"מגמת התחרדות במחנה הדתי לאומי!" זעקה הכותרת בידיעות אחרונות, "הרב אליהו, הרב הראשי לשעבר, ומראשי המחנה הציוני דתי, פסק שאסור לנשים ללמד שעורי תורה גברים. "הם מסכנים, והן מסכנות" הגדיר הרב בפסיקתו את דעתו על מי שנזקק לשעורים כאלה.
ברור שמי שניסח את הכותרת לא ממש מתמצא בנעשה בציונות הדתית. אין כל חידוש בפסיקת הרב אליהו, כשם שאין חידוש בשעורי התורה שמעבירות נשים, והם מייצגים שתי מגמות סותרות בציבור הדתי לאומי: מגמת התחרדות ומגמת התחדשות. סדקי הפיצול הזה היו שם קודם, אבל בשנים האחרונות, מאז רצח רבין, התרחבו הסדקים לכדי תהום. משמעותה הסוציולוגית המיידית של תהום זו היא שהכיפה הסרוגה אינה עוד פרמטר אוטומטי לדעותיו ולמנהיגיו של החובש אותה. הוא יכול להיות או חרד"לי - כלומר חרדי-דתי-לאומי, או מודרנ-אורתודוכסי, כלומר: דתי-לאומי-מודרני, שאינו נועל עצמו כלפי העולם המודרני ומתמודד עם רעיונותיו לא על ידי טריקת דלת.
מעמד האשה הוא אחד התחומים המובהקים שחוצצים בין שני המחנות הללו. מצד אחד נמצאים אלה שמבקשים להשאיר את הדברים כפי שהם: לאשה יש תפקידים מוגדרים, להיות אשה ואם, ללמוד תורה במשורה, ודאי שלא על מנת להגיע לידי פסיקה הלכתית ותורנית; בצד השני נמצאים אלה שמבקשים להשוות את מעמד האשה למעמד הגבר בתחומי החיים השונים, כולל בתחום הדתי המובהק של לימוד תורה ותפילה. חייהם של מבקשי השוויון אינם קלים, כי בניגוד לתנועות הפמיניסטיות החילוניות הם מעוניינים להתחשב בהלכה ולשמור עליה. לכן הם תרים אחרי פסיקות מקלות, ורבנים שמשתייכים למחנה המודרני מגבים אותם.
ב"מילה האחרונה" בגל"צ הזמינו את תגובתי לפסיקתו של הרב אליהו, כחברת "קולך" - פורום הנשים למען מעמד האשה הדתית. הגבתי כצפוי: אנחנו שומרות הלכה, יש רבנים שפסקו אחרת מהרב אליהו ועליהם, בין השאר, אנחנו נסמכות. דיברתי על מהפכה איטית, שייתכן שתגיע גם לבית הכנסת, והבעתי את תמיהתי על הביטוי "מסכן", שבו השתמש הרב.
אנחנו, כך אמרתי, מבקשות ליצור מצב שבו נשים ירגישו בנוח בתוך בית הכנסת, לפחות כפי שהן חשות בעולם שמחוצה לו - למשל באקדמיה, שבה נשים מלמדות תנ"ך ותלמוד. שעתיים אחר כך חיכתה לי הודעה במשיבון מכתב עיתי"ם: רבנים בצפת החליטו להחרים את העיתון שבו את כותבת, "קולך". הם יעברו מבית כנסת לבית כנסת כדי למנוע את המתפללים מלקרוא בו. למחרת פורסמה הידיעה ב"הצופה".
מה אומר? לבי למחרימים, למפחדים, למאוימים. למי שקורא כל כך אחרת את המציאות ואת ההלכה, אותה הלכה שבתוכה דבורה הנביאה וברוריה תלמידת החכמים, שהרביצו תורה ברבים. למה שבתוכנו לא יחיו בנותיהן?
חיותה דויטש מתגוררת בנווה דניאל, סופרת ובעלת טור בירחון המתנחלים ביש"ע "נקודה"