פורחת באביב

"לעולם לא אשתחרר מפולין", אומרת קלי הריסון, שחקנית בריטית אנונימית שגונבת את ההצגה ב"אביב 41", סרטו החדש של אורי ברבש על אהבה בלתי אפשרית בתקופת השואה

 

אביב 1941. הכוחות הנאציים עמוק בתוך שטחה של פולין שאיבדה את הסוברניות שלה כבר בשבוע הראשון למלחמה. חוקי נירנברג, שחוקקו בספטמבר 1935, מיושמים הלכה למעשה. איסוף וגירוש יהודים, שחייהם השתנו באחת מהקצה אל הקצה, החל.

 

אל אביב 41' חוזר הבמאי הישראלי אורי ברבש בסרטו החדש שיוקרן בפסטיבל חיפה דרך מקבץ סיפורים מאת אידה פינק, שאיחד לתסריט מטלטל מוטי לרנר. רופא יהודי, אשתו ובתו מוצאים מקלט בעליית גג בביתה של איכרה פולניה. הקרבה יוצרת משולש אהבה פתלתל וכפייתי שמאיים לטרוף אותם ולהוביל לתוצאות הרסניות.

 

יהדות אחרת

הסרט, שנע על ציר הזמן בין הווייה לזיכרון, הוא קופרודוקציה ישראלית-פולנית ראשונה. זהו למעשה סרטו דובר האנגלית הראשון של ברבש וכל צילומיו נערכו בפולין. צוות השחקנים הורכב ברובו מבריטים ופולנים. איש מהם אינו יהודי. את תפקיד הרופא היהודי בסרט מגלם השחקן ג'וזף פיינס. את תפקיד האיכרה שמסתירה אותו ואת משפחתו מגלמת שחקנית בריטית אנונימית, שעושה הרושם שעוד תפתיע. "כשקלי הריסון נכנסה לאודישן בלונדון, לא הייתי בטוח לגביה", אומר ברבש. "זה תפקיד מרכזי ומאוד קשה. היא הגיעה לאודישנים כשחקנית עם מעט מאוד ניסיון".

קלי הריסון וג'וזף פיינס על סט הצילומים בפולין (צילומים: תמה ברבש) 

 

האודישן המצולם הורכב ממונולוג מתוך סיפור של אידה פינק על אישה יהודיה עשור אחרי המלחמה, שלא מצליחה להתמודד עם הזיכרונות אשר גורמים לה לקריסה נפשית. "זה מונולוג קשה וטעון של אישה יהודיה צעירה שמנסה בכל כוחה להיאחז בחיים למרות הזיכרונות שרודפים", אומר ברבש. "ואני יושב בלונדון ומחפש בשחקניות משהו ממה שאנו מכנים שותפות הגורל היהודי. אף אחת מהן לא היתה יהודיה או באה מרקע יהודי אבל פתאום קלי נכנסה ושברה את לבי. נשביתי בכוחה, התאהבתי בה מיד".

 

למרות דמותה מעוררת המחלוקת של האיכרה הפולניה שמגלמת הריסון, קשה שלא להתרשם מהמשחק המאופק והרב שכבתי שהשחקנית הצעירה הזו מביאה למסך. קשה עוד יותר להאמין כי מדובר בשחקנית שניסיונה המקצועי מסתכם בעיקרו בתפקיד מרכזי אחד בסדרת הטלוויזיה הבריטית "Casualty" של הבי.בי.סי ושני תפקידים קטנים בקולנוע.

 

לגייר את קלי

בתהליך מעבדתי שנמשך כמעט שלושה חודשים, יצא ברבש עם השחקנים לתחקיר רקע. "הייתי צריך 'לגייר' אותם ובכלל זה גם את קלי למרות שהיא משחקת פולניה גוֹיה אבל היה לי חשוב שהיא תבין את ההקשרים. כשאנחנו מדברים על היסטוריה באירופה, אנחנו מגלים מהר מאוד שצעירים שגדלים היום בחברה המערבית כמעט ולא יודעים עלינו כלום. הם עוד פחות יודעים על השואה. היה לי חשוב להפוך את השחקנים לחלק מהמסע שלנו. לדבר איתם על השפעת העבר על ההווה".

ברבש והריסון. שבועות של עבודת הכנה בכפר מבודד בפאתי לודג' 

 

הריסון, שעדיין לא ראתה את הסרט, תצפה פה לראשונה בפסטיבל הסרטים בחיפה שיארח את הבכורה הישראלית שלו. בראיון ל-ynet היא מודה שהעבודה על הסט בפולין שינתה את חייה. "אני חושבת שלעולם לא אשתחרר מפולין. זו היתה תקופה איקונית בחיי. הסרט הזה הוא חלק ממני שילך איתי תמיד", היא אומרת. "בזכות התפקיד הזה, שהוא המשמעותי ביותר שעשיתי בחיי והוא עדיין מבעבע בי בזכות החוויה, גיליתי בתוכי רגשות שבכלל לא ידעתי על קיומם. לגלות רגשות דרך דמות זו מתנה ענקית. אני מרגישה בת מזל".

 

הריסון מחזקת את דבריו של ברבש ואומרת שהידע הקודם שהיה לה על השואה הסתכם בתכנים שלמדה בבית הספר. "העבודה על הסרט נתנה למעט שידעתי קודם לכן על השואה עומק, משמעות, ממשיות במובן מסוים. זה היה תהליך ארוך של למידה", היא אומרת. "אני מודעת לזה שיש גם בבריטניה קבוצות של מכחישי שואה שמבקשות להוציא את לימודי השואה ממערכת הלימודים. זו כמובן לא תפיסת העולם שלי. אני יודעת שזה קרה ואין לי צורך בהוכחות".

 

החיים קשים בכפר

מבט אחד בהריסון מעלה מחשבות כיצד הצליחה היפהפיה הבלונדינית הזו להפוך באחת לאיכרה קשת יום, שמחביאה כל סממן נשי. "אמיליה לא יכולה להיות יותר רחוקה ממני. אני בחורה עירונית והיא כפרית. אני חושבת שאני די בת מזל והיא חוותה הרבה עצב בחייה וכאב וטראומות. הפערים בינה לביני אדירים.

הריסון ופיינס. "ג'וזף הוא שחקן אדיר"

 

"תהליך העבודה על הדמות בפולין היה יוצא דופן, בעיקר בזכות שיטת העבודה של אורי ברבש. היו לנו ששה שבועות של חזרות, שזה כמעט ולא קורה. זה היה זמן לצלול פנימה ולדלות כמה שיותר פרטים שיעזרו לי בזמן הצילומים", היא אומרת. במשך השבועות הללו היא גרה בחווה מנותקת בפרברי לודג', התארחה אצל משפחה פולנית ולמדה את עבודת האדמה. "למדתי לחלוב פרות, לחטוב עצים, לסחוב על גבי משאות", היא מספרת. "זה נשמע טריוויאלי, אבל הפעולות הן מפתח לדמות".

 

מה משך אותך לסרט?

 

"התסריט. זה אחד התסריטים היפים שקראתי. הוא עוצר נשימה. אם לדבר על הדמות שלי אז לאורך הסרט היא יוצאת למסע של התעוררות. זה מתחיל מהתעוררות של רגשות אהבה שהופכים לאובססיה, כשבחוץ העולם בוער".

 

מה היה האתגר הגדול ביותר בשבילך בהפקה הזו?

 

"שאלה קשה. למצוא את הלוּק של אמיליה. היה קשה להיפטר ולפשוט ממני את העור שלי, למצוא את אמיליה במראה. כשזה קרה, זה היה לא יאומן. היא נשקפה אלי מהמראה. זה היה זה. זו תחושה שאי אפשר להסביר".

 

בניגוד לשחקנים רבים שמתקשים לחוש שיפוטיות כלפי הדמויות שהם מגלמים, קלי הריסון מודה שאמיליה מעוררת בה רגשות מעורבים. "היא גיבורה טרגית. האמפתיה כלפיה נחשפת רק אחרי זמן כשמבינים את מסלול החיים הקשה שהיא עברה", היא אומרת. "אמיליה היא אישה מבולבלת במובן הפיזי והמנטלי. היא מחפשת אהבה שמעולם לא היתה לה ושאולי מעולם אפילו לא ידעה שהיא אפשרית. מה שמניע אותה זה הלב, ובשלב מסוים היא מאבדת את השליטה עליו".

 

איך היה המפגש עם ג'וזף פיינס?

 

"ג'וזף הוא שחקן אדיר. להיות לצדו, לראות אותו משחק ועובד, היתה הנאה צרופה. הוא שחקן אמיתי".

 

מביך לשחק לצד מישהו שיש לו ניסיון כל כך עשיר?

 

"ממש לא. למדתי ממנו המון. זה נכון שאני באה מהטלוויזיה והניסיון שלי שונה, אבל כל ההתנסות בסרט הזו היתה שונה. צילמנו בארץ זרה על סט שמדברים בו ארבע שפות שונות בו זמנית.

מהרגע שעליתי על הרכבת הזו, האינסטינקט היה פשוט לנסוע בלי להסתכל לאחור וליהנות מהמסע כמה שניתן. צללתי לתוך הנשמה. זו היתה הזדמנות חד פעמית לעבוד עם האנשים האלה. נהניתי מכל הכישרונות שהקיפו אותי".

 

כשהריסון מדברת על כשרונות היא חוזרת ומדגישה גם את העבודה עם ברבש. "מה שמיוחד בו הוא מידת הבהירות", היא אומרת, "אורי היה כל כולו בתוך הסיפור. הוא ידע מה הוא רוצה לומר ואיך הוא רוצה לומר את זה. אני לא מכירה במאים שמפנים כל כך הרבה זמן לחזרות. כשהגענו לסט היינו מאוד מסונכרנים עם הדמויות שלנו. בצילומים, הדמויות היו חלק מאתנו. אמיליה היתה בתוכי על הסט, ידעתי בדיוק מה אני עושה והצלחתי לעשות את זה בצורה אורגנית לתפישת הדמות שהנחתה אותי בעבודה עם אורי".

 

את מתרגשת לקראת ההגעה לחיפה?

 

"מאוד. זה יהיה הביקור הראשון שלי בישראל. זה יהיה מפגש מחודש עם אורי ברבש ועם ג'וזף פיינס, שנה אחרי הצילומים. זו תהיה הפעם הראשונה שבה אני אראה את הסרט. 'אביב 41' היתה חוויה מעצבת בשבילי. זה היה מסע רגשי דחוס מאוד ומלא בגווני גוונים של רגשות ששאבו ממני את כל האנרגיות. זה ללא ספק היה אתגר לצעוד במחוזות האלה".

 

• סרטו של אורי ברבש, "אביב 41", יוקרן הערב ב-22:00 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה.