חומרנות או נמות

תראו, הנה מסקנה: הבעיה עם החבר'ה שמכורים לעניין הזה של הרוחניות היא שהם רוצים שנחיה כמו בהודו. ותשמעו, הנה בעיה: בהודו חרא

אני מכיר מישהי רוחנית שמזמינה ידעונים אליה הביתה בשביל לנקות אותו מקללות. אותי זה קצת מעצבן, כי אין לה כסף לעוזרת ויש לה בבית יותר אבק מקללות. ובכלל, מעולם לא נפתחתי באמת לקטע הרוחני. חוץ מהפעם ההיא שדיברתי עם מלאכים, אבל זה היה מזמן ובאמסטרדם.

 

המישהי הרוחנית המליצה לי לאחרונה לנסוע לפסטיבל "אשרם במדבר" ביישוב שיטים. הוא נמצא איפשהו על כביש 40, בין מצפה רמון לאילת. ובכל זאת נסעתי, כי הקומוניקט עורר את סקרנותי: נכתב שם שאת האשרם מפעילה קהילה של כ־20 גברים ונשים "בחיי יומיום משותפים של עבודה, מדיטציה ויצירה מתוך כוונה אקולוגית - הפרדת אשפה, יצירת קומפוסט ובנייה בבוץ". מדהים, חשבתי. הם שני שליש נברנים.

 

ליד המכוניות עם הסטיקרים "לאהוב זה הרבה יותר טוב", "תנו לפיות לחיות" ו"תהיה נינוח" השלתי מעצמי שאריות אחרונות של חומריות. באוהל הכניסה מילאתי פרטים אישיים שקריים על חתיכת נייר שהזהירה אותי כי "הכנסת סמים, נשק ובשר לשטח הפסטיבל אסורה". הגיוני, כי גם ככה כולם כאן בפלאשבקים, לא עשו צבא ואין להם כסף לאוכל.

 

שכבתי במרכז סוכה מוצלת והשקפתי על ההתרחשויות. לצערי השקפתי גם על ההוא שהסתובב חצי עירום ליד הצ'אי־שופ וניגן בחלילית כי זה נראה לו הגיוני. והיה לו עוד כלי: מדי פעם הוא הניח את החלילית, פתח את המגבת שהיתה כרוכה סביב המותניים שלו ובדק אם הוא עדיין זכר.

 

האשרם חולק למתחמים שנקראו "שערים". היו שם שער לאהבה, שער לגוף, שער הבודהה ושער לנפש. שער לחיבורים לא היה, אבל כן היתה בריכה מאולתרת (אני הענקתי לה את השם "שער לג'יפה"). הפסטיבל הורכב מסדנאות שנערכו בשערים שונים ובשעות שונות, למרות שלרוב המשתתפים לא היה מושג מה השעה, כי הם לא מאמינים בשעונים או בסלולרי (או בתיאוריה שלפיה קל יותר להיחתך ממשהו כשאתה יחף, אבל לא משנה עכשיו). היו גם פעילויות מיוחדות לילדים, למשל סדנת "פיות אנתרופוסופיות", שרק נשמעת כמו סדנת הומואים פלספנים: אנתרופוסופיה היא שיטת חינוך שדוגלת בלתת לילדים שלך לעשות מה שבזין הקטן שלהם. היא פותחה על ידי איזה גרמני בתחילת המאה ה־20, לדעתי בדיוק בזמן בשביל לחנך את היטלר.

 

אחרי שביקרתי ב"מיניות נשית" וגיליתי שיש בעולם יותר שעירות ממני, החלטתי להמר על סדנת "ניקוי הילה ומשחקי תיאטרון"; זה גם נשמע מעניין וגם התקיים באוהל גדול מניילון שלא היה מצליח להיות חם יותר אם הוא היה עשוי מלבה. "אני אעזור לכם לעבור ממצב של נוקשים כמו מקל של מטאטא למצב של משוחררים כמו חוט תפירה", הבטיחה לי המדריכה, שנראתה כאילו עוד לא ירדה לה הסטלה של קיץ האהבה. הצטרפתי ל־30 הרוחניים הנוספים שכבר ישבו מולה בחיוך גדול. היו שם מזיעים בגיל צבא, מזיעות לפני לידה, מזיעים בגיל תיכון ומזיעות בגיל העמידה.

 

"ההילה שלנו היא טבעת אנרגטית", הסבירה המדריכה, והציעה שנתחיל במסאז' עצמי בכתף שמאל עם יד ימין, אחר כך בכתף ימין עם יד שמאל, ואז שנקפץ קלות במקום וננער את הידיים כדי לזרוק מאיתנו את כל הלכלוך הנפשי. אחר כך באמת הרגשתי לפחות פי 1.1 יותר משוחרר, ורק פי 315 יותר מזיע.

 

השלב הבא היה לשבת במעגל ולהחזיק ידיים. המדריכה ביקשה שנתחיל להעביר מאחד לשני את כדור האנרגיות החיוביות שלנו ונרגיש איך הוא תופח ומתעצם ככל שהוא מתקדם במעגל; לכל הנוכחים מלבדי נשמעה ההנחיה האחרונה כאילו מישהו ביקש מהם להעביר את המלח. המטרה הסופית היתה ליצור כדור קוסמי ענקי, שבזכות האלמנטים החיוביים שיצקנו לתוכו יוכל להכיל את כל הסביבה שלנו. המטרה שלי היתה ליצור מזגן בכוח המחשבה.

 

אחרי שחשנו כולנו חוץ ממני שהמשימה הוכתרה בהצלחה, המדריכה ביקשה שנסתובב באוהל עם עיניים עצומות. אני ניצלתי את ההזדמנות, אספתי את הנעליים שלי וחמקתי החוצה, שם ניגנה להקת הדאנס־אלקטרו־אתני "מטבוחה Project". מסביב לא היה אף אחד שלא ישקול ברצינות לעשות קעקוע של ין, יאנג ובאנג. נכון, לפני שיצאתי לדרך חשבתי שהאנשים האלה דפוקים; אבל עכשיו, כשראיתי כמה הם מחוברים לעצמם ולסביבה, הבנתי שצדקתי.

 

תראו, הנה מסקנה: הבעיה עם החבר'ה שמכורים לעניין הזה של הרוחניות היא שהם רוצים שנחיה כמו בהודו. ותשמעו, הנה בעיה: בהודו חרא. אנשים שם מתים ברחובות בגיל 50 עם מחלות עור שהיו מבאסות דרקון קומודו. אנחנו לא יכולים לקבל עצות מאנשים שמסתובבים עם קוברה בתיק וג'יפה במשהו שמתחרז עם תיק. אולי הם מחוברים לאדמה, אבל אם הם היו סוללים קצת כבישים, הם היו מתחילים להתחבר נהדר גם לאספלט.

 

בסדר, יכול להיות שאם אפתח את ראשי הקירח ואתרכז בלבטא את עצמי בחימר, באמת ארגיש קצת יותר טוב עם עצמי. ויכול להיות שאם כולנו נקשיב לאדמה, נצליח לא להתעסק יותר בשטויות ולהרגיש יותר שלמים עם עצמנו. אבל כנראה שפשוט יהיה לנו בוץ באוזן.