הוא תיאר לי מראש איך הוא מסיים מערכות יחסים

הצד ההרפתקני, אולי "הטיפולי" שלי, אמר לי שזה לא סתם בחור מתוסבך, אלא בחור משכמו ומעלה, עדין ורגיש, מורכב ומעניין, הרבה יותר מעניין מכל הדייטים הצפויים והשיגרתים שמחכים לי בחוץ. אז נשארתי, בניסיון להוכיח לו ולי שאהבה בינינו אפשרית

בסיפורי האגדות שהקריאו לי בילדותי סופר על הנסיך שמציל את הנסיכה ממגדל השן בדיוק לפני שהמכשפה הורגת אותה. אני כנראה התבלבלתי, כי הבנתי שהנסיכה היא זו שתציל את הנסיך. חשבתי שגם אני יכולה לפגוש נסיך יפה תואר ואצילי ששרוי במגדל השן, ושדווקא אני זו שתציל אותו מעצמו.

 

לפני כמה חודשים הכרתי אותו. בחור מרשים, מצליחן, שאפתן ומוערך. לרגע היה לי נדמה שזו אפילו "אהבה ממבט ראשון". התחלנו לצאת. מיד נראה שהבחור שונה מרוב הבחורים שהכרתי, הכל בו היה חדש ומרענן, מהשיחות שניהלנו שעות בטלפון, הדרך בה השקיע והרשים אותי בדייט הראשון, אפילו העובדה שלא מיהר לנשק אותי היתה מרגשת ומבטיחה. נשביתי בקסמיו.

 

בד בבד הרגשתי שיש משהו חשוד בבחור. לא יכולתי לשים על כך את האצבע, אבל הקסם שהיה באוויר היה מעורב בקמצוץ של ניחוח רע. נראה היה שהבחור מנסה להרשים אותי מאוד, ועל פניו נותן את כולו לקשר, אבל מנגד התעורר בי הספק שזהו בחור שעושה את דברים מכיוון שהוא למד שכך הם אמורים להתנהל. לא נראה לי שמעשיו נעשים מכיוון שלבו ונפשו צמאים לאהבה ולסיפוק בת הזוג.

 

הוא הודה שלא בטוח שהוא מסוגל בכלל להתאהב

אדגיש, לא יכולתי לזהות זאת בוודאות, רק התעורר בי ספק קל שזה המצב. ומכיוון שכך, לא מיהרתי לסיים את הקשר, אבל כן העליתי את הנושא בפניו. והוא ללא היסוס התוודה:- הוא מעולם לא היה בקשר אמיתי, לא התאהב והכי חשוב - לא בטוח שהוא מסוגל לכך.

 

שאלתי אותו כיצד הסתיימו הקשרים הקצרים שהיו לו עד עכשיו, והוא השיב במלוא הכנות. בנות זוגו לשעבר התלוננו שהוא לא נמצא כל כולו בקשר, והוא השיב להן שזה מי שהוא, הן יכולות להחליט אם הקשר מתאים להן או לא. הוא הודה שזו בעצם היתה דרכו לגרום לאותן בחורות להיפרד ממנו - כי הוא פשוט לא היה מסוגל לעשות זאת בעצמו. הוא ידע מראש שהן לא יקבלו אותו כך.

 

בהמשך הוא הזהיר אותי שלדעתו יש סיכוי שלעולם לא יוכל להתאהב, אבל הוא מאוד רוצה להאמין שכן. למרות כל זאת הוא רוצה בי, אמר. הוא הוסיף שהמקרה שלנו שונה, שסיפר לי את כל זה לא כדי שאפרד ממנו, אלא רק כדי שאדע מיהו באמת. אמר שהוא מאוד רוצה להתאהב בי ומאוד רוצה לתת לקשר בינינו הזדמנות. לכאורה, נסיך שבוי במגדל השן.

 

הצד השקול וההגיוני בי קרא לי לברוח כל עוד נפשי בי

התלבטתי רבות. מצד אחד הצד השקול וההגיוני בי קרא לי לברוח כל עוד נפשי בי ולא להביט לאחור. אבל הצד ההרפתקני, אולי אפילו "הטיפולי" שלי, הזכיר לי שזהו לא סתם בחור מתוסבך, זהו בחור משכמו ומעלה, עדין ורגיש, מורכב ומעניין, הרבה יותר מעניין מכל הדייטים הצפויים והשיגרתים שמחכים לי בחוץ. אז החלטתי למי מהצדדים להקשיב: מיד למחרת קניתי כמה סטים של הלבשה תחתונה ויוקרתית. הנסיכה יצאה להציל את הנסיך השבוי.

 

כשנפגשנו התגנדרתי ולבשתי את אחד מהסטים היוקרתיים. החלטתי שאני יכולה לברוח כמו פחדנית, או לתת פייט ולא לוותר, להוכיח לי ולו שאהבה בינינו אפשרית. אנחנו עוד נתאהב ונחיה באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

 

מאותו יום התגנדרתי בכל פעם שנפגשתי איתו. לא ויתרתי, נתתי את כל כולי, כל הזמן. נתתי לו את ליבי, ציפיתי שהוא יישבה בקסמיי ואני ארקח תרופה למחלתו. ולמרות שסימני אזהרה ליוו אותי כל הזמן, הגעתי עד הקצה, כבר לא יכולתי לחזור אחורה, התאהבתי בו לחלוטין.

 

התוודיתי בפניו על אהבתי (לא שניתן היה בכלל להסתיר זאת). וכפי שהבחור הבטיח – הוא גם קיים. הוא השיב את פניי ריקם, הוא לא ענה שגם הוא אוהב אותי. הוא אמר שהוא לא יכול להתאהב. הלוואי שבעתיד יוכל, אבל בינתיים לא.

 

הנסיכה פגשה את המכשפה ששבתה את הנסיך.

 

לא ויתרתי. הצהרתי שאלחם על אהבתו, הכרזתי מלחמה והתכוונתי לנצח. אמרתי שאני מקבלת אותו כפי שהוא ואחכה עוד, כי יש בי תקווה שהמצב ישתנה. הוא הסביר לי שוב ושוב שכך הוא, לא יכול להתאהב. שאני יכולה לקבל אותו כמו שהוא - או לוותר.

 

הנסיכה נלחמת במכשפה.

 

ואני עיוורת מאהבה, לא ויתרתי. וגם לא הוא, הודיע לי שעכשיו גם הבין שהוא אולי גם לא בנוי לקשר רציני, ואני עדיין מוזמנת לקבל אותו כפי שהוא. או לוותר. הוא יקבל כל בחירה שאקח.

 

אז ויתרתי. את זה כבר לא יכולתי לקבל. ויתרתי עליו, כי הוויתורים על עצמי שעמדתי מולם היו קשים מדי. הרגשתי שאני מפספסת משהו, גם את עצמי, וגם חלק מהותי בסיפור הזה.

 

הנסיכה ויתרה בקרב וחזרה על עקבותיה.

 

חזרתי הביתה לבד בחושך, גילגלתי בראשי שוב ושוב את מה שהיה. לאט לאט התפזר הערפל הזה, שמשיג את כל אלה שמתאהבים ומעוור אותם. הבנתי – ההבטחה התממשה. הוא הרי נפרד ממני בדיוק כפי שסיפר ותיאר לי עוד בתחילה. הציע לי לקבלו כפי שהוא, בזמן שידע שלא אוכל להסכים.

 

אני לא מתחרטת על שהיה. אמנם כביכול נפלתי בפח. הפח שאהובי בעצמו כרה והזהיר אותי מפניו. אבל אני לא מתחרטת. אהבתי, ניסיתי בכל יכולתי. נתתי את עצמי ואת לבי והנחתי אותם בידה של המכשפה - ולא פחדתי.

 

ניצלתי בזמן. לפחות את הלקח למדתי: נסיכים ונסיכות יש באגדות, ואני אשמור מהיום על מקומי. לא אתיימר להציל אף אחד, אחכה בסבלנות עד שאמצא בחור נחמד שיזמין אותי לדרינק שיגרתי בפאב שכונתי, לא לסיבוב על הסוס הלבן, ובטח שלא למגדל השן.

 

האימייל של אפרודיטה

 

• רוצים לקרוא עוד על התמודדות עם אהבה נכזבת?