רזלת ולאללת

כמו בסרט "שבעה" של רונית ושלומי אלקבץ, שם הן מגלמות אחיות, כך גם בחיים: רק תשימו את אוולין הגואל ואת רובי פורת שובל בחדר אחד ותקבלו זיקוקין

את המילה הכי קצרה במרוקאית אי אפשר לכתוב. זהו הקלאק המגניב בפה, זה שדמותה של רובי פורת שובל בסרט "שבעה" של רונית ושלומי אלקבץ מוציאה באופן טבעי דרך מפגש של הלשון עם החיך העליון כדי להביע התנשאות, זלזול או סתם מורת רוח. פורת שובל שלפה את זה כשנפגשה עם אוולין הגואל לעשות מאצ'ינג, בדיקה האם החיבור שלהן כאחיות יעבור על מסך. השתיים נסחפו יחד לסצנה שבמהלכה דנו בסוגיה האם יש בעולם גבר שלא רוצה להתחתן, ולפתע נשמע הקלאק מתוך פיה של רובי.

 

והקלאק היה לקליק, סימן חד משמעי כי העסק הזה עובד. כמה חודשים אחרי, השתיים מתאחדות בהתרגשות לקדם את הסרט שהפך אותן לאחיות והגריל לאוולין מועמדות לפרס אופיר בקטגוריית שחקנית המשנה. גם אני מתרגשת, בעיקר כי אני חושבת שאשמע שוב את הצליל הממכר, אבל רובי מקפידה לציין בפניי שהוא לא שלה: "זה היה חלק מהבחירה שלי לדמות, משהו שמאפיין אותה ולא אותי. זה משהו באטיטיוד, ג'סטה של מרוקאים שאי אפשר לתרגם".

 

אוולין: "אצל מרוקאים יש הרבה דברים כאלה. אפשר לעשות מהם סרט אילם, לא צריך מילים. אני ורובי מסמסות אחת לשנייה דברים כמו 'קחחח' וזה אומר הכל".

רובי: "בכלל, יש לנו הרבה תקשורת לא מילולית. בזמן הצילומים היו מצבים שכבר לא היה צריך לדבר, רק להרים יד או גבה וכבר ידעתי מה היא חושבת, צחקנו מאותו דבר בלי לומר כלום. זאת כימייה אמיתית. זה היה בול, מהרגע שנפגשנו".

 

הכימייה המוכחת הזו היא הסיבה העיקרית לראות את "שבעה", סרטם המפורגן של האחים אלקבץ, שמתרחש במרחב דחוס של בית המלא במשפחה אבלה אחרי מות האח הבכור. פורת שובל הוא תרז, אשתו של בכיר האחים הנותרים, אותו מגלם אלברט אילוז, ואוולין היא אחותה הרווקה המתגוררת עימה. שמה בסרט, אגב, גם הוא אוולין. השבעה מוצאת את שתי האחיות במטבח, מקלפות, חותכות, עושות קלאקים ובעיקר מתלוננות על כל שאר הנוכחים, כשהן הופכות את הפסיביות־אגרסיביות לאמנות.

 

רובי: "אנחנו שם כמו הזקנים של החבובות. אנחנו מרעננות את סיר הלחץ הזה של השבעה. מי שהיה בכזה דבר, שלא נדע, יודע מה זה. הכל מתרחש במקום אחד וכל האמוציות יוצאות. כולם בוכים ורבים, אבל לא בהכרח בגלל הסיבה שלשמה התכנסנו".

 

אוולין: "בתוך כל זה היה צריך שתעבור בינינו אהבה גדולה וקשר אמיתי. בסרט רובי רוצה שאני אתחתן, שאלך כבר לחיות את חיי".

רובי: "בסצנה אחת הייתי צריכה לתת לאוולין סטירה ולא הפסקתי להתנצל בפניה לפני זה".

אוולין: "ובסוף אחרי כל המאמץ חתכו את הסצנה מהסרט, חבל. כשאמרו לי שאני מועמדת לאוסקר, הדבר הראשון שאמרתי זה למה לא מגישים את שתינו יחד. הרי תרז ואוולין זה גרעין אחד. ישר התקשרתי להתנצל בפני רובי שרק אני מועמדת".

רובי: "ואמרתי לה שאני מפרגנת לה".

 

ובסוף זכית בפרס! איך ההרגשה?

 

אוולין: "זה פשוט נפלא. לא ידעתי שאני הולכת לזכות, אבל נורא רציתי. כשעמוס לביא, האקס שלי, הניף את הידיים באוויר ידעתי שזה זה. היה שווה לחכות כל כך הרבה שנים, ואני מקדישה את הפרס לכל הנשים מעל גיל 40 שאמרו שעבר זמנן אבל הן לא מוותרות על הנר הזה שדולק כל הזמן בתוך הגוף. בהזדמנות זו אני גם מבקשת להוסיף, שוב, תודה ענקית לסוכנת שלה זוהר יעקובסון שאת שמה, מרוב התרגשות, שכחתי להזכיר בעת הנאום".

 

איפה תשימי את הפסל?

 

"איפה שהבת שלי, אלה, תחליט".

 

בנאום הזכייה אמרת שהפרס מתחלק בינך ובין רובי. גם עם שאר השחקנים היתה כזו אידיליה? בכל זאת, קאסט שכולל תותחים כמו קרן מור, חנה אזולאי הספרי, משה איבגי, חנה לסלאו, אלון אבוטבול, ומי לא - נראה לי נפיץ ביותר.

רובי: "היתה אווירה מאוד טובה בצילומים. אני מורידה את הכובע בפני שלומי ורונית אלקבץ. הם עבדו עם 12 שחקנים מהשורה הראשונה בארץ, שכל אחד מהם יכול היה להוביל סרט על כתפיו. היו יכולים להיות משחקי אגו, אבל הם מנעו את זה. לכל אחד הם נתנו צבע משלו ולא היתה תחרות בכלל".

 

אוולין: "צריך לזכור שאופי הצילום, שהוא וואן שוט, יכול להוסיף ללחץ, ואצל רונית הכל חייב להיות מדויק, אין מקום לטעויות. אני זוכרת פעם אחת שהיא הסבירה לי למה אני חייבת לעמוד באלכסון מהשחקן גיל פרנק כדי להראות את המרחק בינינו, שלמרות שהדמות שלי מאוהבת בו, הרומן הזה לא יקום ולא יהיה".

שובל והגואל (צילום: אוהד רומנו)

 

רובי: "הדמות של אוולין היא אחת כזו שלא עושה כלום, בגלל זה זה לא יקרה. האמת היא שבסרט אני אוהבת אותה, אבל בחיים אני מתעבת אנשים כאלה. כשאני שומעת שחקניות שמקטרות שלא נותנים להן תפקידים, ואכלו לי ושתו לי, אני אומרת יקירתי, תקומי ותעשי משהו. אל תחכי שידפקו לך בדלת. אני התחלתי לכתוב לעצמי תפקידים אחרי שלא חיכיתי לכלום, לא ידעתי אפילו שאני מסוגלת לכתוב. הפסדתי אודישן אחד ובאותו יום אמרתי שבתוך חצי שנה אני אהיה על הבמה עם מחזה משל עצמי, וכך היה עם 'נעמי'".

 

ואוולין, את מאלה שמתלוננות או שעושות?

 

אוולין: "אני תמיד מאוד אופטימית לגבי הקריירה שלי, למרות שאני מודה שלא הולך לי כמו שהייתי רוצה. עכשיו אני רוצה להיכנס לתיאטרון. אני מתלוננת בפני רובי המון על מתי זה יקרה והיא מחזקת אותי".

רובי: "את מבינה, היא בשיא ההצלחה שלה, אבל זה קטע של שחקנית, לא להיות מרוצה אף פעם. אבל היא תיכנס, יהיה בסדר. אנחנו גם נעבוד הרבה ביחד. אני אוציא אותה מהנישה שלה ואגרום לה לעשות תיאטרון ומגוון של תפקידים".

שתיכן עשיתן טלנובלות, מיציתן את זה?

רובי: "עשיתי את 'מיכאלה', פעם ראשונה ב־20 שנות קריירה, בשביל החוויה. אני לא מתחרטת, אבל רוב העשייה שלי היא אחרת".

אוולין: "אני מיציתי את זה ב'פיק אפ', למרות שלמדתי המון מהתחום. עכשיו אני מחכה לעבוד עוד עם רובי".

 

הדיבורים על פרויקטים משותפים בעתיד הם חלק מרצף שנמשך כבר שנים. הן הכירו לראשונה כשרובי גייסה את אוולין לתפקיד קטן בסרט "סוף העולם שמאלה" - נושא שיכול היה להיות נפיץ סביב השולחן הזה, עקב התביעה שפורת שובל מנהלת בפני הבמאי אבי נשר על מה שהיא טוענת - נישולה מהקרדיטים כיוצרת. אבל מתברר שלא רק שאוולין לא התכחשה לרובי בעקבות התביעה, אלא שהיא גם הגיעה להעיד לטובתה בדיון בוררות שנערך לאחרונה.

אוולין: "כששמעתי שאומרים שרובי לא יצרה את הסרט הזה, לא הבנתי מה הקטע. הרי היא זאת שהביאה אותי לסרט הזה. היא לקחה אותי לזקנות מרוקאיות באשדוד כדי לשמוע איך הן מדברות וכשרציתי עוד סצנה אז באתי אליה, לא לאף אחד אחר. אז כשהיא תבקש ממני לבוא לספר את זה אני אגיד לא? הלכתי לשם ואמרתי את כל האמת".

 

רובי: "הרבה אנשים שהשתתפו בסרט אמרו לי שהם איתי ובסוף השתפנו ולא עזרו. ריחמתי עליהם ועל האישיות שלהם ואיחלתי להם בהצלחה. מה אני יכולה לעשות? אבל לא אוולין. היא באה וזה היה אקט של נתינה מלאה מבחינתה".

אוולין: "לקחתי בחשבון שאבי נשר כועס עלי ושאולי הפסדתי אצלו תפקידים. בשלב מסוים הוא רצה לעשות לי אודישן לסרט איטלקי ופספסתי את זה, אולי בגלל הבוררות. אבל אין מה לעשות, אני חייבת לחיות עם האמת שלי".

רובי: "כי אוולין היא קודם כל בן אדם".

 

את הראיון המלא ניתן למצוא בגליון החדש של פנאי פלוס