מדי שנה חוזרות כמה מסורות בחודש ספטמבר: הקיץ מסתיים, הסתיו כבר נראה באופק, שנת הלימודים מתחילה - ואפל משדרגת את סדרת נגני הiPod- שלה.
מי שציפה בהכרזה של השבוע שעבר לחידושים משמעותיים וחשב שאפל תמציא מחדש את הנגן, התאכזב: החברה לא הציגה מהפכות אלא כמה עדכונים: דור רביעי ל-iPod-נאנו, דק, גבוה ומעוגל, עם חיישן להתאמת תצוגת המסך לגובה או לרוחב; גרסה חדשה ודקה יותר של הiPod- טאץ,' עם כפתור ווליום בצד; והגרסה הבסיסית, ,iPod Classic נמכרת מעתה בתצורה אחת בלבד - עם כונן קשיח בנפח 120 גיגה בייט.
נכון, לא זכינו עדיין לחזון חדש לנגני המדיה, אבל אין ספק שאלה עברו דרך ארוכה מאז הוצג הנגן הראשון, לפני עשר שנים בלבד. הרעיון, אגב, נולד עוד קודם, כפי שאפל הודתה או טענה לאחרונה, במסגרת תביעה נגדה בטענה להפרת פטנט: כבר ב1979- תיכנן בריטי בשם קיין קריימר אב-טיפוס של נגן מוזיקה ושירטט סקיצה דומה לנגנים שאנו מכירים כיום.
רק עשר מלאו לו, וכבר נמצא נגן ה-MP3 בסכנת הכחדה - הטלפונים הסלולריים החדשים מאיימים להפוך את הנגנים הנפרדים לפריט מיותר. כל טלפון סלולרי שמכבד את עצמו מגיע כיום עם חריץ הרחבה לכרטיס זיכרון, וחלק מהטלפונים כוללים כבר נפח אחסון מכובד של 4 או 8 גיגה-בייט גם ללא כרטיס זיכרון. הממשקים של נגני המוזיקה במכשירים הסלולריים הולכים ומשתכללים ומציעים חוויה דומה לזו שתמצאו בנגנים ייעודים.
בעזרת האוזניות הטלפון הופך גם למקלט רדיו. חיבור ה-Bluetooth שקיים כמעט בכל טלפון סלולרי מאפשר להשתמש באוזניות אלחוטיות, והנגנים יודעים אפילו לעצור את המוזיקה כשנכנסת שיחה. בשורה התחתונה - אם לסלולרי כבר יש את זה, אז למה להסתובב עם שני מכשירים?
האיום על הנגנים מגיע גם מכיוון המחיר: חלק מהנגנים יקרים יותר מטלפונים המתפקדים גם כנגן מדיה. למה לשלם יותר על מכשיר שעושה פחות? אפל, למשל, נקלעה לתחרות עם עצמה - המחירים של נגני iPod Classic וiPod- טאץ' גבוהים ממחיר ה.iPhone-
אבל יצרני נגני המדיה עדיין לא מרימים ידיים. המענה הוא בהפיכת המוצרים שלהם להרבה יותר מסתם נגן. לפני עשר שנים הציגה חברת Saehan הקוריאנית את נגן המוזיקה המסחרי הראשון, עם נפח של 32 מגה-בייט בלבד ומסך LCD זעיר, שהציג מידע על השיר המתנגן. החיבור למחשב נעשה באמצעות היציאה המקבילית (Parallel) האיטית, מה שהפך את העברת השירים למכשיר למשימה לא קצרה.
כיום הנגנים הם מכשירי מדיה משוכללים: חברת ארכוס הצרפתית, למשל, השיקה לאחרונה את סדרת המוצרים האחרונה שלה, שבכלל לא נקראים "נגנים" אלא ,Internet Media Tablets מכשירי מדיה עם חיבור לאינטרנט. באופן גס, לא הרבה השתנה לעומת הדור הקודם שהציעה החברה, אבל הדגש הועבר אל החיבור לאינטרנט.
אחד השינויים שעברו הנגנים במהלך השנים בולט כבר בשם: נגני מדיה, להבדיל מנגני מוזיקה. בעבר ידעו המכשירים לנגן אך ורק קובצי אודיו. כיום רובם תומכים גם בקובצי וידיאו ותמונות לפחות. המסכים לא תמיד גדולים, אבל חלק מהנגנים מתחברים ישירות לטלוויזיה, כך שאפשר להציג את התכנים על מסך גדול יותר, או שאפשר להשתמש בהם כמיתקן אחסון חיצוני.
הבדל מהותי נוסף הוא הנפח. כן, כרטיסי הזיכרון מציעים עוד ועוד מקום לאחסון, אבל לא יותר מ8- גיגה-בייט, ועבור טלפונים סלולריים רבים זהו גם הנפח המקסימלי איתו הם יכולים לעבוד. נגני המדיה, לעומת זאת, שודרגו בשנים האחרונות לנפחים גדולים בהרבה - עד לפני כשנה הציעה אפל iPod בנפח מקסימלי של 80 גיגה-בייט, בספטמבר האחרון היא כבר הציעה את הClassic iPod- בנפח של 80 או 160 גיגה-בייט, והשבוע היא עידכנה אותו ל120- גיגה-בייט.
גם המתחרות לא מפגרות מאחור ומציעות נפחי אחסון דומים: מייקרוסופט שידרגה בשבוע שעבר את נגן הZune- שלה והגרסה החדשה תגיע עם 120 גיגה-בייט.
מי צריך כל כך הרבה מקום? מי שרוצה לאחסן את כל ספריית המוזיקה שלו במכשיר, אבל שוב - מדובר בנגני מדיה, ולא רק מוזיקה. כשאפל מוכרת בחנות iTunes סדרות טלוויזיה וסרטים באורך מלא, הם דורשים הרבה מקום אחסון, מאחר שמדובר בקבצים גדולים.
ואם כבר יש מקום לאחסון וחיבור לטלוויזיה, למה לא להפוך את הנגן למקליט וידיאו דיגיטלי ?(DVR) ארכוס מציעה עריסה מיוחדת שמחברת את הנגנים שלה אל הממיר והטלוויזיה, והנגנים של Cowon צריכים רק כבל סטנדרטי כדי להקליט תוכניות. עם שילוב של אינטרנט אלחוטי, אפשר גם לגלוש באינטרנט על מסך הטלוויזיה דרך נגן המדיה.
גם חיבור אלחוטי לרשת באמצעות WiFi הולך ונהפך לפריט חובה בנגני מדיה, תכונה שעדיין אינה קיימת ברוב הטלפונים הסלולריים. החיבור לרשת הופך את הנגנים למכשירי גישה לאינטרנט, כמו בדוגמה של ארכוס, אבל גם בiPod- טאץ' או בנגן ZEN X-Fi החדש של חברת קריאייטיב. אפשר "סתם" לגלוש באינטרנט, לצפות בסרטונים מ-YouTube (בחלק מהנגנים כבר יש תמיכה בפלאש,( להאזין לתחנות רדיו אינטרנטיות, לנווט עם שירותי המפות של גוגל, להתחבר לרשת הביתית, לנגן שירים המאוחסנים במחשב ועוד.
יותר ויותר נגנים מגיעים עם מסך מגע, בין היתר, כיוון שבדרך זו המסך גדול יותר (אין שטח שמיועד לכפתורים פיזיים) וכך אפשר להציג סרטים או אתרי אינטרנט בצורה מקסימלית. בנוסף, השימוש במסך מגע נוח ואינטואיטיבי יותר. לקראת אירוע ההשקה של אפל בשבוע שעבר טען בלוג הגדג'טים הנחשב ,Engadget כי החברה צריכה להחליף את גלגלת המגע של נגני האייפוד במימשק אחר.
הסיבה: ב-iPod המקורי התפריט נפתח לכשלושה תתי תפריטים בלבד, רמה שבה עוד אפשר לנווט עם הגלגלת. לעומת זאת, כיום כל אפשרות בתפריט נפתחת לעוד מספר רב של תתי-תפריטים, שביניהם אפשר ללכת לאיבוד בקלות: סרטים עם או בלי כתוביות, יציאת הטלוויזיה פועלת או כבויה, התאמה למסך טלוויזיה רגיל או רחב ועוד. בEngadget- מציינים כי "ב2001- האייפוד היה מוצר של אפל, היום זה משהו שהיינו מצפים לקבל ממחלקת השרתים לעסקים של מייקרוסופט."
נגנים רבים גם מסתנכרנים עם תוכנת אאוטלוק או דומותיה ומציגים את לוח הפגישות, הערות, משימות ואנשי קשר, כך שהם מתחרים גם מול מחשבי כף-יד. יש נגנים שמגיעים עם משחקים ועם אפשרות להוריד אליהם משחקים נוספים. אפל, אלא מי, שידרגה גם את התחום הזה עם מערכת ההפעלה 2.0 iPhone שנמצאת בiPod- ובiPod- טאץ' ומנסה להציע אלטרנטיבה מסוימת לקונסולות המשחקים הניידות. בנוסף, אפשר להתקין בiPhone- וב- iPod טאץ' תוכנות שונות' שמוסיפות למכשירים כמה תכונות ואפשרויות.
הנגנים הקטנים מסתמנים כאלו שיירדו ראשונים מהבמה: נגני מדיה בעלי נפח של עד 4 או אפילו 8 ג'יגהבייט מציעים תכונות דומות או זהות לאלה שקיימות ממילא בסלולריים - גודל מסך, תמיכה בפורמטים וברדיו וכן הלאה. בשנים הקרובות יגיעו טלפונים כאלה ליותר ויותר אנשים.
בינתיים היצרנים מנסים להמציא מחדש את הנגנים הגדולים בעזרת תכונות נוספות. התוצאה, אגב, הולכת ומתקרבת למחשב זעיר, דוגמת הקונספט שמקדמת אינטל בימים אלו, של Mobile Internet Device (או בקיצור .(MID האם כאן טמון קרב ההישרדות הבא של נגני המדיה?