"נסעתי לשטחים וראיתי מחסום לא נגד טרור, אלא כעונש. החיילים ירו עלינו רימוני הלם וגז וכדורי גומי. האוויר פה מלא 'טראש', כוכב נולד, פרשיות וריאליטי. הילדים לא יודעים כלום על מחסומים וחיסולים עד שהם הופכים לחיילים, למחסום בעצמם".
אביה קיבל את החלטה לסרב לשרת בהלם. "הוא היה המום", מספרת עומר, "אבא חשב שזה שלב בהתבגרות, שזה יעבור לי. עם הזמן הוא הבין שזה בא אצלי ממקום עמוק ונאלץ לקבל. הגענו להבנה שלפני הכל אנחנו אבא ובת".
בשיחה בלעדית עם כתב "7 ימים" מדברות עומר ושלוש מחברותיה על החלטתן שלא להתגייס, על התגובות מהסביבה, ועל המאסר שכבר הספיקו חלקן לרצות בכלא הצבאי. "רק אל תקראו לנו פרזיטיות", הן מבקשות.