. אלה המסקנות שייצאו ממושב, שהיה פופולרי מאוד בכנס הרדיו, מושב "מוזיקה ברדיו". רבים נהרו אליו, מה שגרם לגרעון חמור בשומעים בכיתות האומן כדוגמת כיתת האומן על הרדיו הערבי בישראל, שננטשה על ידי מארגניה בזעם, וכיתת האומן על הרדיו החרדי בישראל.

 

"צריך להציע אופוזיציה לגלגלצ", אמרה שם דפנה לוסטיג, שדרנית ברדיו 99FM. "אי אפשר להתקדם כי אנחנו מזלזלים במאזין, חוששים להשמיע מוזיקה שהיא לא קונצנזוס". מנחם גרנית, מרשת ג', הסכים עם לוסטיג שתחום הפלורליזם המוזיקלי ברדיו עדיין לוקה בחסר. "צריכות להיות עוד תחנות רדיו בישראל. צריכה להיות תחנה לכל סוג מוזיקה". מולם סינגר דן דן מתיוק על תחנת האם שלו: "לגלגלצ יש משימה ציבורית: שינוי הרגלי הנהיגה. זה הצידוק לקיומנו. במקביל, אנו מודעים למקומנו בתעשיית המוזיקה הישראלית ומנסים לפעול לעשיית צדק עם המאזינים היוצרים".

 

המושב, בהנחייתו של אבי משולם מ"וואלה", עסק במגמת המוזיקה ברדיו בעידן הדיגיטלי. למרות האינטרנט, המציע גישה לתחנות בחו"ל, ליצירת רשימת השמעות ולעמודי "מייספייס" של יוצרים, בתחנות הרדיו בארצנו, קבעו המשתתפים, כמעט שאין סימן וזכר לשינויים בצריכת המוזיקה.

 

עדיין עושים חיקויים - פאנל צחוק

המושב שסגר את הכנס עסק במקומו של ההומור ברדיו ובשל הרכבו של המושב (משתתף דתי, שני משתתפים חרדים ושני משתתפים חילונים) עסק גם במתח שמייצר הומור בקרב מיעוטים.

 

בין היושבים בפאנל היו מנחם טוקר, שדרן רדיו ירושלים; טל ברמן, מגיש תוכנית הבוקר ב"רדיו תל אביב"; דידי הררי מגיש "דידי לוקלי" ב"רדיו ללא הפסקה" וזוכה פרס הרדיו לשנת 2008; אמנון שילוני, מנהל רשת ג'; וקובי אריאלי ואורי אורבך ממגישי "המלה האחרונה" בגל"צ. כל אחד מהם משדר שונה מחברו וכולם משעשעים על פי דרכם.

 

"רדיו צריך להיות קליל יותר", אמר קובי אריאלי בראשית המושב, והמליץ להיפטר מחיתוך הדיבור נוסח מלאכי חיזקיה. "אפשר לראיין את פואד ולצחוק איתו, הוא בנאדם מצחיק. לא צריך תמיד את הנוסבאומיות הזאת".

 

מנחם טוקר סיפר שהוא חייב לשמור על גבולות ברדיו החרדי, שכן אינו רוצה שהורים יצטרכו להרחיק מהמכשיר את ילדיהם. "אני נזהר בלשון הרע וברכילות. הבעיה ברדיו החרדי היא, שההומור מיושן מעט בגלל זה. אנחנו עדיין עושים חיקויים".

 

דידי הררי הפתיע וקבע שדווקא ברדיו המסחרי המגבלות על ההומור שלו חמורות יותר. "ברשת ג' אמנון שילוני נתן לי גב ויכולתי להתפרע. באזורי, על כל מילה יש פיקוח וכולם נורא נפגעים. יותר מחמירים שם מהאפיפיור".

 

ברמן הסכים עמו: "בגל"צ הייתי יותר חופשי", הוא סיפר. "ברדיו האזורי עשינו פעם אייטם אני ואביעד, בעקבות ידיעה שהאפיפיור נועל פראדה. תיארנו איך הוא קם בבוקר, נועל את נעלי הפראדה שלו, שם את תיק הלואי ויטון ולובש ז'קט של קנת' קול. קיבלנו מכתב תלונה מהוותיקן".

 

"אז באמת, מי נעלב מההומור שלכם?" שאל אורבך, שהנחה את הפאנל ונענה על ידי טל ברמן: "דתיים". לדידי הררי יש נעלבים אחרים: "נעלבים מקצועיים", הוא סיפר. "למשל זבולון אורלב. עשינו אייטם על שהקופץ במוט אברבוך לא יודע עברית. אז ח"כ אורלב התקשר ונעלב בשם העלייה הרוסית".

 

"על מה לא הייתם צוחקים"? הקשה אורבך. הררי השיב שלא היה צוחק על שכול ואילו ברמן אמר שהוא צוחק על הכל, "אבל הצחוק הוא על הסיטואציה ולא על המצוקה". קובי אריאלי הפטיר שאם מישהו לא מבין שאמירה מצחיקה על חטוף, היא אמירה לשם הזכרת שמו וכדי לשמור על איזון נפשי, אז הוא לוקה בנכות: חוסר הומור. "מאז המקרה של הילדה רוז", אמר, "התקשורת הגיעה לשיאים של הגזמה שלא נראו שנים. הדרך היחידה, גם בתקשורת וגם בחיים, היא להבין שהכל מידתי. ההומור מייצר חוש מידה, מי ייתן וזה יקרה בקרוב".