קדימה: אידיאולוגיה מול ארגוניזציה

בעוד שלבני תאלץ להביא את מצביעיה הפוטנציאלים לקלפי בפינצטה, בתקווה שיואילו לפנות למענה זמן, מופז יצלצל לכמה ראיסים שיעשו את העבודה

הפריימריז ב"קדימה" מעלים שאלה - האם מערכת ארגונית תגבר על זו האידיאולוגית. מניסיוננו במערכות פריימריז במפלגות שונות בעבר, ניתן לבסס את ההכללה הבאה: בדרך כלל רצים שני מועמדים מרכזיים, אחד פופולארי ואחד פחות.

 

המועמד הפופולארי מבסס את פעילותו על התקווה שהמצביעים ייאותו להקדיש עבורו ביום הבחירות שעה עד שעתיים. בדרך כלל זה לא קורה, בוודאי לא בשיעור שלו הוא מייחל. המועמד הפחות פופולארי הוא זה שבדרך כלל יעבוד בצורה מתוחכמת באמצעות ראיסים וועדי עובדים. פעולה באמצעות ועד עובדים, המתבססת על יכולת ארגונית רבת היקף כשאנשי הוועד פועלים להבאה מסודרת של כל המצביעים, הוכחה במערכות פריימריז שונות כאפקטיבית.

 

מכאן לפריימריז ב"קדימה". ברור שרוב המצביעים למופז לא מתכוונים להצביע עבורו משום ששקלו את עמדותיו, ומשום שהם מזדהים עם מצעו. ספק אם הם בכלל התעמקו בכך. הם עושים זאת משיקולים אחרים. וכך, בעוד שלבני תאלץ להביא את מצביעיה הפוטנציאלים לקלפי בפינצטה תוך תקווה שיואילו לפנות למענה זמן ביום הבחירות, כל מה שהמערכת הארגונית של מופז צריכה לעשות זה לצלצל ל-30-40 ראיסים שיביאו את מצביעיו לקלפי.

 

מה האינטרסים של ועד עובדים כזה או אחר להריץ מועמד? בדרך-כלל יקראו העובדים להצביע בעד שר שתומך בעמדותיהם. אין זה סוד שחוק ההסדרים, במסגרת חוק התקציב, מכיל רפורמות שקשורות בים ביבשה ובאוויר. הרפורמות הללו – שעיקרן הפרטה - מאיימות לזעזע את המבנה הקיים ולהחליש את הגוף המונופוליסטי ששלט בו שנים רבות.

 

וכך ברגע שהשר מבטיח כי ידאג שחוק ההסדרים לא יצא לפועל, יבוא וועד העובדים וירתם לעזור לו. גופי העובדים המונופוליסטים יתמכו איפוא במופז, שר התחבורה, כדי שהוא בתמורה יטרפד את החקיקה שמאיימת על עוצמתם. כל זה מותיר ללבני מרחב פעולה מוסדי רק באמצעות ועד העובדים של משרד החוץ. בתנאי כמובן שהיא נתנה לפעליו סיבה טובה לחשוב שהיא משרתת את האינטרסים שלהם.

 

את עוצמת הפעולה הוועדית ראינו למשל בפריימריז שבהן התמודדו פרס ופרץ. שמעון פרס היה לכאורה פופולארי יותר. הכל צפו לו ניצחון. אך כשנפתחו הקלפיות התברר כי פרץ – איש הוועדים המובהק, במיוחד וועדי הנמלים בעלי היכולת הארגונית הגבוהה – ניצח בגדול.

 

ומי יתקע לידנו שאותו עובד נמל למשל, שיובא לקלפי, אכן יצביע מאחורי הפרגוד דווקא למופז? את הרגע הקריטי הזה מנסים פעילי הוועדים להבטיח על-ידי שכנועו של העובד המצביע שהאינטרס האישי שלו מחייב תמיכה במי שמטרפד הרפורמות. ובכל זאת מדובר ברגע הכרעה אישי ופרטי, שבו כל מצביע ומצביע יעמיד למבחן את יכולת הועדים לקיים את מה שהבטיחו למחנה מופז. אפשרי בהחלט שברגע הזה יבין המצביע שהוא עוסק ברגע זה בבחירת ראש ממשלה בישראל. לא בבחירת פעיל פוליטי שאמור לשרת אינטרס פרטי או ועדי כזה או אחר. המתוחכמים גם עשויים להניח שבלאו הכי הרפורמות במוקדם או במאוחר יחוקקו ויאושרו כי הדבר מתבקש ומתחייב ממצב המשק הישראלי.

 

במגזר המיעוטים קיימת בעיה אחרת. אינך יודע אם הנרשמים באים להצביע או שמישהו מצביע עבורם בעזרת תעודותיהם. הגענו למצב אבסורדי שבו מי שעלול לקבוע מי יהיה שר הביטחון או ראש הממשלה הוא מגזר המיעוטים שבא בהמוניו להצביע לפקודת ראיס. האם בעבור כסף שמקבלים הראיסים המגייסים? האם בשל חישובים חמולתיים ואחרים?

 

לא בהכרח רוב המצביעים בפריימריז יצביעו ביום הבחירות הכלליות לכנסת דווקא למפלגה שבה הם התפקדו. כך צפוי לקרות גם במקרה של "קדימה". הרבה מאוד ממתפקדיה, יש האומרים שרובם, יצביעו בסופו של דבר בבחירות לכנסת עבור מפלגה אחרת, רובם לליכוד. משם הרי רובם הגיעו.

 

המשבר הנוכחי במדינה קשה ביותר. זהו משבר בו כל הרשויות כשלו וכל אחת נלחמת ברעותה עד שאין בעצם שלטון מרכזי. וכל הקלקלות הללו מקורן בשיטת הפריימריז שמשחיתה כל חלקה טובה ומבקשת לייצג כביכול דמוקרטיה במיטבה והופכת לגורם הרסני. לפיכך יש לחזור, לפחות לקדנציה אחת, לשיטת ועדת המינוייים.

 

דווקא בתחילת דרכי הפוליטית פעלתי במפלגה הליברלית לביטול הוועדה הזו, כדי להגיע למצב בו זכות הבחירה תעבור למרכז. אז האמנתי בשיטת הפריימריז והיינו אכן הראשונים ליישמה. אבל הבנו מהר מאוד שהיא הרסנית ומעוררת תופעות שליליות שבמוקדם או במאוחר מביאות לחקירות משטרת ישראל. אך החקירות האלה לא הבשילו לכדי כתבי אישום של ממש, ולכן גדול פוטנציאל השחיתות בשדרות השלטון במדינה. לפיכך, על ראש הממשלה להגדיר את תפקידן של כל רשויות השלטון ולהקפיד על כך שאף אחת לא תיכנס לענייני רעותה.

 

דן תיכון, לשעבר יו"ר הכנסת ויו"ר רשות הנמלים.