הקסם שוב עובד

אואזיס מוציאה אלבום חדש, ראשון מזה שלוש שנים. לדעת רוב המבקרים בחו"ל מדובר באלבום הטוב ביותר של הלהקה בעשור האחרון, משום שהפסיקה להתאמץ "להיות אואזיס"

האלבום החדש של אואזיס יוצא לחנויות ברחבי העולם, כמעט 15 שנה אחרי שהלהקה הגיעה לגדולה ושינתה את פני הרוק הבריטי. אך האם הלהקה עוד רלוונטית? בדיקת הביקורות על האלבום בעיתונות בחו"ל מגלה שכן, בהחלט. חלקן אף קובעות שהמדובר ביצירה החשובה ביותר של הלהקה בעשור האחרון.

 

"Dig Out Your Soul", האלבום החדש, הוא הראשון של הלהקה מאז "Don't Believe The Truth" מ-2005. זהו אלבום האולפן השביעי של אואזיס, שמכיל 11 שירים והופק על ידי דייב סארדי, שאחראי גם להפקת האלבום הקודם. את יציאת האלבום הקדים הסינגל "The Shock Of The Lightning", שנכנס למקום השלישי בבריטניה, נתון מאכזב מעט לנוכח הסטורית להיטי הלהקה שנהגו להיכנס היישר לפסגת המצעד.

אואזיס. כמו אלים רדומים מתקופה קדומה (צילום: Lawrence Watson)

 

ההיקסמות רבת השנים של הלהקה מהביטלס מגיעה באלבום הזה לשיא. על כסא המתופף יושב לא אחר מאשר זאק סטארקי, בנו של רינגו סטאר. אגב, מאז צאת האלבום הספיק סטארקי כבר לעזוב את הלהקה. כרגיל, מצביעים המבקרים על הדמיון בין שירי אואזיס לשירי הביטלס: "I'm Outta Here" נכתב "בנוסח לנוני", "The Turning" מסתיים בקטע גיטרות נוסח "Dear Prudence" ו-"Get Off Your) High Horse Lady)" כולל מחיאות כפיים נוסח "Give Peace A Chance".

 

אבל מה לגבי האלבום השלם? לדעת ה-NME, "יותר מכל דבר אחר, יש תחושה שזה עשוי להיות האלבום הטוב ביותר של הלהקה מזה למעלה מעשור. אף אחד לא באמת ציפה למשהו שירעיד את האדמה, אבל טוב לדעת שאואזיס עדיין בסביבה, כמו אלים מתקופה קדומה שנמצאים בשינה עמוקה, נעים מדי פעם מתוך שינה, אך לעולם לא מגיעים למלוא היכולת שלהם... זה נשמע כמו להקה שלא בדיוק הומצאה מחדש, אלא זכתה להתעוררות מחודשת. ישנה אנרגיה וחיוניות של להקה חדשה, במובן זה שאואזיס כבר לא מתאמצת "להיות אואזיס".

אין מקום לדמוקרטיה בלהקת רוק (צילום: Mitch Ikeda)

 

הניו יורק טיימז מעניק הצעות הגשה לגבי האופן שבו כדאי לצרוך את האלבום: "צריך לשמוע אותו בחדר תצוגה איכותי של מערכות סאונד, כזה יוצא דופן עם ציוד באיכות גבוהה... האלבום הוא טריפ פנימי, עשיר בגיטרות, קולות, אורגנים וקלידים. זה נשמע כל כך טוב, נשמע יותר טוב ממה שזה באמת".

 

הבילבורד חושב ש"האלבום הוא למעשה הסאונד של להקה שמגלה את הנהמה שלה מחדש. מי צריך שירים קליטים כשהקסם שוב עובד?". ספין מסכים, ואומר "מרבית האלבום מוכיחה שהגברים האחרונים של הבריטפופ עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. למעשה, ארבעת השירים הראשונים הם כמה מהשירים הכי הרפתקנים ומענגים של הלהקה".

 

נקודות התורפה באלבום, על פי העיתונים, היא העובדה שנואל גאלאגר חולק את כתיבת השירים באלבום עם חבריו ללהקה. ספין היה מעדיף שנואל יכתוב את כל השירים: "בעוד הרעיון של דמוקרטיה עובד בהרבה מקומות, להקת רוק היא לא אחד מהם". NME בודק את שלושת השירים שתרם אחיו ליאם לאלבום: "אחד מהם ממש מעורר השראה, השני די בסדר והשלישי הוא קצת גרוע". הבילבורד דווקא חושב שמבין כל השירים, רק "I'm Outta Time" של ליאם מספיק קליט כדי לשיר כשאתה שיכור בפסטיבלי רוק.