בשנה הבאה צריך להמציא את "הירוק החדש"

במשך שנים היה המאבק הסביבתי ממוקד בתאגידים המזהמים ובממשלות. בשנה החולפת עמדו במוקד המשאבים המידלדלים ותרבות הצריכה. בשנה הבאה צריך לפתוח פרק חדש: לא עוד מסר מאיים ומרתיע כי אם מודעות סביבה נגישה לכולם, עם הבנה לצרכים האנושיים ולכוח של "ביחד"

שנה חדשה היא תמיד הזדמנות לסיכום וחשבון נפש, אבל גם - אולי בעיקר - למבט קדימה. השנה האחרונה סיפקה לא מעט שיאים ירוקים. ספר החוקים של מדינת ישראל התעשר בחוקים חשובים כמו חוק "אוויר נקי", חוק "המזהם משלם", חוק "האכיפה הסביבתית" שמחזק את הנושא בקרב הרשויות המקומיות וחוק הנהיגה בחופים. לאלה נוספו צעדים ראשונים בחוקים הקשורים לשקיות הפלסטיק, האופניים והחיסכון באנרגיה.

 

גם התקשורת הישראלית הצעידה את הירוק למרכז, בכותרות העיתונים, במהדורות החדשות, בתוכניות ה"לייף-סטייל" ובאתרים ברשת. החינוך הסביבתי על כל רבדיו וגווניו התעצם בבתי הספר, בחוגים, ובמוסדות להשכלה גבוהה, והדיבור הירוק שיחק תפקיד יותר ויותר חשוב בקרב נבחרי הציבור המקומיים והלאומיים.

 

עם הכמות אי אפשר אמנם להתווכח, ויהיו וודאי כאלו שיחלקו על האיכות, אבל השאלה שצריכה להישאל היא לאן הולכים מכאן? במילים אחרות - כיצד הופכים את הטרנד הירוק למציאות, ואיך מטמיעים תרבות של סביבה במחוזותינו?

 

בעיני, המפתח העיקרי והאתגר הגדול שעומד בפנינו השנה הוא להמציא את הירוק מחדש. הדיון הסביבתי בעולם ובישראל החל בשאלות מוסריות וערכיות כמו האם לטבע יש זכות קיום משל עצמו, והאם האדם הוא מרכז העולם? לאחר מכן, במשך שנים ארוכות, המאבק במשבר הסביבתי היה ממוקד במלחמה נגד המזהמים הגדולים: תאגידי הענק והממשלות. בעשור האחרון עמדו במוקד שאלות של שימוש מושכל במשאבים ושל אחריות אישית לנוכח תרבות הצריכה של העולם המודרני הצומח.

 

הירוק החדש: פתוח לכולם

אך השנה האחרונה, ובוודאי שהשנה הבאה, מסמנות פרק חדש בסיפור הסביבתי - פרק של הישרדות. פרק זה יאופיין בעלייה במחירי המזון בעולם, במחסור במי שתייה ובמשבר אנרגיה עולמי, לצד טלטלה כלכלית ואי יציבות בשווקי העולם. אם נדמה לנו שתרבות השפע היא אנטי-סביבתית, הרי שמצב של הישרדות מסוכן פי כמה, מפני שבהישרדות אנחנו חיים מרגע לרגע, בלי יכולת לחשוב על דבר אחר פרט מקיום צרכנו הבסיסיים כאן ועכשיו.

 

אי אפשר להתעלם כמובן מעובדות כמו גידול האוכלוסיה העולמי, ומהעובדה שמשאבי הטבע המוקצים לכל אחת ואחד מאיתנו הולכים ומצטמצמים. אי אפשר גם, כמובן, להחזיר את הגלגל לאחור ולהילחם בקדמה. אך בין מרחב ההישרדות לבין השפע יש לייצר מרחב ירוק חדש.

 

המרחב הירוק החדש צריך להיות מרחב של "גם וגם", מרחב נגיש לכל של אפשרויות והזדמנויות, כזה שיענה על הצרכים הקיומיים לצד המותרות, וכזה שיהיה מבוסס על ערכים ומצפון, אבל לא יתבייש להתמודד עם שאלות של מה יצא לי מזה?

 

חשוב לזכור שלירוק יש גוונים רבים ועלינו לאפשר לכל אחד לנהל אורח חיים ידידותי יותר לסביבה על פי יכולתו. תתפלאו לראות שכאשר האפשרויות נגישות לכולם, לפתע נוח וקל יותר לשנות הרגלים.

 

הירוק החדש הזה צריך לחוש את הסביבה; לחוש שריח של ניקיון אינו בהכרח ריח של אקונומיקה, שמתנה טובה לא צריכה להיות בהכרח עטופה באין ספור צלופנים ושקיות, שטיול שבת רגלי בטבע לא פחות מהנה מטיול בקניון, ובעיקר לחוש שזה לא האחד נגד השני, אלא אחד עם השני. כי בכדי לשבור הרגלים ולהוביל שינוי לא מספיק לדבר אל השכל - צריך לגעת גם ברגש.