שנת 2008 היא ללא ספק השנה של השחקן רוברט דאוני ג'וניור. השבועון "טיים" כבר הכתיר אותו כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר של השנה. סרטו "איירון מן" (ראו מדור די.וי.די) הרוויח רק בארצות הברית מעל 320 מיליון דולר וסרטו החדש "רעם טרופי", שעלה בארץ השבוע, כבר חצה את קו ה־100 מיליון דולר. זאת בהחלט מגמה חדשה בחייו של דאוני ג'וניור לאחר שלקה בדכדוך עמוק בשנים האחרונות.
דאוני ג'וניור נולד בניו יורק ב־4 באפריל 1965 כבן הזקונים של רוברט דאוני (סיניור) ואלסי פורד. אבא שלו היה יהודי ממוצא אירי ששינה את שם משפחתו היהודי, אליאס, בעקבות נישואיה של אמו לג'יימס דאוני, שהפך לאביו החורג.
רוברט ואלסי היו מאוד פעילים בקהילת האמנים של שכונת הגריניץ' וילג' הניו יורקי. רוברט היא שחקן, במאי, תסריטאי, מפיק וכוריאוגרף ואלסי היתה השחקנית הראשית ברוב סרטיו של דאוני סיניור. אבל אם המשפחה לא היתה היחידה ממשפחת דאוני שכיכבה בסרטי האב. רוברט הבן כיכב כבר בגיל חמש בסרט הראשון של אבא.
אחרי גירושי הוריו עקר רוברט עם אבא שלו להוליווד בעקבות חלום להצליח בגדול בתעשיית החלומות שלא ממש התגשם לאב. רוברט נשר מלימודיו בתיכון סנטה מוניקה ואיכשהו התגלגל בחזרה לניו יורק לאמו וללימודי משחק. בגיל 20 הוא לוהק לתוכנית המערכונים היוקרתית "סטרדיי נייט לייב", אך שרד בה פחות מעונה אחת. שנה מאוחר יותר כבר התחיל להשתתף בסרטים כמו "יפה בוורוד" ו"אמן בחיזורים" שהפכו אותו לחלק מאותה קבוצת שחקנים צעירים בהוליווד שהשתתפו בסרטי מתבגרים שנקראו ה"ברט פק".
העולם החל לשים לב אליו כשכיכב ב־1987 בסרט "Less Than Zero", שבו גילם בן עשירים שמתמכר לסמים, סיטואציה שלה הוא היה מאוד קרוב מניסיון אישי. השיא שהביא לו הסרט "צ'פלין" והמועמדות לאוסקר הביאו עימם גם משבר קשה בחייו, שגרמו לכמה התנגשויות עם החוק. השיא היה בשנת 1999, כשנעצר ובבית המשפט אמר לשופט שהוא מרגיש כאילו הוא מתהלך כל הזמן עם אקדח טעון בפיו שעוד שנייה הולך לחסל אותו.
המפיק דייוויד אי. קלי החליט להיות הצדיק היחיד בהוליווד שייתן לדאוני ג'וניור הזדמנות שנייה וליהק אותו לסדרת הלהיט שלו "אלי מקביל" בשנת 2000. הכל נראה מבטיח: דאוני זכה בגלובוס הזהב ופרס סאג על התפקיד האורח בסדרה וקלי החליט להאריך את שהותו בסדרה בשמונה פרקים. בהפסקת צילומים דאוני נעצר כשהוא התהלך חצי עירום עם אקדח לא טעון, הרואין וואליום. קלי נאלץ לשכתב את הסדרה ופיטר את השחקן. אחרי השפל הזה ומאמץ לשקם את חייו במכון גמילה החל מסעו בחזרה אל עצמו. אלטון ג'ון ליהק אותו לקליפ לשיר "אני רוצה אהבה".

איירון מן, רוברט דאוני ג'וניור
הוליווד לא האמינה לדאוני ג'וניור החדש. הוא קיבל רק תפקידים בסרטים עצמאיים כי אף אולפן לא רצה להסתכן. אולפני פאראמונט לא אישרו במשך כמעט שנה לבמאי ג'ון פאברו ללהק את דאוני ג'וניור לתפקיד הראשי ב"איירון מן" אבל פאברו, שהיה הבמאי שיוצרי הקומיקס בחרו לביים את הסרט, טען שאם הוא לא יוכל ללהק את דאוני ג'וניור לתפקיד טוני סטארק - הוא לא הולך לעשות את הסרט. ההימור כידוע הוכיח עצמו. ועכשיו רוברט הוא אחד השמות החמים לעונת האוסקרים הקרובה בסרט חדש שהוא מככב בו בשם "The Soloist".
רוברט טוען שהצליח למצוא את המרכז שלו בזכות חזרה לשורשים היהודים שלו ועיון עמוק בתורת הבודהיזם. הוא גם מאוד גאה בעובדה שלא נגע באלכוהול או סמים משנת 2003. אז עכשיו כנראה הגיע הזמן לצחוק קצת על הוליווד ב"רעם טרופי", קומדיה פרועה שבה הוא מגלם שחקן אוסטרלי שנכנס לתפקיד דמות שחורה. הכי שחקן טוטלי.
איך לדעתך הוליווד הולכת לקבל את הסרט?
"אני מקווה שלתעשייה הזאת יש מספיק חוש הומור ליהנות מהסרט ולא לרדת עליו. כמובן שהדבר הקל ביותר לעשות זה לבקר. אנחנו חיים במקום מלא בחשיבות עצמית ולכן סרט שכזה שעושה קצת צחוק מכל העניין הוא חשוב מאוד. כל מי שהיה מעורב בסרט הזה עשה את זה כדי לעשות קצת צחוק על עצמנו ואני באמת ובתמים רוצה להאמין שאף אחד לא ייעלב ממה שקורה בסרט".
איך היה לעבוד עם בן סטילר כבמאי?
"קודם כל, עצם העובדה שהוא התעקש שנצלם באמצע היער בהוואי זה מדהים, כי זה הוסיף כל כך הרבה לאווירה של העלילה. ברור שהיינו יכולים לצלם בלוס אנג'לס, אבל זה לא היה אותו הדבר מבחינת התחושה. מעבר לזאת הוא נדיב כלפי כל השחקנים שלו. כשצילמנו סצנה שהוא היה שחקן בה הוא תמיד נתן לכל השחקנים האחרים לעשות את שלהם ורק אז צילם את הצד שלו אחרון. הוא מפרגן, תומך ותמיד פתוח לשמוע לדעותיו של השחקנים שלו, מה שהופך את כל העשייה הקולנועית לכל כך הרבה יותר נעימה".
למה לקחת על עצמך לגלם שחקן שחור ב"רעם טרופי"?
"כשלקחתי על עצמי את התפקיד הזה ידעתי שזה הולך להיות הימור גדול. הבנתי שאו שזאת הולכת להיות הטעות הגדולה ביותר של הקריירה שלי, או שזה הולך להיות להיט ענק. אני עדיין מאמין שאלוהים מעניש אותי על פשעי העבר שלי, אז אני מאוד מפחד לעשות צעד שלא ברור איך הוא הולך להיגמר. להיות חלק מהצלחה זה כבר לא דבר מובן מאליו עבורי אחרי המכות שספגתי. אני כבר לא יודע אם אלוהים הולך להכניס לי אגרוף או לתת לי לטיפה על הגב. מאוד נהניתי לגלם דמות של שחור כי הוא עמוק, רוחני ומדבר ממקום אמיתי מאוד".
איזה סרט מלחמה אתה הכי אוהב?
"אני לא אוהב סרטי מלחמה. אני אוהב את הדבר האמיתי! אני צופה בערוץ הצבא של דיסקברי שמשדר סרטי תעודה על קרבות ומלחמות. סרטים על חיילים אמריקאים שנלחמים למען הדמוקרטיה הכי עושים לי את זה".
זה לא סוד גדול שאולפני פאראמונט לא ממש רצו אותך ב"איירון מן". הסרט הפך לאחד מלהיטי קיץ 2008, האמנת בו?
"אני חושב שכן. האמנתי שנעשה 100 מיליון דולר וכל האנשים באולפנים טענו שנעשה מקסימום 82 מיליון דולר. מה שאני יכול להגיד לך זה שהחברים של הבן שלי חושבים שאני קול עכשיו. חבר טוב שלי שהוא פסיכולוג חושב שאני קול, כי הבן שלו כל היום משחק עם הבובה של איירון מן. אבל זה גם טופח לך בפרצוף. ישבתי במסעדה יום אחד ואחד הסוכנים החשובים בהוליווד ניגש אליי ואמר לי, 'הבן שלי משחק עכשיו עם הבובה של איירון מן והוא מעריץ גדול'. אז רציתי לעשות את הדבר הכריסטופר ריבי ולגשת אליו ולהגיד שלום. כשעשיתי את זה הילד היה בהלם מוחלט ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי".
איך שמתייחסים אליך בהוליווד פוסט "איירון מן"?
"אני חושב שהפעם הראשונה שהרגשתי שינוי כלשהו היה כשג'ון פאברו ואני (במאי "איירון מן") הלכנו למסעדה סינית יוקרתית בבוורלי הילס, מסוג המסעדות שלא נותנות לך לעבור את הדלת בלי הזמנה
, והפעם בלי להעיף עפעף המארחת אמרה: 'שלום מר דאוני ומר פאברו', וישר לקחה אותנו לשולחן. זה הרגיש כמו סצנה מתוך איזה סרט מאפיה הזוי לחלוטין. העיר הזאת כל כך משונה - יום אחד אתה בתחתית, למחרת אתה על גג העולם ויומיים אחרי זה שוב באלמוניות מוחלטת. אני חושב שזה גם חלק מהסיבות שאנשים משתגעים פה. הכל כל כך הפיך שזה מוציא אותך מדעתך. ומי כמוני יודע, אני כבר במשחק הזה 25 שנה".
חוץ מ"איירון מן 2", אלה עוד סרטים אתה עומד לצלם?
"אני הולך לצלם גרסה חדשה לסיפור שרלוק הולמס בבימויו של גאי ריצ'י. זה הולך להיות ממש מיוחד - אנחנו הולכים לחזור למאה ה־19 ולעשות הכל בצורה מדויקת, כפי שזה היה כשכתבו את הספר המקורי. אני ממש מתרגש לקראת הסרט הזה".
תפרוש ממשחק מתישהו?
"ללא ספק. אני לא רוצה להיות אחד מהשחקנים האלה שלא ידעו להגיד די ומתחילים להיות פתטיים בעיני כולם. צריך להספיק לעשות את מה שרוצים לעשות ולצאת מהעניין. אתה לא רוצה להיות האחרון שעוזב את המסיבה, נכון?"
הראיון המלא בגליון החדש של פנאי פלוס