בלבול עירוני

מה יש לאוצר אנדרו רנטון עם אידיאולוגיות ציוניות, אילו שפנים נשלפים מהכובעים, ומה החיים קשים גם בלי חוויות עירוניות דרך אמנות. טלי כהן גרבוז היתה באירוע המרכזי של Art TLV והיא מלאת שאלות. וגם ציפיות

1. לפני הרבה שנים ישבתי עם רוברט פרנק, אחד מגדולי הצילום האמריקאי, שהיה מגיע לכאן לתקופות הוראה. אחרי שראה הרבה מאוד צילום מקומי, וגם צילם כאן בעצמו, הוא אמר לי בדכדוך: "אני לא מבין למה הכל כאן כל כך לא מסודר. כל כך מוזנח ומעורבב". נדמה לי שזה משהו שאנדרו רנטון קלט במפגש עם תל-אביב. והוא החליט לעשות עם זה משהו.

 

2. אנדרו רנטון הוא אוצר נחשב ומוערך, שהוזמן לאצור את התערוכה Open Plan Living בהלנה רובינשטיין. התערוכה  שנפתחה אמש היתה אמורה להיות המרכזית והמעונבת מבין כל אירועי ה-Art TLV. משתתפים בה אמנים רבים, ישראלים וזרים, ביניהם שמות ידועים ומעוררי ציפייה כמו: שרה לוקאס, מנאל מחמיד, יעקב מישורי, מארק טיצ'נר, רוזמרי טרוקל, קרן ציטר, דנה לוי ועוד.

ציור: שי אזולאי

 

3. וכך כתב האוצר: "פרויקט Art TLV מתחיל במסע... אל לב העיר תל-אביב. Open Plan Living היא תערוכה שכותרתה מזכירה במעומעם אידיאולוגיות ציוניות שהיו תקפות בעבר. הכותרת היא מעין קלישאה בורגנית המציעה סוג של סגנון חיים עכשווי אופטימלי. כמו כן, היא מאזכרת תבניות ארכיטקטוניות, כמו הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי, שמהוות נקודת ציון ביסודה של תל-אביב".

 

4. את הדברים התמוהים האלה אפשר להבין לאשורם, רק אם מניחים שחלק נכבד מתקציב הטרום-ביאנלה הזה קשור בחגיגות ה-100 של העיר. אם לא - מה זה אמור להביע, אם לא את הבלבול הפשוט והמובן שאוחז בכל אדם בעל חוש אסתטי כלשהו, הנוחת מבחוץ לתוך סגנון החיים המקומי?

Rosmarie Trockel, thea Djordjaze

 

5. את חוויית הבלבול הלא כל כך נעימה עבר כמעט כל מי שהגיע לפתיחה. אפשר לומר שהיא היתה שיחת הערב. מי שלא רכש קטלוג נאלץ להסתפק בדף נייר בגודל 4A, עם שמות המשתתפים ועבודותיהם על פי קומות. מלבד שמות הקומות והמילה החשובה "מדרגות", כל השאר הופיע באותיות קטנות ובאנגלית בלבד.

 

לתשומת לב המארגנות: טקסטים המלווים אירועים כאלה מופיעים תמיד בשפת המקום ובתרגום לאנגלית. ביטול השימוש בעברית בטקסטים ובדברי פתיחה מסגיר רגש נחיתות פרובינציאלי מיותר ולא מוצדק.

 

6. כפי שהובטח, העבודות אמנם קשורות ביניהן בקשר רופף ביותר, וזה בסדר, לא מוכרחים. חללי התצוגה של הלנה רובינשטיין, שכל כך הרבה אפשר לעשות בהם, התמלאו בדברים של תלת ודו מימד, באובייקטים שהתיישבו בנישות נסתרות, ובעיקר במשהו שאין לו מרכז ושוליים. ניסיון מעניין לשחזר חוויית חיים עירונית דרך אמנות. לא בטוח שאנחנו זקוקים לזה. החיים קשים גם ככה.

צילום: דנה לוי

 

7. ממש לאחרונה התבשרנו על אופנה חדשה, של הצגת עבודות אמנות ללא שמות היוצרים לצידן. זה נחמד כשמדובר באירוע מכירה התנדבותי. זה נסבל, אולי, בתערוכה קבוצתית קטנה, של חברים שעושים Sharing. זה מעצבן בתערוכה עם עשרות משתתפים, שגם ככה נבנתה, מבחינה אידיאולוגית כמובן, כמשהו שמזכיר במעומעם משהו. ראו בהמשך טקסט האוצר: "ייתכן ונשמתה של תל-אביב אינה נמצאת באותן יצירות מופת מודרניות, אלא בדרך בה תושביה ייצרו סביבן בריקולאז' המחבר אלמנטים שונים, על מנת להתנתק מהמסורת הקיימת ולהמציאה מחדש". אכן, בריקולאז'.

 

8. יש משהו מעליב בעניין הדמוקרטי הזה, של תצוגה ללא שמות. בפתיחה אנשים אמרו בשקט שזה לא מכבד את האמנים, אבל אולי הם התכוונו גם לעצמם. פתאום אין קונטקסט. מסתבר שלהקשר, להיכרות עם ההיסטוריה של אמן, עם הביוגרפיה שלו, יש משמעות במפגש עם עבודה. וכבר נפתח מחדש דיון כל כך חבוט: ממש ברגע זה מישהו בגדרה גילה שהוא יודע לצייר בדיוק כמו מאטיס, ובכל זאת הוא לא יהיה מאטיס, ואפילו לא יהיה צייר. כדי להבחין אמנות מאומנות צריך לזהות תהליך: התחבטות, זמן, הקשרים תרבותיים. אחרת זה לא מעניין.

 

9. בגן יעקב הוצגו (וימשיכו להיות מוצגות כל ערב) עבודות וידאו, ביניהן עבודה יפה, גם אם לא חדשה, של האמן האיטלקי ממוצא אלבני, אדריאן פאצ'י, שארבעה צילומי סטילס מצוינים שלו מוצגים בתערוכה. "תאמין לי, אני רק אמן", חוזר פאצ'י שוב ושוב מול חוקר משטרת מילאנו, שמאשים אותו בהתעללות בבנותיו, בגלל שהשתתפו בעבודות הווידאו שלו. פאצ'י עוסק בעיקר בזרות של להיות אמן, ועוד אלבני באיטליה, שכבר מואסת במהגרים.

 

10. ובכל זאת, אנחנו בעד, כי חובתנו האזרחית היא להיות סבלנים וסלחנים. זו רק התחלה, ואם יהיה לה המשך צפויות לנו ביאנלות לאמנות, שמשמעות קיומן היא יותר אינטראקציה בין אמנים, אוצרים ושווקים פוטנציאליים. אנחנו בעד, כי בתערוכה המרכזית בהלנה רובינשטיין יש גם עבודות טובות. הן זרועות בה במקריות, צריך לצלוח את החידון כדי להקדיש להן זמן.

הפתיחה הרשמית של ה'קדם-ביאנלה' הזאת תהיה במוצאי שבת.

 

מלבד התערוכה בהלנה רובינשטיין, ייפתחו עוד תערוכות באירועים ומסיבות שיתקיימו בשדרות רוטשילד ובעיקר בנחלת בנימין. במוצאי שבת ב-22.30 תופיע מירי אלוני ב'בלקוני', נחלת בנימין 5, כאורחת של האמנית אירית חמו. חמו הזמינה את אלוני לשיר את "מר גוסקין" ועוד שירים מהתוכנית הנפלאה של להקת "אחרית הימים", שאלוני היתה סולנית שלה.

 

ובינתיים, שפנים ממשיכים להישלף מכובעים, כמו הופעתו המפתיעה של האמן הבריטי, אניש קאפור, בשמי ארצנו, כאורח קרוא שעתיד להציב בעיר פסל לכבוד חגיגות המאה.

 

ArtTLV _08 / Open Plan Living ביתן הלנה רובינשטיין וגן יעקב - תל-אביב