על מה חולמים הילדים?

בימים אלו של איחולים, שאיפות וחלומות לשנה הבאה - אספנו כמה ספרים עם שאיפות של ילדים. למשל, ילד אחד שרוצה גלידה, ילדה אחת שלא החליטה מה היא רוצה ואחד שרק רוצה שלא יפריעו לו לזחול. תעשו מקום

שנה חדשה הגיעה ואיתה האיחולים להגשמת השאיפות של כל אחד. מה רוצים ילדים קטנים, למה הם משתוקקים ואיך הם רואים את עצמם כמבוגרים? רצון גדול או קטן, רצון שנחשב הגיוני וכזה שבועט במוסכמות. חלום שמקומו בעולם הדמיון והפנטזיה ומנגד משאלת לב מעשית ופונקציונלית. הכל כאן עניין של "מה אני רוצה". הנה כמה ספרי ילדים על ילדים עם שאיפות.

 

הכי הייתי רוצה להיות...

לא רק סבתא מיכל שואלת את הילד שבסיפור מה יהיה כשיגדל. השאלה הזו עוברת מדור לדור וכל פעם מכרכם ילד קטן את פניו וחושב לעצמו ביאוש: "מה הם רוצים ממני?"

 

ובאמת, מה כדאי להיות? אולי איש מחשבים? לא. "הוא יוצא בבוקר וחוזר מאוחר ואולי בגלל זה יש לו אוטו יקר". אולי כדאי להיות מנהיג? לא. למה? "כי מנהיג 'מחליט החלטות (לפעמים בלי סיבה) ומסביר: זה למען הדור הבא'". אלטרנטיבת החקלאי,שנראה כמו אריק שרון בימיו הטובים, יורדת מהפרק כי: "אבא אמר שהחקלאות בצרות והכי נורא הוא הריח של הקקי".

 

סוף הסיפור: הילד מחליט לא להחליט ומסביר את החלטתו לסבתא מיכל בכובד ראש המתאים למבוגר: "איך אפשר בגיל כזה לבחור מה להיות? כדאי שתביני, שיש לי עוד זמן ואני עסוק בלהיות קטן". צודק.

 

• מאת: יונתן יבין, נבו זיו. איורים: נעמה פלג.  

 

לזחול למרחקים

מה רוצה בסך הכל דן? לא הרבה. רק לזחול בלי הפרעה. לזחול למרחקים. הוא לא אוהב קירות וסורגים של מיטת תינוק ולול, כי הם מפריעים לו לזחול. חלומו לזחול למרחקים מתחיל להתממש כשהוא יורד לגינה עם אמא.

 

כשהכביש המסוכן מונע ממנו להמשיך ולזחול, הוא עומד על דעתו ורצונו ולא מוותר: "דן בכה וגם צעק בקול גדול כי דן רצה לזחול למרחקים ולא יכול".

 

הישועה הגיעה כשאמא נוסעת איתו לים. שם מתחיל המסע הגדול: "ודן זחל, זחל רחוק, עד למרחקים דן יכול לזחול. דן גדול וכשהגיע למרחקים, למרחקים הירוקים, הסתובב וחזר אל אמא".

האיורים שופעים חום. ואמא, לשם שינוי, היא אשה גדולה גדולה. כמו הרבה אמהות אוהבות.

 

• מאת נטע הוכמן. איורים: לנה רבנקו.

 

ברונו חולם על גלידה

אם דן רצה לזחול למרחקים. ברונו כלב הצייד, רצה ללקק גלידה קרה כמו כל החברים שלו. ברונו, הוא אחד מגיבורי סיפורי זן לילדים שעל פי הגדרת המחבר: "אחת מתכונותיו היא מחסור במשמעת עצמית והתקפי זעם".

 

יום חם אחד, כשסחב ברונו כד מים מהנהר לבית המורה שלו, הוא ראה את חבריו מלקקים גלידה: "בבקשה סן-ברנרד, נורא חם לי, אני כל כך רוצה גלידה". כולם מסרבים לו. המפנה בעלילה מתרחש כשברונו מציל את גילברט הבונה מידי קוף וגריזל הדוב, שמציקים לו ורוצים לזרוק לנהר את ספריו. את גילברט מגדיר המחבר כ"למדן ובעל ידע רב, אבל הנסיון המעשי שלו דל".

 

עכשיו, כששכח את הרצון העז לגלידה, כי היה עסוק בעזרה לחברו, מקבל ברונו גלידה בלי שביקש והתחנן. מהו מוסר ההשכל על פי תורת הזן? חשוב למקד את תשומת הלב במה שעושים בהווה, בלי לתת לדברים אחרים להסיח את הדעת. האיורים צבעוניים ומדוייקים.

 

• מזן ועד זנב - סיפורי זן לילדים. כתב: פיטר ויטפילד. איורים: ננסי בוינגטון.

 

את לא מוכרחה לעוף אם את לא רוצה

את הספר המופלא הזה קראתי אין ספור פעמים. בכל פעם בכיתי וחייכתי. בכיתי וחייכתי. מה מבקשת חתולה שהלכה לאיבוד בלילה? חתולה לבנה ששפר עליה מזלה ופיות חברותיות אימצו אותה לחיקן, נתנו לה במתנה את השם: "עננת הכסף" וזוג כנפיים לבנות, שקופות, שבעזרתן היא עפה רחוק בשמיים.

 

לפיות החברותיות היה תפקיד חשוב מאוד: הן אספו לביתן גורים אבודים והיו מפרסמות "מודעות כל כך משכנעות בעתונים, עד שאנשים היו באים למערכת העיתון, ששם השאירו הפיות החברותיות את הגורים תלויים בתוך גרביים על קולב המעילים ולוקחים את כל גורי התינוקות האבודים לבית שלהם".

 

גם עננת הכסף רצתה למצוא בית ומאמצים שיקראו לה "מיצי" או קיצי", שמות של חתולות שגרות בבית אמיתי ויש להן סלסלה, קולר ועכבר גומי למשחק.

 

ולכן, כשהפיות שאלו אותה: "איך זה לעוף איתנו? נכון כיף? עננת הכסף לא חשבה שזה כיף", היא העדיפה להיות שייכת למשפחה ולחיות בבית אמיתי.

 

אבל, לחיים יש רצון משלהם ולחייה של עננת הכסף נכנס תינוק אדם קטן שהלך לאיבוד, וירגיליוס שמו: "אני רוצה שתאמצי אותי ואף פעם אל תעזבי אותי, אף פעם, לעולם". חשבה עננת הכסף וחשבה ומצאה שזהו רעיון טוב: "כי לאמץ מישהו אתה לא מוכרח להחליט עם כנפים או בלי כנפים. מי שאתה מאמץ, מוכרח לקבל אותך כמו שאתה".

 

סופו של הסיפור הוא משפחה חדשה, אחרת, ממה שביקשה עננת הכסף. אבל משפחה, עם אמא אוהבת ומסורה ותינוק שלא נשאר אף פעם לבד "כי בשום פנים אסור להשאיר תינוק לבד בלילה ובוודאי לא תינוק אבוד, כי תינוק שהיה פעם אבוד לעולם לא שוכח את זה".

 

מפעים, מרגש וטומן בחובו כל כך הרבה אהבה, חמלה, אמפטיה והרבה הזדהות עם בעלי חיים באשר הם. האיורים של רוני טהרלב מעצימים את הכתוב.

 

• מאת נורית זרחי. איורים: רוני טהרלב.

 

אורלי נעמה אלקריב - מידענית (M.A), מייסדת ומנהלת "דרך המילים" - מרכז נעמה למידע חברתי, המפיצה מידע להורים, משפחות, גני ילדים ומרכזי-הורות.