נפגשנו בבר, שנינו רצינו וקיבלנו סקס. עד כאן הכל טוב ויפה. הכל למעט האיכות, שכן אתה זיון גרוע. אני יודעת שלא הגעת אלי לשיעור פרטי ברזי האהבה. אתה יודע מה? אני אפילו לא חושבת שאני מספיק מומחית כדי להעביר שיעור בנושא. אבל בהחלט יכולתי ללמד אותך שיש יותר מתנוחה אחת, שלדחוף אצבעות לצנרת הנשית זה לא משחק מקדים ושציצי זה לא חימר, כך שאלא אם אתה מתכנן לעשות מהם מאפרה דקורטיבית, אין סיבה ללוש אותם באגרסיביות. אז היום אני מתנצלת על שהתעצלתי לנסות וללמד אותך דבר או שניים בנימוסי מיטה. קל היה לי להחליט על המקום שברגע שהחוויה המשעממת הזו תסתיים לא אראה אותך.
בלבי האשמתי אותך בהיעדר דמיון ויכולת, אבל בעצם, שכשפוגשים אדם אנאלפבית זה לא בהכרח אומר שהוא טיפש. אולי פשוט היו לו מורים גרועים. סליחה שלא הקדשתי כמה דקות להזיז לך את היד ממקום אחד לאחר. סליחה ממך, ובעיקר מהבחורה הבאה שלמיטתה הגעת. אני מקווה בשבילך שלה כן היו רצון וסבלנות.
מרגע שאדם מגלה את סודו לאחר, לא נותר לו אלא להתפלל שסודו יישמר. לי למשל יש מספר חברות קרובות, שמרגע שאני מספרת סוד לאחת מהן אני מביאה בחשבון שבשלב זה או אחר הסוד יועבר לבני זוגן או לחברות נוספות השייכות לאותו המעגל. אבל יש סודות ויש סודות, ואני יודעת שמרגע שאני מסייגת משהו כ"סוד מדינה", הוא יישמר לנצח נצחים. אז למה לא כל הסודות נשמרים באותה זהירות? אולי כי סודות הם כמו גזים - הם מכבידים, מנפחים את הבטן, ולמרות ששחרור סוד של חברה זה לא דבר יפה לעשות, הוא גם משחרר, שכן כמה כבר אפשר לשמור דברים בפנים? זה עושה עצירות.
ברור שכל הנ"ל חל פי כמה וכמה לגבי חוויות שאינן מוגדרות כסוד. אתה זיון גרוע? לא עמד לך? צר לי, אבל אי הנעימות הזו תישמר בכספת שאת המפתח לה חולקות לפחות חמש חברות פטפטניות במיוחד, ולחברות האלה יש חברות ולהן יש חברות, ועד מהרה הרשת הנשית כולה תדע שזו הפעם הראשונה שזה קרה לך, שממש לא נעים לך, ושזה רק כי אתה נורא עייף היום.
כמו הרבה אנשים, גברים ונשים, גם אני לא יודעת להיפרד. רבים חושבים שאחרי דייט או שניים אין צורך להיפרד. אחרים מסתפקים ב-SMS או אפילו במייל. אבל באמת, כולנו יודעים שהדרך המנומסת היא להתגבר על אי הנעימות, להרים טלפון ולהגיד לאדם שהקדיש לך שעה מזמנו: "היה נחמד, את/אתה נראית/נראה אחלה אבל אני לא מעוניין/מעוניינת".
אז סליחה מכל מי שסיננתי או שמשכתי באף. גרמתי לכם כמה ימים של אי נעימות כדי לחסוך לעצמי חמש דקות של חוסר נוחות, וזה לא הוגן.
אז לא היית הכי יפה, או שהיית יפה אבל אמרת משהו שנשמע לי מטופש, לא עמד לך, או שעמד לך יותר מדי זמן (אחרי 40 דקות אתה מתבקש לעצור, אלא אם אתה מוכן לתרום לי כליה). אני יודעת שרושם ראשוני זה לא הכל, שאנשים נוטים להתרגש, ושלתת הזדמנות שנייה זה הדבר הנכון והבוגר לעשות - אבל פשוט לא התחשק לי. לא היה לי כוח. ואתה יודע מה? גם לי לא נתנו יותר מדי הזדמנויות שניות. אני למדתי בדרך הקשה שלא מגיעים לדייט בזמן מחזור, כי בחור שרואה חצי קילו מיותר עלי פשוט בורח, אבל שבוע לאחר מכן, כשיראה אותי במקרה ברחוב מינוס אותו חצי קילו, הוא יתחנחן ויספר לי שאיגואנת המחמד שלו טרפה את מספר הטלפון שלי ושהוא דווקא נורא ישמח להתקשר אלי אם רק אתן לו את המספר שוב. ובכל זאת, החוויות שחוויתי הן לא תירוץ.
אם כל אחד מאיתנו יאשים את השני, אף אחד לא יזכה להזדמנות שנייה. אז אני מתנצלת ומבקשת שבשנה הבאה כל אחד מאיתנו ינסה להרים את הכפפה ולראות מעבר לרושם הראשוני.
אני מצהירה בזה שמעולם לא ציפיתי שמישהו ישלם עלי בדייט. אני תמיד מושיטה יד לכיוון הארנק כשמגיע החשבון, ולא רק מתוך נימוס כי אם בכוונה מלאה וכנה לשלם. למעלה מכך, כשאני יודעת שאני לא מעוניינת בדייט שני אני מתעקשת לשלם. אבל מסתבר שאין דרך לנצח במשחק הזה: כשאנחנו לא משלמות על כוס הקפה אנחנו רודפות בצע שמחפשות שוגר-דדי שיממן את תאוות הקפאין הבלתי נשלטת שלנו, וכשאנחנו מתעקשות לשלם ברור לכם שאנחנו לא מעוניינות בדייט נוסף ואתם נעלבים.
אז סליחה על כל כוסות הקפה שבעולם, אלה שאתם שילמתם עליהן ואלה שאני שילמתי עליהן. במאמר מוסגר, חברים, אי אפשר לקנות בחורה בכוס קפה. גם הזונה הכי אומללה בתחנה המרכזית לא תיתן לכם הרבה עבור 20 שקל.
סליחה שלא התחתנתי וסליחה גדולה יותר שאני לא מעוניינת להתחתן. מידי שבוע אתם מספרים לי על חתונות פאר עם מאות אורחים והופעות של זמרים מפורסמים, ואני יודעת שגם אתם רוצים לתכנן, להתרגש, לקטר על מחירי המנות ולבחור בגדים, אבל אני לא מסוגלת לעשות זאת. זה לא רק בגלל שאני עם חבר חדש ועדיין לא חושבת על חתונה. זה בגלל שאני פשוט לא כזאת. כן, אני לפעמים מדמיינת שיהיה נחמד לצעוד בשמלה יפה לאורך שביל עם אהוב לבי, אבל כאן זה נגמר. אני לא טיפוס של מסיבות גדולות, אני שונאת מצלמות, או יותר נכון, הן שונאות אותי, ואני לא בנויה להתעסק ברשימות אורחים ובסידורי מקומות.
סליחה שלא אעניק לכם את הערב הזה. אני מבטיחה לפצות אתכם במשהו אחר, טוב יותר, אבל קחו את הזמן. גם זה לא יקרה השנה....
סליחה שאני לא לומדת לבשל.
סליחה שלפעמים אני מגיעה הביתה עם מצב רוח לא טוב ומוציאה את זה עליך.
סליחה שאני מכריחה אותך לצפות בקומדיות אמריקניות דביליות ומקטרת כשאתה רוצה לראות סרטי איכות.
סליחה שגרמתי לך לחשוב שזה רעיון טוב לפגוש את ההורים שלי בפעם הראשונה בחיים בחתונה של חברים שלהם.
שתהיה לכולנו שנה טובה, ומי ייתן שכל אחד מאיתנו יזכה להגיד לפחות פעם אחת: "אני אוהב/ת אותך".