אביר – במרס 1997 זכה מקרטני בתואר אבירות מהמלכה, והפך רשמית ל"סר פול", בשבילכם האיכרים הפשוטים. הוא זכה גם בתואר הכבוד MBE עם חבריו לביטלס בשנות ה-60. בניגוד לאגדה, הרביעייה לא הגניבה שאכטות מג'וינטים בשירותי הארמון, מקסימום קצת טבק.
אורטוריה – ב-1991 כתב מקרטני את היצירה הקלאסית הגדולה שלו, "האורטוריה של ליברפול". עם מגע הזהב של מקרטני, היא הגיעה לראש מצעדי המכירות הקלאסיים. מבקרי המוזיקה הקלאסית, לעומת זאת, לא נפלו מהכיסא וטענו שהיא מעט שמאלצית ונפוחה.
בס – מקרטני, למי שלא ידע, הוא בסיסט מוצלח למדי, וזה גם היה תפקידו המקורי בביטלס. הוא מנגן ביד שמאל, והפך את הבס של חברת Hofner - שצורתו דומה לכינור - לסמל המסחרי שלו.

מקרטני עם בס ה"כינור" של Hofner (צילומים: Gettyimages)
ביטלס – במשך שנים ניהל מקרטני יחסי אהבה-שנאה עם שירי הלהקה הגדולה ביותר בעולם, שבה היה חבר דומיננטי, עד שבשנות ה-90 התמתן והבין שזה מה שהקהל רוצה לשמוע בהופעות. מאז הוא מקפיד לשמן את הופעותיו בלפחות 60% מהחומר הטוב משנות ה-60.
גודריץ', נייג'ל – מציל הקריירה המוזיקלית של מקרטני, לדעת מבקרים רבים. ב-2005 הפיק לו את האלבום המצוין "Chaos and Creation in the Backyard", שזכה ב-3 מועמדויות לגראמי ונחשב לאחד משיאי הקריירה של מקרטני המבוגר.
דילן, בוב – האיש שהציג בפני הביטלס את הסמים הקלים בסיבוב ההופעות הראשון שלהם בארצות הברית, ב-1964. מאוחר יותר עברו החברים לסמים מעט כבדים יותר, ל.ס.ד. למשל. נראה שמקרטני אהב את מה שעישן: את תוצאות חיבתו לחשיש אפשר לראות באות נ'.

היכל התהילה – ב-1999 הוכנס מקרטני סוף סוף בשערי היכל התהילה של הרוקנ'רול, כאמן בודד (ולא עם הביטלס). כמחאה, עלה לבמה עם בתו, שלבשה חולצה שבה נכתב "About Fucking Time".
ונילה סקיי – ב-2001 כתב מקרטני את שיר הנושא לסרט המפורסם של קמרון קרואו, בכיכובו טום קרוז. השיר, שנשא את שם הסרט, היה מועמד לאוסקר, אך מקרטני הפסיד את הפרס לרנדי ניומן שכתב את שיר הנושא לסרט "מפלצות בע"מ".
ווינגז – לא פשוט להקים הרכב חדש אחרי שהיית בלהקה המצליחה ביותר. מקרטני הקים את "Wings". מעט לאחר שהתחתן עם לינדה איסטמן, החליט מקרטני שאשתו תהיה שותפה מוזיקלית בפרויקט שלו, על מנת שיוכלו לבלות יחד במהלך סיבובי הופעות בינלאומיים, עובדה שהתגלתה לאחרונה בחוברת האוסף של הלהקה, "Wingspan".

עטיפת Memory Almost Full
טלפון – אחרי שנים שבהן לא דיברו, חזרו לנון ומקרטני לשוחח טלפונית בשלהי שנות ה-70. הם לעולם לא דיברו על מוסיקה, כי לנון היה מתלהט ומאיים לנתק. אי לכך עסקו רוב השיחות בגידול ילדים ובספורט. השניים שוחחו בפעם האחרונה מספר שבועות לפני שלנון נרצח.
לינדה – אהבתו הגדולה של מקרטני היתה לינדה איסטמן, שהפכה לאשתו הראשונה. ההשפעה שלה על המוסיקה שלו (הוא נתן לה לנגן באורגן בלהקתו "כנפיים", יש התוהים על הצעד הזה...) ועל חייו האישיים (צמחונות ופעילות למען האנושות והסביבה) היתה אדירה. היא מתה מסרטן באפריל 1998.

פול ולינדה בטבע
ליין, דני – הצלע השלישית, לצד מקרטני ואשתו לינדה, בהרכב "ווינגז". לפני כן היה ליין זמר וגיטריסט ה"מודי בלוז". אגב, בקטע עיתונות משנת 1967 על ליין, לאחר שכבר עזב את ה"מודי בלוז" השתעשעה הכתבת במחשבה ששמו של ליין הפך שגור בפי כל בזכות הדמיון בין שמו לשם הלהיט "פני ליין" של הביטלס.
מת – ב-1966 נפוצה שמועה בין מעריצי הביטלס כי מקרטני מת והוחלף בידי כפיל. השמועה התבססה על ההיעלמות של חברי הלהקה, שמאסו בהופעות ולקחו פסק זמן, כמו גם שינו מעט את צורתם החיצונית (שפם, שיער וכו'). השמועה זכתה לפופולריות ובהמשך נמצאו לה רמזים מרמזים שונים באלבומי הביטלס, הידוע שבהם בסוף השיר "Strawberry Fields", שבו נשמע לנון ממלמל, לדברי המאמינים הקונספירטיבים, "I Buried Paul" (קברתי את פול), למרות שלנון עצמו טען שנדמה לו שמילמל "Cranberry sauce" (ריבת תותי בר). ישראלים רבים זוכרים פעולות בצופים שהוקדשו למחקר מעמיק בנושא.
סטלה – הבת ומעצבת האופנה הדגולה, שנאלצה במשך שנים להדוף ביקורת בעולם האופנה על שקודמה בזכות שמו של אביה המפורסם. את חיבתה המפוקפקת (NOT) לאמה החורגת, דוגמנית העבר הת'ר מילס, הביעה ב-2007 כאשר עיצבה שרשרת שממנה מידלדלת רגל אחת בלבד. גררררר....
סטארבקס – בצעד שהדהים את עולם המוזיקה, עזב מקרטני ב-2007 עזב מקרטני את חברת EMI הוותיקה, שאיתה היה עוד מימי הביטלס, וחתם על הסכם להפצת המוסיקה שלו ברשת סטארבקס. כן, אלה מהקפה הדלוח. הוא היה האמן הראשון שחתם שם, ובעקבותיו באו רבים וטובים כמו ג'וני מיטשל וקרלי סיימון.

פט סאונדס – אלבום המופת של להקת הביץ' בויז האמריקאית. מקרטני קפץ לבקר את בריאן ווילסון, המוח מאחורי הביץ' בויז, בעת הקלטת האלבום. טוענים שאת כל הרעיונות הפסיכדליים להכפלות קולות וסאונדים ב"סרג'נט פפר", נטל מקרטני בהשאלה מווילסון. ווילסון, גם ככה לא שיא היציבות הנפשית, כל כך התעצבן על המעשה, ובעיקר על כך ש"סרג'נט פפר" הצליח פי כמה מ"פט סאונדס", שעבר התמוטטות עצבים.
צמחוני – מקרטני הוא צמחוני אדוק. לדבריו, הוא ואשתו הראשונה לינדה הפכו לצמחונים לאחר שיצאו לפיקניק בשדה, אכלו בשר כבש וצפו באימה בכבשים הרועות לא רחוק מהם. הבשר הושלך לפח מאותו יום ואילך. בראיון טען פעם מקרטני: "כשאני רואה בייקון, אני רואה חזיר, אני רואה חבר קטן, ולכן אני לא מסוגל לאכול אותו. זה עד כדי כך פשוט".
קנביס – ב-1972 גילתה המשטרה משתלת קנביס מסודרת בחוותו של מקרטני בסקוטלנד. אופס.
רוקי ראקון – השיר היפהפה של מקרטני, מתוך האלבום הלבן, שמביא את אהבתם של הביטלס לשירים אמריקאים מהדרום. על הפסנתר המקסים שברקע אחראי לא אחר מאשר המפיק ג'ורג' מרטין.
שישים וארבע – הגיל המפורסם שעליו כתב מקרטני את השיר באלבום "סרג'נט פפר". אגב, הוא עבר אותו בשנתיים, ועדיין לא מתכוון לצאת לפנסיה באי ווייט, כמו שהבטיח לעשות ב-1967.
תגובה למות לנון – העיתונאים צבאו על דלתו מקרטני ההמום ביום שבו נורה שותפו מהביטלס ג'ון לנון, בדצמבר 1980. תגובתו לשאלה "איך הרגשת כששמעת שהוא מת?" היתה מבולבלת: "Drag, isn't it?" (מבאס, לא?). על התגובה המטופשת הזו הוא זכה לקיתונות של ביקורת לעגנית בעיתונות, אבל מן הסתם אפשר להבין את המשפט האווילי הזה בהקשר להלם שבו היה שרוי – ואולי הודות לכמה חומרים בלתי חוקיים שעירפלו את מוחו.