פרשת השבוע

התקווה הגדולה שתולה רשת בתוכנית הסאטירה החדשה שלה, "שבוע סוף!", מורגשת בכל פינה של הסט. שבעת הכוכבים - מיקס של שועלי דאחקות ותיקים וטריים יותר, לחוצים מעומס הציפיות, הודפים כל השוואה ל"ארץ נהדרת" ונחושים להדליק מחדש את מדורת השבט של ערב שישי. סוף שבוע לא רגוע

שמח על סט תוכנית הסאטירה החדשה של רשת, "שבוע סוף!". הרבה כישרונות מצטופפים יחד תחת קורת הגג הקומית החדשה. הצילומים למערכון "החנון והערס", פרודיה על נחשו־איזו־תוכנית, מתקיימים ביפו בשלהי החופש הגדול. מסביב לאנשי ההפקה רוחשים ילדים ערבים אחוזי סקרנות נלהבת. אחד מאנשי הצוות מגלגל לעצמו סיגרייה מתערובת טבק.

 

"מה זה, חשיש?" שואל אותו אחד הילדים, פעוט כבן שש.

"לא, למה, יש לך?", עונה לו איש הצוות, מבודח.

 

התקוות של רשת לערב הומור חורך טבלאות רייטינג, שישקם גם מעט את תדמיתה הפגועה לאחר כמה הרפתקאות לא מוצלחות בשנה האחרונה (מישהו אמר "גריז" ועינב גלילי?), מונחות במלוא כובד משקלן על שבעה קומיקאים, סופר גרופ מתפקע מכישרון (ועל התוכנית המשלימה, "אין בעיה" של רועי לוי). עליהם מוטלת המשימה לקרוע אתכם מצחוק, רגע אחרי שגמרתם לתקוע את הדג החריף של ארוחת שישי, תוך דקירות חינניות ומכוונות היטב אל גופה הרופס של החברה הישראלית על מצבם העגום של החינוך, התרבות והכלכלה שלה.

 

לחבורה אותה שלחו להביא קרשים למה שאולי אולי, אם הכל יתחבר, עשוי להיות מדורת שבט חדשה, משתייכים עידן אלתרמן ("לא לפני הילדים"), רותם אבוהב ("שידורי המהפכה"), אורי גוטליב ("עד כאן"), עפר שכטר ("עד החתונה"), דוד קיגלר ("הרצועה"), קובי פרג' ("הפיג'מות") ושני כהן ("דני הוליווד").

עופר שכטר. צילום: רונן אקרמן

 

בראש המערכת עומד העורך אוהד אשכנזי, לשעבר העורך של ערוץ ביפ, שחצה את הקווים מקשת לרשת והחל לפתח שם את מה שכולם ברשת מקווים שישאיר את מעסיקיו הקודמים פעורי פה. אשכנזי מגדיר את חברי הקאסט כ"שילוב של כוחות חדשים ופחות מוכרים עם כאלה שלא צריכים לעשות קאמבק, אבל שצריכים להמציא את עצמם מחדש". אתם תחליטו מי זה מה.

 

שישי בערב. תוכנית הומור. סופרגרופ. ידעתם שזה יבוא. ההשוואה הבלתי נמנעת ל"ארץ נהדרת", מפלצת הרייטינג של קשת. אני שואלת בזהירות על היחס לספינת האם של הדאחקות בחמש השנים האחרונות ומקבלת דלי של מחמאות מהול ברטינות על עצם ההשוואה. "זו תוכנית דגל", אומרת רותם אבוהב, "זה כבוד גדול להשתתף בה כקומיקאי, והייתי מאחלת לעצמי להיות שותפה. אסי כהן הוא אחד החברים הכי טובים שלי ויש שם את העילית של הקומיקאים.

 

אבל יש הרבה ערוצים, צריכת הטלוויזיה גדלה, אנשים רוצים לצחוק, אז הנה. יש פה עוד תוכנית. זה לא בא על חשבון מישהו אחר. מה שעושה תוכנית טובה זה כישרון פלוס כתיבה פלוס הביחד. לוקח זמן להגיע לזה. הם (ב"ארץ נהדרת" - א.א.) קוראים אחד את השני בעיניים. זו שאלה מתבקשת. בסדר. כבודם במקומם מונח. באהבה. הם אנשים מדהימים ומוכשרים, התמזל מזלם. אם תהיה השוואה זה כמו שתמיד ישוו בין חדשות ערוץ 2 ו־10. אבל זו לא מלחמה, אנחנו כולנו חברים".

דוד קיגלר. צילום: רונן אקרמן

 

אורי גוטליב: "הדבר היחיד שמפריע לי זה שאין לנו פרגון בסיסטם כאנשים, כישראלים, ואני רוצה להילחם בזה. אף אחד לא שומע ואומר 'בוא'נה, תוכנית חדשה, איזה מגניב'. אף אחד לא מגיב ככה. הקהל והברנז'ה ישר מחפשים להיות יותר חכמים וחזקים מאיתנו ולהגיד 'בעצם עשו כבר...'. זה לא דומה בטכניקה. זה לא דומה ל'ארץ נהדרת' ו'משחק מכור' ו'מועדון לילה'. זה דומה רק בכך שזו חבורת אנשים. באולפן אנחנו לא עושים חיקויים, אלא סאטירה על החדשות, בתור עצמנו. אורי, עופר, רותם. אני לא בורח משום השוואה והלוואי שנצליח כמו 'ארץ נהדרת', אבל אין דמיון פיזי־ענייני. זה לא שם".

 

אז מה כן יש שם? למשל, הרבה מערכונים על השכנות בלוח המשדרים הטלוויזיוני. חוץ מהמערכון על "החנון והערס" יש גם פרודיה על תוכניות לייף סטייל, שנולדה לאחר שיוצרי "שבוע סוף" ראו את קארין מגריזו מבועתת בשידור חי, משום שהמצלמה חזרה אליה מפרסומות מוקדם מהצפוי.

 

במערכון שמקניט בבירור את תוכניתה של שרון כידון, "דברים טובים בשבע", מגלמת אבוהב את דמות המנחה, שקיבלה את התפקיד כי בעלה הוא ביג שוט בערוץ ומנסה לשמור על אופטימיות כשמולה הכל קורס. במערכון משתתפים גם קיגלר בתור סופר שכתב ספר בשם "סופר עשיר, קוראים עניים", המכניס לו הון עתק במסווה של רצון להעצים את קוראיו, המלבישה של מושיק עפיה, אותה מגלמת כהן ("פשוט קצת קשה לו עם שרוכים וכפתורים") והגרפולוג הנשי־משהו אותו מגלם אלתרמן.

חוץ מזה יש מערכון על מפיק ערמומי, אותו משחק פרג'.

 

למפיק קראו בתחילה עמירם ירדני, אולי שילוב של עמירם גרוס וטמירה ירדני, אבל מכיוון שאף אחד לא רוצה להסתבך עם קיסרית הרייטינג והבידור הוחלף שמו לדני פאדן, שם שמרפרף קלות לדני פארן, סולטן הטלנובלות ("האלופה", "טלנובלה בע"מ"), ומאחר שגם עימו כדאי לשמור על יחסים טובים, התייצב לבסוף שמו של המפיק על "מנשה גולן", כי עם מנחם גולן אף אחד לא מאחל לעצמו לעבוד כנראה.

 

החבורה יודעת גם לצחוק על עצמה וכך אנחנו מקבלים מערכון משעשע מאוד הנקרא "אלופת הכדורסל", שבו מגלם שכטר כוכב כדורסל נמוך במיוחד, הנאלץ לטפס על סולם ולהחליף נורה כדי לעמוד באותו גובה עם שאר השחקנים. בין המערכונים תקבלו פאנל סאטירי המצטלם באולפן, במסגרתו מביעים חברי הקאסט את דעתם האישית על אירועי השעה בפוליטיקה ובחברה הישראלית (בלי חיקויים של פרס, מופז וכל אלה. צאו מזה, זה לא "ארץ נהדרת!"), בעזרת הכותבים יגאל שפירא, אורי כץ וחן אביגדורי, שאחראים בין היתר על "הישראלים" ו"גלגל החדשות". נו, שיהיה בהצלחה הפעם.

שבוע סוף, תמונה קבוצתית. צילום: רונן אקרמן 

 

אוהד אשכנזי מתנדב לספר על מקורות ההשראה והמאמץ לייצר משהו חדש בעולם שבו קשה מאוד לחדש. "יגאל, אורי ואני ישבנו חודשיים מבוקר עד ערב וראינו כל מיני דברים מהארץ ומהעולם וזה הדבר השני שהגענו אליו. אני מבסוט שזה באמת חדש. אני לא אומר שלא יהיו אלמנטים או פינות שדומים לדברים שכבר ראינו. זה בידור, אבל המכלול חדש וזה טרי ומרגש, כי לא עשו את זה קודם".

 

אתה מרגיש את מכבש הלחצים על הראש שלך לייצר מדורת שבט חדשה לערב שישי?

 

"הציפיות ברורות לי ואני הראשון שאומר שהן לא ריאליות. אני לא בעניין של הנמכת ציפיות, אבל התוכניות האלה לא מתחילות בבום. גם 'ארץ נהדרת' התחילה לתפוס בתוכנית השלישית או הרביעית. צריך גם לזכור שימי שישי כבר לא מה שהיו. הם עברו התעללות של לוח שידורים לא יציב, וייקח זמן להחזיר אנשים לשישי. אני אשפוט את עצמי אחרי שנהיה חודש באוויר. הפחד שלי הוא על הקאסט. אני רוצה להגן עליהם, כי אני זה שהרמתי להם את הטלפון. עוד לפני הרייטינג והכל אני דואג להם ורוצה שימשיכו ליהנות".

 

אשכנזי מספר לי מה יהיה בחלק הסאטירי של התוכנית, שבה ישחקו הטאלנטים את עצמם. גוטליב למשל, פורץ כל שבוע למחשב של פוליטיקאי אחר ומציץ להנאתו. יש פינת סקרים של שכטר, פינה בה עונים על שאלות שנשאלו בחדשות. אשכנזי מסביר שעם הזמן המערכת לומדת איזה פאנצ'ים מתאימים לאיזה טאלנט. אלתרמן למשל, לא אוהב לרדת על סלבריטאים אחרים, אבל לשכטר זה לא מפריע בכלל. דברים קשים נותנים לרותם להגיד, כי "יש הרגשה שמותר לה".

 

מאחורי הקלעים הקאסט נראה מגובש ושופע פרגון הדדי. אלתרמן החליט לטוס לפראג להופעה של ליאונרד כהן. כששמעו על זה החליטו פרג' ("שמעתי שבאתיופית זה אופניים") וגוטליב להצטרף אליו. החבורה העליזה ארזה איתה צוות צילום וכך נולד מערכון המסתלבט על הוראות האזהרה לישראלים בחו"ל.

 

אלתרמן: "זה הרבה יותר מקלישאה של מדהים. זה עונג צרוף. זו פעם ראשונה מאז 'פלטפוס' שיש לי הרגשה כזאת, שמיד אחרי הצילומים אני יכול לנסוע לאי בקריביים עם כולם. זה נורא חשוב".

 

חושש לקראת עליית התוכנית? לחוץ?

 

"היום אמרתי ליגאל שפירא (אחד הכותבים) שאני ממש נרגש, כאילו הרבה זמן לא היה לי משהו כזה. 'לא לפני הילדים' היה כיף גדול אבל היא היתה קצת תוכנית נישה. פה זה שישי בערב, הכי מדורת השבט, וזה אולפן ומערכונים, וזה ממש מרגש אותי. לא רק שאין לי חרדות, אלא שאני ממש אופטימי".

 

מה קל לך יותר לעשות, מערכונים או פאנל סאטירי?

 

"יותר נוח לי עם מערכונים ודמויות. אני רגיל לזה ואוהב להתחפש. אקטואליה וסאטירה פוליטית הרבה יותר מאתגרות אותי. אני מרגיש עם זה פחות בבית וזה עושה את הכל מעניין".

 

עוד אחד שמרגיש עם זה פחות בבית הוא עפר שכטר. הוא חתום על חוזה טאלנט של רשת, לכן אל תופתעו שהוא חורש את המסך שלכם כמעט כמו יונית מינוס הקשיחות. על הסט הוא מסתובב בבגדי חנון מושלם, כולל מכנסיים מתוחים עד למעלה, משקפיים וסנדלים וגרביים קומפלט, אבל מתחת לשלייקס ולפאה מבצבץ לו חשש קטן.

 

שכטר: "בפן האישי מלחיץ אותי האם אצליח להשתלב באנסמבל המכובד של השחקנים. יש להם קילומטראז' עצום ויש לי חרדת ביצוע, כי זה מסוג הדברים שאני לא כל כך מנוסה בהם. בעבודה עצמה אני מרגיש יותר לחוץ מבדרך כלל, בגלל המערכונים".

 

אבל עשית כבר מערכונים, ב"כפיות".

 

"כן, אבל פה יש פאות ואיפור ואני לא כל כך מנוסה בזה. ב'כפיות' זה היה יותר אנשים רגילים בסיטואציות משעשעות. זה סוג אחר של משחק. צריך להקצין דברים, לשנות את הדיבור, הבעות הפנים, לעשות דברים שיותר קשה לי לעשות. אני אוהב לשחק אנשים רגילים, זה לא בא לי בקלות, אני מתאמץ".

 

שכטר דווקא משחק אותה בגדול, לדעתי. מביא טונות של קסם טבעי לכל פריים . אבל מי שמתפוצצת על הסט היא אבוהב, שמצליחה להכניס לכל דמות שלה גם הומור וגם נשמה. אל הסט היא מגיעה אחרונה, כיוון שבאה היישר מיום צילום לעונה השנייה של "מעורב ירושלמי" (של קשת), שם היתה לה על הבוקר סצנה מרגשת שבה נאלצה למרר בבכי. מול עיניי המשתאות היא הופכת לדמות של תסריטאית פקאצה בטלנובלה. בין לבין היא בודקת עם חברתה למופע המשותף, ענת מגן שאבו, מתי ההופעה הבאה ודואגת גם לשני ילדיה.

 

איך גויסת לתוכנית?

 

"הייתי בבריכה עם שני הילדים, אז התגובה היתה 'אני אדבר איתכם בערב'. כל פעם שמציעים לי מערכונים זה מרגש אותי, אבל הייתי צריכה להבין את הקונספט".

 

ממה חששת?

 

"לא חששתי, אבל לא הייתי חלק מהפיתוח ורציתי לדעת לפני שאני מתחייבת. אבל יש פה הרבה מערכונים מאוד מושקעים ואולפן, ואני מאוד שמחה".

 

איך את מצליחה לעבוד במקביל גם כשחקנית קומית וגם כדרמטית בלי שיתייגו אותך?

 

"זה גם בחירה נכונה של תפקידים וגם, זה עולה לי עכשיו בראש, שאני אף פעם לא הייתי מטאור וכנראה גם כבר לא אהיה. יש משהו במטאור שגורם לקהל לתייג אותו מהר. אני עשיתי תפקיד פה, ועוד אחד שם, ועוד אחד ועוד, וזו עבודה על תפקידים שנבנתה רוחבית, אז לא פרצתי עם משהו ואמרו 'מצחיק', אלא זה נבנה לאורך זמן".

 

מה תחושות הבטן שלך לפני העלייה לאוויר?

 

"אני יכולה להגיד שההשקעה כאן מאוד גדולה, הרבה זמן לא השתתפתי בכזו תוכנית מושקעת. מקווים לתוצאה טובה, אנחנו צוחקים מזה, יש כאן אנשים שכבר עשו דברים קומיים בחיים שלהם. אבל אם הייתי חושבת מה יגידו לא הייתי עושה כלום".

המערכונים, יש לציין, אכן מושקעים ונראה כי בכסף הזה רשת יכלו לבנות את מתחם "מפרץ האהבה" על הירח, לו רצו. עוד אחד מהגוורדיה הוותיקה שנקרא אל הדגל הוא אורי גוטליב, שחתם אף הוא על חוזה טאלנט ופינה את מקומו ב"עד כאן" של yes ליעקב כהן. גוטליב הוא אחד האנשים המקסימים ביותר בתעשייה, תמיד נינוח, נטול פוזה ומשועשע.

 

זה שונה מדברים שעשית בעבר?

 

גוטליב: "זה שונה, כי זה מבוסס על חבורה שעושה ביחד דברים שהם מעבר להערות על המצב באולפן. זו חבורה שלכל אחד בה יש תפקיד. זו חוויה מגניבה של שותפות".

 

פה אתה יכול יותר להשתולל?

 

"אני חושב שאם הייתי ממשיך ב'עד כאן' גם שם הייתי משתולל ופה אני בהחלט משתולל. יש אופציות בלתי נדלות להומור. אני תמיד רוצה לעשות את זה כדי להגיד משהו, וזה תמיד בכיוון של סאטירה חברתית. אבל גם סאטירה פוליטית חשובה. במצב אחר אולי אפשר היה לוותר עליה, אבל לא היום".

 

במה אתה טוב יותר ובמה פחות?

 

"יש משהו שאני מאוד אוהב לעשות, דמויות קטנות במערכונים של אחרים. אני בכלל רוצה להיות נהג מונית. כשיוצאים כל החבר'ה לים ביום שישי אני רוצה לחתוך סלט. שעה. אני עושה סלט סבבה, מושקע. אלתרמן ולי משחקים כאן שתי דמויות של זקנים, מערכון שהוא תוכנית אירוח בבית אבות. בכלל, אני מחכה לזקנה. בא לי לא לפחד יותר ובתור זקן אין ממה לפחד יותר, אפשר להתחיל לחיות".

 

יש לכם סיי לגבי הטקסט?

 

"זו מערכת חדשה, הטקסטים מאוד מושקעים. יש עשרה תסריטאים, שניים ראשיים ועורך, אבל יש לנו סיי, הטקסט מגיע ובודקים אותו, אבל כרגע אין צורך באלתורים".

 

אתה כותב?

 

"אני מפנטז כרגע על מופע והתחלתי בקטנה לעבוד על זה. זה מפחיד אותי אבל אני רוצה. לא עשיתי לבד סטנד־אפ ואני אגיד כל הזמן מה שאני רוצה להגיד".

 

הכתבה המלאה בגליון החדש של פנאי פלוס